שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    אנחנו בסך הכל פועלים
    ריקי בליך ושייקה לוי חוזרים ב"אלביס, רוזנטל והאשה המסתורית". אבל הוא, ממרום שנותיו, והיא, אחרי ההצלחה של "אסתי המכוערת", לא מרגישים כוכבים. הם בסך הכל עובדים בטלוויזיה. מצד שני, כמו שאומרת בליך, "בואו לא נתחסד ונשכח שהצ'ק שלנו בסוף החודש יכול להאכיל כמה משפחות פועלים". וגם: בקרוב "גבעת חלפון 2", ולוי פותח פה על כולם - מנינט ועד "מה קשור"

    כמעט שלוש שנים עברו מאז הצטלמו שייקה לוי וריקי בליך לטלנובלה (או אם תרצו בשפה המכרזית, לדרמה הקומית) "אסתי המכוערת". הוא היה אז משוחרר טרי משלישיית הגשש החיוור האגדית והיא שחקנית אלמונית שנקטפה מחממת החוג ללימודי משחק בסמינר הקיבוצים. הוא היה בן 64 והיא בת 23, הוא שיחק את אלביס בן דוד והיא את בתו, אסתי. עד מהרה התגלתה הסדרה כהיסטריה אמיתית, שהניבה בפרקי הסיום שלה, כאשר אסתי השילה מעליה את החצ'קונים והמשקפיים, 32.6 אחוזי רייטינג, נתון שהפך את הסדרה לדרמה הישראלית הנצפית ביותר בשנים האחרונות.

     

    מאז פרק הסיום בליך הפכה לשחקנית מבוקשת והשתתפה בתוכניות המערכונים "אפידורל" ו"קצרים", בהצגות "תשמ"ד" ו"הנאהבים והנעימים" וקטפה את פרס מסך הזהב ואת פרס האקדמיה כשחקנית הקומית הטובה ביותר, ולוי בנה לעצמו נתיב עצמאי שכלל הוצאת ספר, מופע יחיד, דיסק, די.וי.די לילדים, ובעיקר זכה להערכה רבה שהולידה לבסוף את תוכנית הספין-אוף, "אלביס, רוזנטל והאשה המסתורית", שעולה השבוע לאוויר.

     

    כמעט שנה חלפה מאז נפרדו השניים מדמויותיהם, ועכשיו הם חוזרים למפגש פסגה טלוויזיוני ושיחה על תרבות בעידן הרייטינג, על אמנות ועל הברנז'ה בשנת 2005. מישהו קצת יותר דרמטי היה אומר: שני שחקנים, שני דורות, ביצה אחת.

     

    מאז ש"אסתי" ירדה שניכם עובדים נון סטופ. מאיפה הדרייב לעבוד בלי הפסקה?

     

    לוי: "הדרייב מגיע מזה שרוצים אותך. כשיצאתי לחופש מ'הגשש'

    היה ברור לי שאני הולך לנוח, אבל אז בא אליי המפיק, משה יוסף, והציע לי שאעשה את דוליטל ב'גברתי הנאווה'. אמרתי לעצמי שזה תפקיד שחייבים לעשות ושאסור לפספס. אותו הדבר קרה עם 'אסתי'. בהתחלה לא אהבתי את המוצר, ואחרי שהחליפו את הכותבים מגל פרידמן (שחתום על 'אהבה מעבר לפינה' - י.א) לשלמה משיח, אמרתי שאני בפנים. ככה כדור שלג מתגלגל כל פעם מחדש. רוצים אותך ואתה הולך בעקבות ההצעות".

     

    בליך: "זה גם שילוב של דברים שמתגלגלים מעצמם, וגם כנראה הרצון להכות על הברזל בעודו חם, והפחד להישכח כשהעולם ממשיך לדהור קדימה".

     

    אז בעצם מי ש"אשם" בזה זה החיידק הקטן, שנמצא אצל כל שחקן?

     

    לוי: "לי אף פעם לא היה את החיידק הזה. פשוט התגלגלתי עם החיים".

     

    ובכל זאת לא התגלגלת להיות פקיד בבנק אלא אייקון תרבות במדינת ישראל. אתה עובד בלי הפסקה כמעט ארבעה עשורים.

     

    לוי: "ניסחת את זה מצוין. עובד. בחייך, עזוב אותך מהמילה 'שחקן'. אני פועל ועושה את העבודה שלי הכי טוב. זה כל סוד הקסם. תהיה בסדר, ירצו אותך לעוד הפקות".

     

    אבל אתה לא פועל בניין. אתה שחקן ושחקן צריך לבוא לעבודה עם תשוקה.

