ערב אחד, פעמיים בוסקילה

ה ב-מ-וו של מאיה בוסקילה מנווטת ברחובות נתניה. אנחנו מתקרבים לכיכר העצמאות, המקום שבו היא אמורה לקיים את ההופעה השנייה שלה הערב. בהתחלה נראה שהכל מתנהל כרגיל, הדיווה עומדת לנחות בעיר מולדתה ולעשות שמח. שום דבר לא הכין אותנו לדרמה הקטנה שמתחוללת פתאום במחסום המשטרתי: שוטרת ג'ינג'ית עוצרת את הרכב, ודורשת באסרטיביות נשית שנמשיך הלאה בכיוון התנועה.

"היא מופיעה כאן", מצביע דודי הנהג על בוסקילה, אבל השוטרת לא מזהה את הבחורה במושב הקדמי. "זו מאיה בוסקילה", מנסה דודי טקטיקת חיבור שם לפרצוף, אבל זה לא מספק אותה, והיא מבקשת תעודה מזהה. בסוף היא משתכנעת, וההופעה ניצלת.

השוטרת היא לא היחידה שקצת שכחה מבוסקילה: נראה שההחלטה להנמיך פרופיל, שקיבלו הזמרת והיח"צנים שלה, פעלה כמתוכנן. כבר כמעט חצי שנה שהיא לא מתראיינת,

מאיה בוסקילה (צילום: מאיר פרטוש)

בניסיון להימנע מחשיפת-היתר שחוותה בעקבות פריצתה לחיי הסלבריטאות והמוזיקה. אבל עכשיו היא חוזרת, ונראה שהיא שבעה מהשתיקה הקצרה הזאת: בבוקר היום שבו התקיים הראיון הושמע ברדיו לראשונה השיר "רק אותך רוצה" – סינגל ראשון מתוך הדיסק השני של בוסקילה שייצא בספטמבר – וביום שלאחר מכן היא עמדה להשיק את יומן הנוער שרשום על שמה. ובין לבין, היא רצה מהופעה להופעה. בקיצור, תעשייה שלמה שמתכוננת ברגעים אלה לסיבוב שני.

אפילו בוסקילה עצמה מספרת שבוקר אחד היא קמה וגילתה שהפכה למוצר. "אימא שלי מדברת עם אנשים וקוראת לי מאיה בוסקילה", היא מספרת בתחילת הערב, עוד לפני שאנחנו מגיעים להופעה הראשונה. "זה משעשע אותי, אני אומרת לה – אימא, אני מאיה, למה מאיה בוסקילה?"

הרגשת את המחסור בחשיפה תקשורתית בזמן האחרון?

"זה היה מתוך בחירה, אבל כן, ברור שבמקומות מסוימים הרגשתי. בטח, אין, זה בדם שלך. פתחתי היום גלגל"צ ושמעתי את השיר החדש שלי וקיפצתי כמו ילדה בת 12 שאף פעם לא היה לה דיסק. אף פעם לא תהיה לי באמת רוויה מזה".

לא מתחשק לך לפתוח קופה ולהפסיק לחלטר? לצאת במופע יחיד?

"אין שום ספק שאני רוצה, למרות שגם בחתונה ובבר מצווה זה עדיין השואו שלי. אני בטוחה שיהיה מרגש בהופעה שבה קונים כרטיס, אבל לא מזלזלת לא בחתונה, לא בוועד עובדים ולא בבמות פתוחות".

ניגובים בתל-אביב

כבר שנה וחצי שבוסקילה מופיעה כמעט מדי ערב, בקניונים, בפארקים ובכל מה שבאמצע. אפילו הפרופיל התקשורתי הנמוך לא פגע בסבב הבמות, שבמקרה שלנו הערב ינדוד מפסטיבל חומוס בתל-אביב לאירוע קיץ בנתניה.

במסגרת השדרוג, בוסקילה כבר לא מופיעה חמושה בפלייבק ובשלושה רקדנים. היא עברה ללהקה חיה עם ארבעה נגנים – הכי יהודית רביץ שיש, ורחוק מרוני סופרסטאר כמרחק שלומי סרנגה מהשערות שהיו לו על החזה. עכשיו היא גם מופיעה בניצנים ובמקומות נורא נחשבים, אבל עדיין שומרת פינה חמה בלב לפסטיבלים עממיים למיניהם.

גם קהל החומוס בגני התערוכה שומר לה פינה חמה: כולם שם עייפים ומזיעים. מישהי צועקת לבוסקילה שתעלה חזרה במשקל, שבי זרעיה מפרגן לה על הבמה, ושתי שוטרות מפהקות ומחכות שהעסק ייגמר כבר. שלוש דקות לתוך ההופעה, דודי, נציג הסוכנות של רוברטו בן שושן שאחראי על נהיגת הב-מ-וו וליווי הכוכבת, מאבחן בעיה חמורה: בוסקילה מזיעה כמו צביקה פיק בקיסריה. יש עליה עשרים פנסים חמים, הלחות באוויר היא 130 אחוז והקהל עייף מכדי לצרוח "זה לילה סתווי", אז היא נאלצת לעשות תרגילי חימום סטייל שרהל'ה שרון ומתקדמת לקצה הבמה בתנוחה מאיימת. הקהל מתחיל לשיר, ואפילו אני מנסה לזייף התלהבות.

