ח"כ לקוי, חוק הזוי

אקורד הסיום של מושב הקיץ של הכנסת היה קבלת חוק הקובע שבכל מו"מ מדיני יהיה ייצוג לנשים. ההנמקה לחוק היתה שרק נשים חלמו על מו"מ עם אש"ף עוד לפני הסכם אוסלו. לפי אותו היגיון, אם יתברר שרק טרקטוריסט הזהיר מפני תאונות רכבת עוד לפני שקרו התאונות הקטלניות בדרך לבאר-שבע, זה יצדיק חוק שיעמיד בראש רכבת ישראל נהג טרקטור.

החוק לייצוג נשים במו"מ מדיני מצטרף לשורה של חוקים משונים ויוזמות חקיקה תמוהות שנדונו לאחרונה בכנסת: חובת בדיקה רפואית לדוגמניות - מבית היוצר של ענבל גבריאלי, חוק החרמת מכוניות שהיו מעורבות בעבירות תנועה גם אם בעל הרכב לא נהג באוטו - פרי מוחו של גלעד ארדן, וחוק יום המים השנתי של עמרי שרון, שישפריץ עלינו מידי שנה.

משותף לחוקים הללו פופוליזם בוטה ומחשבה לא מאוד מפותחת. מהפופוליזם כנראה שלא נצליח להיפטר, כי הוא לחם חוקם של הפוליטיקאים. ואולם, ניתן לעשות משהו ביחס לליקויים מנטליים - להציב דרישות מינימום של שפיות, בריאות והשכלה מכל מי שמבקשים להיבחר לכנסת.

מועמדים למשרת קופאי בסופרמרקט ושומר בחניון נאלצים לעבור מבדקים אישיותיים, מבחני אינטליגנציה ובדיקות רפואיות - זאת על מנת להבטיח שקופת המרכול ומפתחות החניון לא יופקדו בידי אימבצילים, סכיזופרנים או סנילים. ואילו את הנהגת המדינה אנחנו מוכנים להפקיד - בלי פקפוקים - בידיהם של מי שיכולים להיות משוגעים עם תעודות ואידיוטים ברשיון. יהיו שיטענו שבדיקה רפואית ופסיכולוגית שעלולה לפסול ח"כים מלכהן תהיה התערבות ברצון הבוחר, אבל זו היתממות, כי רוב רובם של אזרחי ישראל לא היו רוצים להישלט על-ידי מי שדעתם נטרפה, מי שאינם מסוגלים לתפקד מסיבות בריאות, וגם לא על-ידי אנשים נטולי השכלה.

הדמוקרטיה הפרלמנטרית בנוסח הישראלי התאימה לתקופה בה העם היה בור יחסית בעוד נבחריו משכילים ורחבי אופקים. בחמישים השנה האחרונות ההשכלה הכללית בקרב הציבור עלתה באופן משמעותי (כשליש מכל שנתון מגיעים ללימודים אקדמיים), בעוד שבפוליטיקה ניכרת בריחה של מוחות. די להציץ ברשימת הח"כים שכיהנו בכנסות הראשונות - ס. יזהר (פרופסור וחתן פרס ישראל לספרות), זרח ורהפטיג (פרופסור למשפטים ממקימי אוניברסיטת בר-אילן), אבא אבן (דוקטור באוניברסיטת קיימברידג') ואמיל חביבי (חתן פרס ישראל לספרות ערבית) - כדי לראות איזו דרך עברנו עד שהגענו לאלי אפללו (12 שנות לימוד), ענבל גבריאלי (למדה משפטים אך טרם סיימה), אורי אריאל (השכלה תיכונית), אילנה כהן (אחות מוסמכת) ויצחק וקנין (מורה למכונאות רכב).

אין סיבה לחשוב ששיקול דעתם של הח"כים הנוכחיים בענייני חקיקה טוב מזה של הציבור הרחב. אבל עד שלא נערוך משאלי עם ועד שלא נעבור לבחירות אישיות לכנסת (הסיכוי לכך קלוש כי הפוליטיקאים לא באמת רוצים לעמוד למבחן הציבור) - המינימום הוא הקמת ועדה ציבורית של אנשי מקצוע בלתי תלויים, אשר תבטיח כי מי שהיה נפסל לעבודה בתור ש.ג. או מזכירה מטעמי בריאות גופנית או נפשית או בגלל היעדר השכלה - לא ינהל את המדינה. אולי אז ספר החוקים יפסיק להתמלא בסעיפים מוזרים והזויים.

אמיר חצרוני, מרצה לתקשורת במכללת עמק יזרעאל