     

    "הופעתי על הבמה גם כשהייתי באבל על אמא שלי ועל אחי. אתה חושב שהקהל ראה את זה? ממש לא. על במה עוד יש התגייסות. אבל בטלוויזיה? זה הכי פועל שיש. יש סצינה ואתה צריך ללכת מנקודה לנקודה ולהגיד משפט. איפה פה המשחק? בסופו של דבר זאת עבודה שהיא משעממת כמו כל עבודה אחרת. בתוכניות אמריקאיות המראיין מראה לשחקן קליפ מהסרט החדש שלו ואומר לו: 'גוד ג'וב'. לא מהמם, סבבה, שמבבה אלא 'עבודה טובה'. שואלים אותי כל הזמן איך הגשש הצליח ואני משיב תמיד - עבודה. עוד ליטוש ועוד חזרה. היינו מכונה משומנת".

     

    ואיך זה אצלך ריקי, גם אצלך זה סוג של מפעל?

     

    "בסופו של דבר כן, אבל עדיין נדרשת פה טכניקה, בעיקר כשאתה על במה. אולי בקולנוע או בטלוויזיה זה נחמד לראות אנשים שהם לא שחקנים מקצועיים שמביאים משהו טבעי ורענן, אבל על במה צריך טכניקה ומיומנות מסוימת. מצד שני, לקרוא לעצמנו פועלים זה לא מדויק, בואו לא נתחסד ונשכח שהצ'ק שלנו בסוף החודש יכול להאכיל כמה משפחות פועלים".

     

    שניכם הייתם שותפים לסיפורי הצלחה. אתה בפרויקטים שהפכו לנכס צאן ברזל ואת בפרויקטים עתירי רייטינג וביקורות משבחות. אין חשש מכישלון כשאתם בוחרים להשתתף בפרויקט חדש?

     

    בליך: "יש מודעות לכישלון, ובגלל זה אני גם מנסה להרוויח כמה שיותר כסף ולא לבזבז בלי חשבון כמו בהתחלה. אני בחורה היסטרית ופסימית, ולמשל עכשיו אני יותר חוששת מאיך יתקבל 'אלביס' כי אני מרגישה שיש לי יותר על המאזניים. מצד שני, אין דבר יותר מבורך מכישלון, כי זה מכריח אותך לשנות ולהתחדש כדי לשרוד בתחום המוזר הזה".

     

    לוי: "מה אני אמור לעשות? להגיד לעצמי הגעתי לטופ, קיבלתי פרס ישראל, הייתי בגשש החיוור ואני לא אעשה יותר כלום כי אני עלול לקלקל את השם שלי? אני אמור להתייבש ולמות? אני זהיר ובוחר את הדברים עם פינצטה, אבל אם אני מזהה משהו עם תשתית טובה אני לוקח את זה בשתי ידיים".

     

    כמי שבא מהבמה, טלוויזיה זה לא מדיום מפחיד עבורך? אחרי הכל, קל להתרסק איתו מכיוון שהתוצאות מיידיות והמדדים מהירים.

     

    "אבל למה ש'אלביס' ייכשל? זה כתוב ומבוצע טוב. אנחנו רואים כל כך הרבה דברים בטלוויזיה שלא רק שהיו צריכים להוריד אותם אחרי שעלו, אלא לא היו צריכים בכלל לחשוב עליהם מלכתחילה. אין הרבה דברים טובים והקהל יודע לזהות את זה. לכן אנשים אוהבים את 'ארץ נהדרת' או את 'משחק מכור' או בורחים מ'פיק אפ'".

     

    ריקי, איך אצלך הבחירות המקצועיות נעשות?

     

    "בגלל שיש לי פחד מכישלון אז מיד יש לי נטייה להגיד לא. למשל כשהגיעה ההצעה ל'קצרים' אמרתי לזוהר יעקובסון, הסוכנת שלי, שאני לא חושבת שזה בשבילי. ישר היא נהייתה לבנה ואמרה: 'תגידי, מה קורה לך? זאת ליגה אחרת'. ואני עוד עשיתי 'אוף' כזה".

     

    לוי: "סוכנים, בלי קשר לסוכנת של ריקי, זאת תופעה שאני ממש לא מבין. פתאום נוצר מצב ב-10, 15 השנה האחרונות, שקמו כל מיני סוכנים שגוזרים קופון על חשבון הכישרון שלנו. סליחה, אתם רוצים להגיד לי שאתם נאמנים ל-500 השחקנים שלכם? לא נראה לי. אבל לגזור 30 אחוז מהמשכורת הם יודעים. סוכן נדבק לך כמו לווריד והוא יונק. זאת שערורייה".

