שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות

    לאן נעלמו כוכבי העבר - קן בארלו

    קן בארלו לא מבין למה המוסד בעקבותיו, נזכר בביצים הגדולות של מיקי, בידית של ג'מצ'י ובתארים בארץ: "רגע השיא שלי היה בסדרת הגמר ב-88' נגד הפועל ת"א. נשארתי במכבי ת"א רק בגלל שלבאן מרסר עבר אלינו"

    כשכבר הצלחתי להגיע לקן בארלו, הוא התנצל שלא ענה לבקשות שלי לראיין אותו, כי חשב שאני מהמוסד. לא שיש לכוכב העבר של מכבי תל אביב סיבה לברוח משירות הריגול הישראלי, אך הוא לא הצליח להבין כיצד הצלחתי להגיע אליו, מאחר שהוא כבר מזמן לא עוסק בכדורסל. שלוש שנים עברו מאז פרש בארלו מכדורסל כשחקן מאבו ליבורנו האיטלקית (שם שיחק עם פפי תורג'מן). היום, בגיל 41, הוא משקיע את מירב זמנו בחברה שהקים ביחד עם בן דודו, העוסקת בהעברת מידע אונליין במשחקי ליגת התיכונים באינדיאנה.

     

    לפרויקט המלא של "איפה הם היום" - ליחצו כאן

     

    "בן דודי, דארל מורטון, היה פרשן רדיו במשחקי תיכון באינדיאנה, ובמהלך השידורים פנו אליו אוהדים רבים וביקשו ממנו פרטים על משחקים שמתנהלים במקביל. הוא התקשה לספק את המידע, ועלה בראשו רעיון למצוא דרך טכנולוגית לאספקת נתונים באולמות בזמן אמת. הצטרפתי ליוזמה וכך הוקמה החברה שלנו 'SportsScore Network'. אני אחראי על התיווך בין ראשי בתי הספר לספונסרים שמעוניינים להשתתף במיזם הזה. מדובר במיזם מבטיח מבחינה כלכלית, כי כדורסל תיכונים הולך חזק באינדיאנה. יש שם אולמות כדורסל של אלפי צופים - הרבה יותר מבישראל".

     

    למרות שהוא צעיר יחסית, עומד בראש מיזם עסקי הקשור לכדורסל והולך לצפות במשחקים, מגרש הכדורסל הפך להיות קצת זר לבארלו. הוא מאמן אמנם את שני בניו המתבגרים במסגרת טורנירי חובבים מזדמנים, אך לא אוחז כמעט בכדור, אולי למעט משחקים ספונטניים עם צאצאיו ההולכים וגובהים. המבוגר שבינהם, קלסי בן ה-16, נולד מעט לפני שסיים את השהות בת שלוש השנים בישראל, ככוכב מכבי תל אביב. את השהות הזו התחיל בארלו כמעט במקרה, בעיקר בגלל שלא התקבל ל-NBA.

     

    בארלו פתח את הקריירה האירופית שלו כשחקן טרסר מילאנו, איתה זכה באליפות אירופה ב-1987 על חשבונה של מכבי תל אביב. הוא החליט להמר על הקבוצה האיטלקית כבר בגיל 23, למרות שנבחר בסיבוב הראשון של דראפט 86'. לצערו, הלוס אנג'לס לייקרס שבחרו בו שלחו אותו בטרייד לאטלנטה הוקס בתמורה לבילי תומפסון, אקס הפועל ירושלים ("תגיד לו שהוא חייב לי חלק מטבעת האליפות שלו עם הלייקרס ואני מוכן לתת לו בתמורה חלק מטבעת האליפות שלי עם טרסר"). מאחר, שההוקס לא העניקו לו את החוזה שהובטח, החליט להמשיך את הקריירה באירופה וזו הביאה אותו לישראל ב-1987. 

     

    "חשבתי שאחרי שזכיתי באליפות עם טרסר, ההוקס ישתכנעו להחתים אותי, אבל הם סיפרו לי סיפורים ובינתיים קיבלתי הצעה להצטרף למכבי לטורניר הבין-יבשתי. הסכמתי, וחתמתי על חוזה לשבוע. פתחתי את השבוע חזק ושמעון מזרחי פנה אלי ואמר: 'בוא תמשיך איתנו כבר עד סוף העונה'. מכיוון שההוקס התמהמהו, הסכמתי. טסתי לישראל, חתמתי, וחזרתי לשחק עם מכבי בטורניר הבין-יבשתי".

     

    - זו נראית החלטה של מהיום להיום. לא פחדת להגיע?

