ננעל פסטיבל מחולות כרמיאל

פסטיבל מחולות כרמיאל שננעל אמש (ה') הוא עולם עם סדר יום משלו וקודים התנהגותיים שזר לא יבינם. במשך שלושה ימים, לאורך שעות היום והלילה, נאספו עשרות אלפי אנשים ברחבות הריקודים הפזורות בקריית הפסטיבל להרקדות המוניות וללימודי מחולות עממיים חדשים, צפו במופעי מחול מישראל ומחו"ל ובמתמודדים על פרסים בתחרויות שונות של ביצוע ויצירת מחול.

צעירים ומבוגרים, נשים וגברים, דתיים וחילוניים, ימנים ושמאלנים בני כל העדות, לקחו חופש מהמציאות ועלו לכרמיאל לרקוד. על רקע המחלוקות הקשות בתוך ישראל נדמה כי הצלחתו הפנומנלית של פסטיבל המחולות מעידה על הגעגוע לאחדות, לשמחת החיים ולשפיות - ומעל לכל על הקהל הרב שיש לתחום המחול בארץ. מיטב הזמרים מצליחים להביא לקיסריה כ-4,000 איש בערב, אבל למופעי הפתיחה והנעילה של פסטיבל כרמיאל נהרו כ-15 אלף איש, מרביתם רוכשי כרטיסים. במדינה שמקצה למחול סכום מזערי של 21 מיליון שקל, כ-5% מתקציב התרבות הזעום כשלעצמו (שעומד על 0.13% בלבד מתקציב המדינה הכולל), ראוי אולי לשקול מחדש את סדר העדיפויות.

פסטיבל כרמיאל מארח מדי שנה, לדברי המארגנים, כ-250 אלף איש. עבור עיר שאוכלוסייתה מונה 50 אלף תושבים, מדובר באירוע המרכזי של השנה שתורם משמעותית לכלכלתה ולא פחות חשוב לדימוי שלה. היקף ההכנסות שרשמו בעלי העסקים המקומיים בתקופת ימי הפסטיבל מעולם לא נמדד סטטיסטית, אך בעיריית כרמיאל מדברים על עליה של מאות אחוזי רווח שנרשמים מדי שנה בתקופה זו.

מופע הפתיחה. סחף 15 אלף צופים‏

1

2

3

 "זה הפסטיבל היחיד בעולם שיש לו עיר", אומרת לביאה שלו-פישר דוברת העירייה והפסטיבל, "כל תושבי כרמיאל מתגייסים לקראת האירוע וזה בא לידי ביטוי בכל הרמות. בעלי העסקים בעיר מחכים לפסטיבל בכיליון עיניים משנה לשנה ותקופתו היא ללא ספק שיא העשייה העסקית במהלך השנה".

בניגוד לערים מרכזיות יותר בארץ, שמארחות פסטיבלי תרבות גדולים, בכרמיאל, יש לציין את סבר הפנים הנעים שבה מתקבלים אורחי הפסטיבל. מנהגי המוניות המקומיים, דרך המכולתניק ועד לסתם תושבים שנדרשו לסייע בהכוונה וגילו תושייה ומעבר לכך סבלנות רבה, התחושה הכללית היא שאנשי העיר הצפונית שמחים לקבל את פניך.

המתנה קשה

מופעים שלהם נדרשה רכישת כרטיסים התקיימו לאורך מרבית שעות היממה כשהאחרון שבהם החל בשעה 02:00 לפנות בוקר. כל המופעים בהם נכחתי ללא יוצא דופן החלו באיחור בלתי מתקבל על הדעת של חצי שעה ויותר. כשהקהל נדרש לחכות מחוץ לאולמות בחום הקופח או בדוחק ובלי הסדרי ישיבה מתאימים לאורך זמן, קשה להימנע מהרושם שמדובר בזלזול. יש לציין לטובה את קהל הפסטיבל ששמר על קור רוח גם כשהתבקש להמתין 45 דקות למופע לילי שאמור היה להתחיל בחצות וחצי. תשובה של אחד ממנהלי היכל התרבות לאשה שהתלוננה בעדינות רבה על האיחור הרב ועל היעדר התנאים לקלוט את הקהל הרב היתה תמוהה בלשון המעטה. "זה לא איחור, השעה המצוינת על הכרטיס היא בגדר המלצה" נאמר לה.

למרות האיחורים, בסופו של פסטיבל ברור כי גם השנה מדובר בהצלחה. "זה פסטיבל של אנשים מחייכים ומה שהופך אותו למצליח הם האנשים שמגיעים אליו במטרה ליהנות ממחול, לראות מחול או לרקוד וזה מאחד אותם. יש אחרים שבאים ליהנות מהחגיגיות ומהיריד, אבל רובם רוצים לספוג את האווירה התרבותית. זה מפתיע בעיקר על רקע המאורעות והאקטואליה. פסטיבל כרמיאל הוא היפוכה של ההתנתקות, לפה באים בשביל להיות ביחד", אומרת שלו-פישר ומדגישה, "לא צריך להיות עשיר בשביל לרקוד וליהנות מריקוד, זה פסטיבל עממי שחלק גדול מהאירועים שבו לא כרוך בתשלום".

לצד ההרקדות ומופעי המחול השונים התקיימו גם השנה במסגרת הפסטיבל תחרויות מחול בסגנונות שונים. את הפרס הראשון בתחרות הכוריאוגרפיה ע"ש אייל בן יהושע גרף הכוריאוגרף בארי אבידן. חבר השופטים שכלל השנה בין היתר את את יהודית ארנון, המרקיד בוני פיה, נציג מתא"ן קלאודיו קוגון ומנהל הקונסרבטוריון בכרמיאל דני לביד, העניק לאבידן את הפרס, בסכום 3,500 שקל, על יצירתו "תלבשי לבן". תחרות הכוריאוגרפיה הוקדשה השנה למחולות שנוצרו לשיריה של המלחינה נעמי שמר ז"ל ובמקום השני העניקו השופטים 2,000 שקל ליוצר דדו קראוס על יצירתו "בדמייך חיי" ובמקום השלישי הוענקו 1,500 שקל לרן הירש על יצירתו "איילת אהבים".

בתחרות המחול העממי ע"ש אושרי חבר זכה במקום הראשון הריקוד "מחול מדברי" שיצר חיים וקנין. חבר השופטים בראשותו של המרקיד הותיק בוני פיה, במקום השני זכה הריקוד "גלים" שיצר רפי זיו ובמקום השלישי "ונשיר כולם" של שלמה מרדכי. הפרסים בתחרות זו אינם כספיים.