סקר גירושין בישראל: היד הקלה (מדי) על ההדק
סקר מיוחד שערך מכון "דחף" עבור "ידיעות אחרונות" מגלה שאצל הישראלים האצבע עם הטבעת קלה על הדק-הגירושין: 74% מהם מאמינים שכשהזוגיות לא משהו – צריך להתגרש • אבל מצד שני, כנראה שלהיות נשוי זה בכלל כיף חיים גדול: 76% מהנשואים טוענים שהם מעולם לא חשבו ברצינות על גירושין • אז לחיי הרומנטיקה הזמנית: ד"ר מינה צמח מגישה את תוצאות האמת של סקר הגירושין הגדול ודנה ספקטור מפרשנת בלבביות
הישראלים לא מאמינים בייעוץ ולא בפסיכולוגיה, אפילו אם אלה הדברים היחידים שיכולים להציל להם את חיי הנישואין. הם לא מאמינים בלשבת בחדר אחד קטן וחנוק, ולעבוד, בעדינות וסבלנות אין קץ, על סעיפי המשא-ומתן. זה לא עבד באוסלו, אז זה לא יעבוד גם בחדרה. רע לך איתי? את יודעת איפה לחפש.
אחרת איך אפשר להסביר את הנתון הכי מפתיע בסקר הגירושין המיוחד שערך מכון "דחף" עבור "ידיעות אחרונות" – שהוא גם הנתון הכי מעציב? 74 אחוז מכלל האוכלוסייה ממליצים להתגרש במקרה של "זוגיות בעייתית". 20 אחוז מאמינים שצריך להישאר בה ולסבול. וכמה אחוזים מאמינים שיש להילחם וללכת לייעוץ זוגי? אחוז אחד בדיוק. וגם זה רק בזכות אחוז אחד מהנשים. הגברים בכלל לא כיבדו את השאלה הזאת בתשובה.
במקום זה עדיף להתגרש ולספר לכולם שזה היה "בגלל משבר כלכלי, כל הזמן רבנו על כסף". הרי כולם יודעים שכשהכסף נעלם האהבה בורחת מהחלון. אחרי זה נסכם על מזונות, ונשכור שתי דירות רווקים נפרדות בהון כסף. את שאר המשכורת נוציא על לקנות את הילדים במתנות יקרות. אין ספק, הגירושין פתרו לנו את כל הבעיות הכלכליות, ובעיקר את בעיות המה יגידו. אף אחד כבר לא יחשוד שכאן גרו פעם בכיף שתי נשמות פצועות.
הנתון לפיו לא פחות מ-36 אחוז מהישראלים חושבים שמשבר כלכלי הוא הסיבה השכיחה ביותר לגירושין הוא נתון די מדהים, חייבים להודות. לא סוף האהבה, לא בגידות נבזיות ומפרקות אמון – האוברדראפט, זה מה שמזהם לנו
אין ספק הישראלי אוהב להאשים את המדינה בצרות שלו. אילו רק היינו חיים בטוסקנה, הרחובות היו מלאים בזוגות מאוהבים. אבל ככה, עם ביבי והמובטלים ומס ההכנסה הלא נורמלי? פלא שאנחנו נופלים על מדרגות הרבנות כמו זבובים? ולכו תדעו מה ההתנתקות תעשה לאחוזים שלנו. במקום בו יהודים מגרשים יהודים, יהודים יגרשו גם יהודיות, אתם תראו.
ומה עם הילדים? הם הולכים לאמא'לה. או לחזקה משותפת. כמה גברים באמת מאמינים ביכולתם לגדל לבד את הילד שלהם? אפס. זהו סוג חדש של אימפוטנציה, אין-אונות הורית. תשמעי, אני פשוט לא מסוגל להעמיד את הלב שלי בשביל הילד, אכפת לך לקחת את הרקון המנוזל והדביק הזה ממני עכשיו? זה מוזר, שלא לומר מאכזב, כי באמת חשבתי שהמושג "אבא" השתנה בשנים האחרונות. שהוא כבר לא שחקן אורח, גסט-סטאר שמפציע מדי פעם מחדר השינה וצורח "אולי שקט, היה לי יום נורא בעבודה!", אלא שותף מלא ונלהב לגידול הילדים. והנה, מתברר שרוב הגברים הישראלים עדיין רואים בעצמם תוסף נלווה, מין פטרוזיליה לא מגולחת שרק מקשטת את הסלט המשפחתי. אפשר איתם, אפשר בלעדיהם, באתוס הישראלי ממילא "אין בעולם אהבה כמו אהבה של אמא". מהפשר הוויתור הזה? עצלנות? דבקות במסורת היהודית של היידישע מאמא? ואולי האשמה בנשים, שמרוב חשדנות וחוסר אמונה בגבר הישראלי, לא נותנות לאבאים להתקרב עד הסוף לגורים שלהן?
אבל עיזבו ויכוחים על חזקות, במילא לא נצטרך אותם. נכון לעכשיו, אם להאמין ל-503 האנשים שהשתתפו בסקר, מעולם לא היה כיף יותר להיות נשוי. 76 אחוז מהנשואים אמרו שהם אף-פעם לא חשבו להתגרש. אבל, כאילו, אף פעם. 22 האחוז שכן חשבו להתגרש חשבו את זה כנראה רק לממש מעט זמן, נגיד שתי שניות בערך, ומיד נופפו את המחשבה המטונפת הזאת מראשם התמים כאילו היתה עטלף פירות שהתגנב לדיסנילנד. להתגרש? מה פתאום להתגרש? הרי אני מאושר כל כך עם מאמי. מאמי שיושבת לידי פה על הספה,לופתת לי את היד כמו עגורן משטרתי, ושולחת בי מבט של "תגיד לסוקרת שלא היית חולם להתגרש ממני, קוקי, או שאני מספרת לה שהגבר הישראלי לא עושה את זה חמש פעמים בשבוע".
לפנייה לכתב/ת 