     

    "מכיוון ששיחקתי עם טרסר בתל אביב, הכרתי את ישראל וידעתי שאין מה לפחד. ראיתי שאיכות החיים גבוהה, כולם מדברים אנגלית והמתיחות הבטחונית לא מורגשת ברחובות. מכבי היתה קבוצת עילית באירופה, כך שלא היתה לי בעיה להצטרף אליה. בדיעבד, מאוד אהבתי את ישראל. היה לי קל לתקשר, אהבתי את האוהדים ואת העם בישראל באופן כללי. הצלחתי להבין מה זה אומר לגור במזרח התיכון ואני עוקב אחרי האירועים עד היום ומתעדכן. הייתי גם אמור להגיע לפיינל-פור ביד אליהו ב-2004, אבל נבצר ממני לעשות כן".

     

    - ובסוף נשארת שנתיים נוספות.

     

    "האמת היא שאחרי העונה הראשונה, ברצלונה הציעה לי חוזה נאה מאוד ושקלתי לעזוב. הסיבה שהחלטתי להישאר היתה הצטרפותו של לבאן מרסר. חשבתי שעם מרסר, קוין מגי ואיתי ניקח את גביע אירופה. היינו גם קרובים מאוד, אבל הפסדנו בגמר ליוגופלסטיקה ספליט, למרות שהיינו יותר טובים מהם.

     

    "זה קרה קצת באשמתי. הם עצרו את קוין, אבל מרסר שיתק את דינו ראדג'ה והיינו חזק במשחק. כשמרסר יצא בחמש עבירות, הייתי אני צריך להתמודד עם ראדג'ה ופתאום הוא התחיל לקלוע ובסוף הפסדנו. למרות שהגעתי מאיטליה כאלוף אירופה, לא ממש הבנתי מה המשמעות של התואר הזה. הייתי צעיר וחסר ניסיון. לצערי, כשכבר התבגרתי ונחשפתי לחשיבות של התואר, לא הצלחתי לזכות בו ואני מרגיש קצת החמצה עד היום".

     

    ב-1990 שוחרר בארלו ממכבי, לאחר שלא הצליח להוביל אותה לזכייה באליפות אירופה, וזה היה מובן לו. "בשנה האחרונה נפצעתי בברך ולא הצלחתי להתאושש. הרגשתי שהקבוצה לא מצליחה להתרומם בגללי. בסוף העונה הבנתי שמכבי רצו לשחרר אותי בגלל השנה הקשה שהיתה לי ובגלל שאחרי שלוש שנים הגיע הזמן להתרענן. הצלחתי לחזור לכושר בעונה אחרי זה בפאו"ק סלוניקי".

     

    בקבוצה היוונית החדשה שלו, הצליח סוף סוף בארלו לצאת מהצל של מגי ולהפוך לשחקן מוביל, לראשונה בקריירה האירופית שלו (בטרסר הוא שיחק ככינור שני לבוב מקאדו האגדי). "למען האמת, מכבי היתה הקבוצה של קוין מגי. הוא היה המנהיג הבלתי מעורער שלה ואני קיבלתי את זה. ביוון הפכתי לשחקן מוביל והצלחתי להוביל את פאו"ק לזכייה בגביע המחזיקות בעונה הראשונה ואחר כך לאליפות יוון. עלה בידי גם לנצח את מכבי ביוון. לא שמחתי לאידם, אבל נהניתי, דווקא בגלל שאני מחבב את מזרחי ומוני פנאן".

     

    למרות החוויות האירופיות, נראה כי דווקא סדרת גמר הפלייאוף מול הפועל תל אביב ב-1988 השאירה עליו רושם אדיר. "זה היה רגע השיא שלי במכבי. להפועל היה את מרסר, לינטון טאונס וחיים זלוטיקמן, הם ניצחו אותנו כמה פעמים במהלך העונה ואף אחד לא יכל להבטיח לנו שננצח. במשחק האחרון הייתי טוב מאוד, קלעתי הרבה, ניצחנו וזכינו באליפות. כל כך שמחתי שבקיץ שלאחר מכן לבאן הצטרף אלינו. זו היתה הקלה גדולה".

     

    - איך מגדילים את התחרות בליגה הישראלית?

     

    "צריך לתת לכל הקבוצות חמישה מיליון דולר ולהשאיר למכבי תקציב של 500 אלף דולר. זאת הדרך היחידה, אבל זה כמובן לא אפשרי. בזמני למכבי תמיד היו אמריקנים איכותיים, אבל היתרון הגדול ביותר שלהם היה שהם לקחו את הישראלים הכי טובים - חצי מהנבחרת. הקבוצות האחרות צריכות כסף, אבל הן צריכות גם מסורת. נגיד שהיתה באה אלי גליל ומציעה לי סכום כסף זהה לזה של מכבי. טבעי שהייתי עדיין בוחר במכבי, כי היא ידועה כל כך באירופה".

