מלכת הפיפי

כשהמטוס שלי נחת באוקטובר 2004 בנמל התעופה אקרון-קנטון שבאוהיו חשבתי על שתן. נכון ששתיתי שני ספלי קפה לפני הטיסה מניו יורק שארכה שעה אחת. אבל אני חשבתי על שתן מפני שבמהלכה קראתי מאמר של אסושייטד-פרס על ניסיונות תעשייתיים ליצור שתן סינתטי. הרעיון ליצור באופן מלאכותי משהו שהטבע מייצר בזרם בלתי נדלה עשוי להיראות מטופש, כמו למשל, תנו לי לחשוב רגע, לשבט כבשה. אבל למעשה שתן סינתטי משמש כתקן לכיול מכשירים לבדיקת שתן. כן, באמת קיים שוק לפיפי מלאכותי. באותו זמן לא ידעתי שלמחרת אני עתיד לפגוש אישה שהותירה את חותמה באמצעות הדבר האמיתי.

הגעתי לאקרון כדי להשתתף בטקס הענקת פרס הממציאים לתלמידי קולג' בהיכל התהילה הלאומי של הממציאים בארה"ב. לטקס הגיעו חברים רבים של המוסד הזה. כך פגשתי את הכימאית הלן פרי (Free), חברה בהיכל התהילה, נשיאה לשעבר של האגודה האמריקנית לכימיה וראש משפחת המלוכה של הפיפי: כינוי החיבה של פרי הוא מלכת הפיפי.

הלן ובעלה המנוח אלפרד פרי, עמית למחקר וחבר אף הוא בהיכל התהילה, המציאו את סרטי הנייר לבדיקת שתן שאפשר פשוט לטבול בדוגמה של שתן ולהשוות למקרא צבעוני כדי לדעת את הריכוז של חומרים שונים. אך צירוף מקרים הוא זה שכמה קילומטרים מהיכל התהילה של הממציאים מצוי היכל התהילה של הכדורגל האמריקני, עוד מוסד שלחבריו היכרות קרובה לבדיקות שתן.

בראשית שנות ה-50, סיפרה לי הלן, היא ואלפרד עבדו יחד במחלקה לאבחון מחלות במעבדות מיילס בעיר אלקהרט שבאינדיאנה. סוכרת הייתה אז המחלה הקטלנית השלישית בחומרתה בארה"ב, ובני הזוג פרי ניסו למצוא דרך פשוטה שבאמצעותה יוכלו חולי סוכרת לבדוק בבית את רמת הגלוקוז בשתן. היה להם רעיון להחדיר לנייר כמה כימיקלים רגישים לגלוקוז.

כמה טיפות של שתן על הנייר יגרמו לשינוי צבע אם השתן מכיל גלוקוז. "ואז," נזכרת הלן, "אל, זכרו לברכה, אמר, 'מה יקרה אם נספיג את המרכיבים בנייר ואז פשוט נטבול אותו בשתן, כמו נייר לקמוס?' וכך נולד קליניסטיק, בדיקת הטבול-וקרא הראשונה מסוג כלשהו." מאז פותחו סרטי בדיקה כאלה שבודקים חומרים מחומרים שונים.

במהלך שלב המחקר של בדיקת הגלוקוז הביתית הפרו בני הזוג את המסורת שעל פיה מזכירים לילדים להוריד את המים בשירותים, וששת ילדיהם הועסקו אפוא במפעל הביתי ליצור שתן. ואז התעורר הצורך לאחסן את כמויות השתן היקר. הלן מספרת שבבית משפחת פרי נתלה שלט אזהרה: "היזהרו מכל דבר צהוב במקרר. אולי זה לא לימונדה."

פרי, שתמיד הייתה פעילה בחינוך מדעי, הדגימה פעם את סרטי הבדיקה לפני קבוצת ילדים וגילתה שמדען לעולם אינו יכול לצאת מנקודת הנחה שקיים משהו מובן מאליו. הבדיקה באותו יום הייתה לגילוי דם סמוי. "הילדים הקטנים האלה, שהאף שלהם בקושי מגיע לשולחן ההדגמות עצרו אותנו ושאלו, 'מה זה?' ואנחנו סיפרנו להם שבשתן הזה יש דם ובשתן האחר אין, ושצריך לטבול את פסי הנייר ולראות מי מהם נעשה כחול. ואז שאלנו, 'יש לכם שאלות?' ואחד הילדים אמר, 'כן, מה זה שתן?'"