"אני עובד חברת החשמל ואני לא מאפיה"
ירון ברוך, עובד בחברת החשמל, גאה במשפחתו "משפחת חברת החשמל", לא מבין למה מכנים אותו מאפיונר, זולל חשמל, או מושחת ומביא כאן את גרסתו. מונולוג של עובד מתוסכל
למזלי, או לצערי, אני עובד שכיר בחברה המספקת משאב חיוני ביותר למשק - חשמל.
במשך שנים אני מגיע מדי יום למשרדי ועובד עד שעות הערב בתרומתי לשרשרת הפעילויות, שבסופן מקבל הציבור הישראלי אנרגיה זמינה, ולפי כל התחשיבים של מומחים וכלכלנים גם זולה.
אני גאה בעבודתי, גאה באיכותי המקצועית, גאה בחברי העובדים ומאד גאה על משפחתי, משפחת חברת החשמל. אני גם שלם ביותר עם מוסר העבודה שלי ועם אמות המידה והסטנדרטים שאני דורש מעצמי ומעובדי.
לרגע לא קינאתי בשכירים אחרים במשק ובטח שלא ב"מיליונרים", לא בשכירים בחברות הפרטיות בהיי-טק ולא בעצמאיים. כן זה אני, עובד חברת חשמל ותמיד עבדתי בה. אז למה לכל הרוחות אני חושש לומר ולהצהיר בקול, כי אני עובד בחברת חשמל?
למה עלי להתבייש, אם בכל הסקרים למיניהם זוכה חברת החשמל בציון גבוה ביותר על אמינות אספקה, אדיבות התייעלות או כל דבר אחר?
למה מכנים אותי מאפיונר, זולל חשמל או מושחת? אני מבשל על גז, ולא צורך חשמל רב. ואני לא רואה עצמי אחר, או שונה, מרבים אחרים בחברה.
משום מה, יש בתרבות הישראלית אופי כזה - הישראלי מעדיף שיוציאו לו עין אחת ובלבד שלעמיתו יוציאו שתיים. "למי אכפת אם חברת החשמל היא טובה? העיקר שהעובדים בה ירוויחו פחות ממני". אני מתקשה להבין מה ירוויח פלוני אם יורידו לי את המשכורת ויפגעו לי בהסכמי העבודה? נראה לי שעדיף לאותו פלוני לדרוש יותר לעצמו במקום לדרוש שיפגעו בי.
אני מרוויח סכום סביר, לא גדול כפי שמפורסם כל הזמן, אף לא קרוב לכך. אני יכול לספר עוד הרבה על שכרי. עד כמה ה"חשמל חינם" אינו הטבה כל כך גדולה והייתי ממיר אותה לכסף בשמחה - הרי אני לא מנצל את כולה. אבל האמת לא משנה דבר, הסטיגמות הן הקובעות.
כיום, כל עסקן פוליטי מתחיל או תימהוני מהאקדמיה שמבקש ליצור לעצמו יחסי ציבור, משתלח בנו באופן בו אנו מוצגים כרוצחים תאבי בצע המרעילים את הציבור.
כואב לי שאיש לא טורח להדגיש, כשמדברים על חברת החשמל, שהחלטות בעלות משקל כספי כבד, כמו הזזת קווי מתח עליון מריכוזי אוכלוסייה, מצריכות אישור ממשלתי. ואותה ממשלה, המרוויחה באמצעות חברת החשמל, נוהגת בדו-פרצופיות ואוסרת פיתוח תשתיות נרחבות מצד אחד, ומצד שני מאפשרת השתלחות חסרת רסן בחברת החשמל ועובדיה.
ואולי כדאי כבר להשיב מלחמה תקשורתית שתראה את ההבדל בינינו העמלים, לבין סוחרי העבדים שרכשו מפעלים שונים ופוגעים בציבור בלי לדפוק חשבון, תוך תשלום דמי שתיקה לפוליטיקאים.
איך יכול להיות שהחברה שלי - כן שלי, אני חלק ממנה - היא חברה ברמה טכנולוגית גבוהה, ייצור כחול לבן, בעלת זמינות טובה ואדיבות מעולה, שאנחנו העובדים תורמים כל העת ל"וריאטי", ל"אגודה למלחמה בסרטן", למעונות לנשים מוכות, ליחידת החרמון, לקומנדו, לגולני, לכל בתי החולים בארץ ולעוד עשרות ארגונים. אז איך יכול להיות שהחברה שלי נהדרת ואני, אנחנו, חרא?
אני לא רוצה לבכות ולבקש פירגון, אני רוצה רק הוגנות, רוצה שההסתה תיפסק. ההסתה המכוונת, שכל כוונתה להרוס אותנו ולבנות משפחות עשירות, על חשבון הציבור כולו שישלם הרבה יותר על האנרגיה שלו. אני רוצה שתסתכלו גם מתוך העיניים שלי. אני לא "מאפיה" ולא זבל ולא נצלן, אני אזרח ישר דרך העובד קשה לפרנסתי. כזה המשלם מס אמת על כל אגורה, שאיכפת לו מאד מהעם בישראל ורק מבקש - די להסתה. אנחנו אנשים טובים.
ירון ברוך. "אני גאה בעבודתי"
מומלצים