     

    מבין השחקנים הרבים שפגש בישראל, נראה בארלו מלא הערכה למיקי ברקוביץ', שבניגוד לו מתח את הקריירה שלו כשחקן פעיל עד לעשור החמישי של חייו. "לאורך כל הקריירה השתדלתי ללמוד מהמנוסים ממני. התרשמתי מהדרך בה ברקוביץ' התכונן למשחקים. המחויבות שלו, הדרך בה שמר על הגוף שלו. לפני משחקים הוא היה מתעמל וקופץ על חבל. אף אחד לא היה עושה את זה.

     

    "על המגרש היה לו לב גדול והוא לא ידע פחד. אני זוכר ששיחקנו פעם נגד ברצלונה והם הובילו עלינו בשתי נקודות הפרש. אני קלעתי 36 נקודות ולא החטאתי כמעט. רלף קליין לקח פסק זמן וסידר לי תרגיל, אבל אז הכדור הגיע למיקי והוא כמובן התעלם מההוראות והלך לסל, קלע וסחט עבירה. כך ניצחנו בסוף ואני אמרתי לעצמי שיש לבנאדם ביצים ענקיות".

     

    בארלו מלא תשבוחות גם לדורון ג'מצי, וזוכר במיוחד את תצוגת הקליעות שלו במשחק ידידות בפילדלפיה. "גם דורון היה חסר מורא. הוא נתן הצגה מול הסיקסרס וכמעט לא החטיא מהשלוש. לארי בירד היה צריך לראות את זה. צ'ארלס בארקלי ומוריס צ'יקס ששיחקו אז בסיקסרס נדהמו".

     

    בארלו מבקש לציין כמה מהשחקנים שהתייצב מולם. "מעולם לא נתקלתי בשחקן כמו דראזן פטרוביץ', שהיה בלתי עציר. אני זוכר ששיחקנו נגד ציבונה זאגרב ואמרתי למוטי ארואסטי שהוא חייב לבעוט בו, כדי שיפסיק להתעלל בנו. גם מקאדו וניקי גאליס היו שחקנים מעולים וגם טאונס, שהייתי צריך לשמור עליו בדרבי והוא עשה לי הרבה צרות. התרשמתי מאוד גם מהפיקחות של נדב הנפלד כשהיה בגליל עליון".

     


    שאראס. בארלו ייצפה בו מקרוב במשחקי הפייסרס באינדיאנה (איי.פי)

     

     

    - על שרונאס יאסיקביצ'יוס שמעת? הוא חתם באינדיאנה.

     

    "אני הולך לכמה משחקים של הפייסרס במהלך העונה ומכיר את הקבוצה. שמעתי על הבחור החדש (בארלו חס על שיניו... - א.ב.), שלקח את מכבי לאליפות היורוליג. לדעתי, יהיה לו מאוד קשה להשתלב, כי יש ברוטציה כבר שלושה רכזים. ג'מאל טינסלי שחקן טוב ונראה שהוא ישמור על מעמדו כרכז הראשון. ייקח לו זמן להתרגל לסגנון של ה-NBA ולהגיע למצב שהוא יכול להאבק על דקות משחק. אני מניח שאם הוא יוכיח את עצמו, הוא יקבל הזדמנות בעונה השנייה שלו".

     

    שחקנים איכותיים רבים פגש בארלו באירופה, אבל בכל הנוגע להיבט הקבוצתי-מנהלתי, הוא אינו יכול למצוא משהו דומה למה שפגש במכבי. "לאורך 16 השנים שלי באירופה לא נתקלתי במועדון מקצועני כמו מכבי" אמר בארלו. "הם נותנים לך אפשרות להתרכז בכדורסל מבלי להתעסק בדברים שמסביב. זה דבר די נדיר. בכל הקבוצות ששיחקתי בהן, היו בעיות מחוץ למגרש. במקרה שלי, מחוץ למגרש היו לי רק חברים. מאיש העסקים מרק זינמן ועד לייזי גורדון. הדבר היחיד שלא אהבתי היה האוכל".

     

    איך זה יכול להיות? הקלישאה אומרת: 'איי לאב הומוס'.

     

    "טוב, כנראה שאני היוצא מן הכלל. אני ממש שונא חומוס".

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    קן בארלו. איש עסקים
    צילום: יוסי רוט
    לבאן מרסר. נשאר במכבי בגללו
    צילום: יוסי רוט
    צילום: יוסי רוט
    דורון ג'מצ'י. צ'ארלס בארקלי היה בהלם
    צילום: יוסי רוט
    מומלצים