     

    איך הדברים עבדו בצעירותך?

     

    "לא היו סוכנים, בוקים ושמוקים. אני תמיד אומר לשחקנים צעירים, עזבו אתכם מסוכנים ותעבדו עם עו"ד שיחתום לכם על החוזה".

     

    אבל סוכנים זאת הדרך היחידה להגיע לאודישנים ולעבודה בימינו.

     

    "סליחה, ואיך אנשים מגיעים ל'כוכב נולד'? דרך מודעה. ככה זה צריך להיות. תראה אודישן בארצות הברית ותראה אלפי אנשים בתור לתפקיד של שלוש שורות. לא ייתכן שהתעשייה תהפוך לקליקה סגורה. לא ייתכן שתיאטרון כמו הבימה, שנתמך בכספי מדינה, לא יאפשר לשחקנים צעירים להיבחן אצלו".

     

    גם בליך וגם לוי (כעצמאי בשטח) עברו בשנים האחרונות תהליך התבגרות מזורז הודות לחשיפה הטלוויזיונית. שניהם מסתכלים כיום על המקצוע בצורה מפוכחת ומנהלים מערכת יחסים זהירה עם התקשורת. אז, כשעלתה סדרת האם, סיפקו השניים ראיונות כנים שהולידו כותרות פרובוקטיביות (בליך: "שנים הרגשתי כמו גוש של כיעור", ולוי: "היום במדינה אין מנהרה לראות בה את קצה האור"). היום הם חושבים על כל מילה ומסננים את עצמם.

     

    בליך: "לעולם לא אסלח לעיתונאים שיכולים לנצל אדם בראיון או במצב נפשי מסוים. כשהתחלתי הייתי בתולה בתקשורת, וניצלו את זה להוציא ממני דברים בכל מיני טכניקות של היתממות. למדתי להתראיין ולהציב לעצמי גבולות".

     

    לוי: "אני נתקל בהרבה עיתונאים שמחפפים בעבודה, שמגיעים לא מוכנים לראיון ושאין להם ממש מה לשאול. פעם היה כבוד בראיונות והיום מחפשים אם הרבצת לאשתך או פרט צהבהב. בכלל יש היום הרבה שינויים בחברה ובתרבות. תופעת כוכבי האינסנטנט היא הדבר הכי נורא שקרה לנו. פתאום מגיחות איזה נינט, שירי מימון או מאיה בוסקילה כי הם שרו פה ושם יפה, עד שמגיעה איזו מירי מסיקה שעובדת בדרך הקשה ומזיזה אותן בלי להתאמץ. אין מה לעשות, אוכל טוב מתבשל על אש קטנה, וזאת הנוסחה היחידה להצלחה אמיתית. ההיסטריה של הקהל לא תמיד משקפת את ההצלחה".

     

    אפרופו, היסטריה. איך אתם מתייחסים להיסטריה סביבכם? יש כזאת?

     

    בליך: "אצלי היה משבר מאוד רציני סביב החשיפה. זה נפל עליי בבום. פתאום כותבים עליך בעיתון, אנשים ברחוב מגיבים אליך ואתה מרגיש שאתה מאבד את עצמך. כשמתקשר אליי כתב רכילות זה מעצבן אותי ואני לא יכולה לענות לו תשובה שנונה כמו אחרים. קשה לי שילדות רואות אותי ברחוב ומקבלות התקפת היסטריה. זה מעצבן אותי. זה מכאיב לי".

     

    למה? אפשר להסתכל על זה גם בצורה אחרת, בצורה מחמיאה.

     

    "כי זה מגוחך. כי אני ריקי. אני בן אדם. בהתחלה היה לי מאוד קשה לצאת מהבית. חשבתי לחזור בתשובה. אמרתי לעצמי, ימצאו לי אברך ואני אעשה ילד. עד שחבר טוב הזכיר לי שבעיות נשארות גם אם אתה הופך לדתי. התחלתי לבזבז כסף בטירוף, אבל ממש בטירוף. מילאתי את הבית באיקאה, ועכשיו כל פעם שאני נכנסת הביתה אני בוכה על זה. הסתובבתי בתחושת גועל."

     

    והיום אחרי תקופת הסתגלות, איך את חיה?

     

    "היום אני מנסה לחיות עם זה בשלום. אני חושבת שבגלל העמדה הכביכול ציבורית נעשיתי באופן יחסי בן אדם יותר טוב. יש את הסיפורים על השחקנים שהשתן עולה להם לראש והופכים להיות דיוות, ואצלי זה הפוך. אני יותר ויותר מתרככת".

