שאראס הוא לארי בירד הליטאי

מאוד ברור למה לארי בירד רצה את שרונאס יאסיקביציוס. כל הטענות הידועות, והמוצדקות בחלקן, נגד התאמתו של שאראס ל-NBA נשמעו לבירד מוכרות במיוחד: לא מספיק מהיר? לא מספיק אתלטי? לא מספיק שומר? קולע נהדר כשהוא חופשי אבל ספק אם יוכל ליצור לעצמו מצב מול שומרים חזקים? תחזירו את השעון 25 שנה אחורה, וזה גם מה שלא מעט אנשים אמרו על לארי בירד מאינדיאנה-סטייט, רגע לפני שנכנס לליגה והפך לאחד מגדולי שחקניה אי-פעם.

"משחק כדורסל רק בשביל הניצחון". שאראס (צילום: איי אף פי) 

בירד מאמין ברוח, בשכל ובדברים שמבדילים שחקנים גדולים מפוטנציאל גדול. הוא הסתכל על שאראס מנהיג את מכבי ת"א, וראה בו ודאי בבואה של עצמו: קר רוח, קטלני, מזהה רגעים גדולים ונועץ את הפגיון. המהלך האהוב על שאראס - עצירה של התקפת מעבר לשלשה קטלנית - נקרא בספרים על שמו של בירד. הוא ראה את שאראס גוער בחברים שלו, ובניגוד לאנשי NBA אחרים, שראו לנגד עיניהם את החבר'ה מהגטו השחור מפוצצים את הליטאי החוצפן באימונים, בירד ראה לנגד עיניו מנהיג.

אז ברור למה אינדיאנה הלכה על יאסיקביצ'יוס, אבל נדמה שדווקא הבחירה של שאראס עצמו מעידה עליו עוד יותר. היא מראה ששאראס, בגילו ובמעמדו ובעיקר מבחינת אופיו, אכן עומד במה שהוא מצהיר. בקליבלנד הוא היה יכול להיות כוכב, ליד לברון ג'יימס שפותח את המשחק ועם החבר שלו אילגאוסקאס מתחת לסל. ביוטה הוא היה יכול להיות שחקן מוביל. באינדיאנה הוא מתחיל את מחנה האימונים של קדם העונה כשחקן ספסל, המחליף של ג'מאל טינסלי בקו האחורי. זה לא משנה לו: הוא ייאבק, הוא יקבל מה שיתנו לו, אבל הוא יקבל מה שיוטה וקליבלנד לא יכלו לתת לו: הזדמנות ללכת על אליפות ה-NBA כבר העונה. שאראס, ואת זה בירד זיהה מהיציע, לא משחק כדורסל בשביל שום דבר חוץ מאשר הניצחון.

הקבוצה שהוא בא אליה מתחילה את העונה במקום מעניין במיוחד. העונה שעברה עמדה בסימן המכות בדטרויט, ששברו את הסגל של הפייסרס ואת הרוח שלהם. אבל עכשיו רון ארטסט חזר. עם כל הכבוד לשאראס, השאלה איזה מין ארטסט יעלה למגרש בתחילת העונה היא המפתח האמיתי של הפייסרס. אם הוא יהיה שחקן ההגנה הטוב בליגה, כפול המוטיבציה שהכניסה בו עונת ההשעיה, לפייסרס יש גרעין אדיר. אם הוא יהיה מלא מרירות וטינה, הוא יכול להרוס את הקבוצה. במקרה הטוב, ארטסט יכניס קשיחות ורוע חיובי לצד הכישרון האדיר של ג'רמיין אוניל וג'ונתן בנדר. טינסלי יהיה הגארד החודר שיוצר מהלכים, ארטסט יחסל את הסקורר של היריב.

"הרכז שחודר ויוצר מצבים". ג'מאל טינסלי (צילום: איי פי) 

ואז יבוא שאראס. ההתאמה שלו לכדורסל של ה-NBA היא אכן לא ודאית. בהגנה לא יחפו עליו כמו שמכבי ת"א עשתה, ושחקני NBA, אפילו מחליפים, מענישים אותך על עצלות בחצי שנייה. בהתקפה הוא שחקן של פיק-אנד-רול, מהלך הלחם והחמאה של ה-NBA, והוא עצמו אומר שיהיה לו הרבה יותר מקום להשתחרר לקליעה מול ההגנה האישית שמשחקים שם. אבל הוא עדיין לא ראה תגובה כל-כך מהירה כמו שיראה מהגארדים שישמרו עליו עכשיו.

הדבר העיקרי שאמור לעבוד לטובתו הוא מהירות הוצאת הכדור מהיד, שמחפה על היעדר ניתור ומהירות רגליים נחותה, ובעיקר קבלת ההחלטות. מי שראה את מכבי בשנתיים האחרונות (ומי שיראה אותה השנה עם וויל סולומון) יודע שהמפתח לכל המהלכים שעברו דרך שאראס הוא קבלת ההחלטות המהירה כברק אחרי החסימה הראשונה.

הדבר השני שיעשה אותו יקיר הקהל יהיה כמובן יכולת ההתעלות. אינדיאנה איבדה את רג'י מילר, אולי שחקן הקלאץ' הגדול בתולדות הליגה. בשניות האחרונות, המאמן ריק קרלייל יבנה לפחות אופציה אחת שבה הגארד המחליף שלו בא מאחורי חסימה, מקבל חצי מטר ומעיף שלשה. גם אם שמונה הקודמות ברחו החוצה, הסיכוי שהתשיעית והמכרעת תיכנס הוא הרבה יותר גדול אצל שאראס מאשר אצל כל שחקן אחר של הפייסרס. בירד יודע את זה. אחרת, הוא לא היה מתעקש ושאראס לא היה שם.