     

    לוי: "את צריכה לזכור שהקהל מגיב לפעמים בחוסר פרופורציות".

     

    ובתקופת 'הגשש' זה לא היה קיים? הרי אנשים ידעו בעל פה כל מערכון שלכם.

     

    "אבל זה נבע מתוך הערכה. אצלנו לא צרחו, לא תלשו שערות לא קרעו בגדים. אהבו אותנו באמת. היום, כשאני שומע מישהו צעיר שאומר לי: 'אין כמו גבעת חלפון', זה מרגש. עבדנו קשה ואנשים העריכו את זה. עובדה שזה הפך לדבר שטבוע בדם של ישראל. זה לנצח יישאר פה".

     

    איבדנו פרופורציות?

     

    "בוודאי. אם צורחים כשרואים אותי אז זה איבוד פרופורציה. היום כולם נהיו ממשיכי הדרך של כולם. הנה, 'מה קשור' מנסים להיראות הגשש החיוור ואומרים שהם ההמשך שלנו. איפה הם, איפה הגשש החיוור, ואיפה הם יהיו עוד מעט?".

     

    הלו, קצת ריספקט. הם עובדים קשה ולאט. מה רע בזה שהם רואים בכם מודל לחיקוי?

     

    "אל תהיה מודל של שום דבר. תביא משהו מקורי. המקוריות זה סוד הדברים. מה קשור בכלל ה'מה קשור' הזה? מה קשור כל הצרחות והצווחות להערצה?".

     

    השבועות האחרונים של בליך ולוי הוקדשו לצילומי 12 פרקי "אלביס" שמתרחשים כשנה מאז נפרדו גיבורי הסדרה מהמסך. לצוות השחקנים הצטרפו אייל שכטר, תומר שרון, איילת מרגלית, דן שפירא בתפקיד כפול של גבר ואשה ומייק בורשטיין, והעלילה הפכה סבוכה ומסתורית יותר. הכל כמתבקש, מתובל בהומור. גם התקציבים גדלו, הלוק מושקע, יש צילומי חוץ רבים ונעשתה הקפדה על כל הפרטים הקטנים. "אני חושבת שהדבר הכי משמעותי שקרה לאסתי זה שהיא התחילה לקנות בגדים בזארה", מציינת בליך.

     

    שייקה מצידו לא חוסך בסופרלטיבים על בתו הטלוויזיונית. "ריקי מצוינת, אינטליגנטית ובעלת רגישויות רבות. אני חושב שבסך הכל עברו עליה שנים טובות ויש לה פרופורציות ותובנות בריאות לגבי המקצוע".

     

    בליך: "הפעם באתי בטוחה בעצמי והייתי פחות בהיסטריה, וזה אפשר לי להסתכל לשייקה בגובה העיניים, למרות שאני עוד קטנה מולו, למרות שאת שייקה אהבתי מהרגע הראשון שפגשתי אותו".

     

    ומה הלאה?

     

    לוי: "אנחנו חוזרים לצלם בקרוב עוד 12 פרקים נוספים, ויש דיבור על עוד 12 פרקים בהמשך, ובינואר אני מתחיל צילומים של 'גבעת חלפון אינה עונה 2'".

     

    זה לא סיכון לגעת בזה?

     

    "קראתי 15 עמודים שאסי דיין כתב וזה פשוט מצחיק".

     

    זרוק לנו עצם... מה קורה עם החבורה?

     

    "העלילה מתרחשת 30 שנה אחרי הסרט, והדמות שלי היתה כל התקופה הזאת בתרדמת. אני מתעורר בבית חולים ובטוח שישנתי שני רגעים. אני מגלה שאתי אלון גנבה לי את כל הכסף מהבנק למסחר ולמעשה משלים את השנים שחלפו. תהיה התכתבות עם המציאות הישראלית".

     

    ריקי, מה איתך?

     

    "אני נוסעת להודו. לנוח".

     

    לוי: "צריך להגיד תודה לאלוהים שיש לנו עבודה כזאת. אני לא צריך חופש. אני מרגיש תמיד בחופש. אם התוצאה טובה אני מאושר ומרגיש חופשי".

     

    "אלביס, רוזנטל והאשה המסתורית". יום ה', 20:50, ערוץ 2 (קשת)

     

    • שייקה לוי יתארח מחר (יום ה') בקהילת בידור ותרבות של ynet.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: אילון פז
    שייקה לוי וריקי בליך. מעמד הפועלים
    צילום: אילון פז
    לאתר ההטבות
    מומלצים