בסוף, מה לעשות, היא יורדת מהבמה. השעון צורח שההופעה בנתניה כבר צריכה להתחיל, אבל בוסקילה, לוחמת ותיקה בקרב יחסי-הציבור, מחלצת את עצמה מהרכב הממוזג אל ההמון שדורש חתימות, ומצטלמת בפה פעור ופיתה עם חומוס. אחר-כך היא מחלקת חתימות, הקדשות וחיוכים וסופגת בהנאה מחמאות. דודי מנסה לרמוז לה שמאחרים, ושנתניה כולה מחכה לה, אבל עוד ילדה מנוזלת מבקשת חתימה – ומאיה היא לא אחת שתסרב: בכל זאת, בספטמבר הילדה המנוזלת הזאת צריכה לקנות את הדיסק החדש ואת היומנוער.

זה לא קצת מתיש להצטלם ולהתמסר כל היום?

"תאמין לי, אני ממש לא מודעת, אני באמת מי שאני. אני לא חושבת מה להגיד, איך לעשות ואיך להתלבש".

איפה זה מתחיל ואיפה זה נגמר? מתי את סתם מאיה?

"זה משהו שיש עם החבר, בבית, עם משפחה, עם המנהלים שלי שיודעים בדיוק מי אני באמת, עם אימא שלי".

תהיי גם איתי אמיתית: יש חששות לפני הדיסק החדש?

"לא. אין לי. יש לי חשש שאולי לא יאהבו, או יותר נכון לא יתחברו, אבל אני לא עוצרת, אני כל הזמן בעשייה. מה שיקרה הלאה זה הכל גורל ועבודה טובה שלי ושל המנהלים שלי".

גם בזמן הדממה התקשורתית, החיקויים והדאחקות על חשבונך לא הפסיקו. נעלבת מזה?

"מהחיקויים בטוח שלא. עלמה זק עשתה לי שירות נהדר והכניסה אותי לקונצנזוס, אני מודה לה על זה כי היא הכי מצחיקה וקורעת. בקשר למה שכתבו ואמרו, בהתחלה נפגעתי, אבל הפנמתי שלא כולם יאהבו אותי. היום אני כבר לא קוראת רכילויות. אם הקהל שלי מבסוט – אני מבסוטית".

ומה יקרה אם הפעם זה לא יצליח?

"תמיד יש פעם שלישית ורביעית וחמישית. לך תדע כמה דיסקים אני אוציא".

מה ייחשב בעיניך ככישלון?

"אם פתחתי גלגל"צ והשיר הראשון, שיצא רק השבוע, כבר מושמע ומפרגנים – אז אני מודה להם על הפרגון והאהבה ואני חושבת שהם חלק אינטגרלי מההצלחה שלי. אני גם מודה לדידי הררי, שכמו שהיה עם 'הלב', ככה זה עם 'רק אותך רוצה', הוא יודע איך צריך להפוך שיר לשלאגר. יש בינינו מערכת חברית".

חברית? מדובר בהרבה יותר מזה: עוד בדרך לגני התערוכה בוסקילה מתקשרת להררי. מוקדם יותר בצהריים הוא היה הראשון שהשמיע את הסינגל בתוכנית הרדיו שלו. השיחה ביניהם נוטפת פרגון דביק ("הכי חשוב, מאמי, זה שאתה אהבת את השיר"), אבל כנראה ששניהם נהנים מזה. היא אומרת לו כמה התוכנית היתה סבבה והוא שוב יגיד לה כמה שהמעבדים עשו עבודה טובה, והיא שוב תגיד תודה, והוא יזכיר לעצמו להשמיע מחר משהו של מירי מסיקה. אאוץ', עליתי על נקודה רגישה.

זה רק אני או שמירי מסיקה לפעמים מזכירה לך אותך?

"שמעתי כמה וכמה זמרים ששרים בסגנון שלי. קודם כל הילד בן ה-12 שזכה בתכנית של דידי בערוץ 24, הוא נשמע לא רחוק ממני ולקח את כל הניואנסים שלי".

את מי עוד את שומעת בבית?

"אני מאוד אוהבת את הקול של שירי מימון, אני מעריצה גדולה של יוסי אזולאי, אני אוהבת את פבלו רוזנברג (שגם הוא מיוצג על-ידי רוברטו – ש.ל.). שמעתי כמה וכמה שירים של 'גיים בויז', להקת הבנים החדשה (של רוברטו, כמובן – ש.ל.) שיפתיעו ובגדול. וסקעת זמר מדהים.

סקעת? תזכירי לי, זה לא ההוא מכוכב נולד שעוד לא הוציא אפילו רבע שיר חדש?

"אני מאוד מעריכה אותו שהוא לוקח את הזמן שלו. כל אחד עושה את הדרך שלו, ואני באמת לא מתעסקת בדשא של השכן. זה כמו שכולם ציפו שאחרי שנה אני אוציא עוד דיסק – והנה אני מוציאה רק אחרי שנה וחצי".

רגעי אימה בנתניה

את הנסיעה לנתניה מעבירה בוסקילה בשיחות בהולות לאחיה, להלן נציג משפחת בוסקילה בכיכר העצמאות בעיר, שמדווח על קהל דליל שנמאס לו לחכות להופעה. "איך עושים דבר כזה, דודי?" היא שואלת בחרדה. הופעה דלילה בנתניה, מעוז הולדתה, זה כאילו שריטה תגיע לאמפי ותגלה שם ארבעים איש. זה כאילו ששולה חן תגיע להופעה ותגלה שם ארבעת אלפים. בקיצור, לא יכול להיות. בין לבין היא מספיקה קוויקי טלפוני עם החבר דודי מליץ, והקול האסרטיבי הופך באחת לקול מתפנק. היא מבטיחה שתקפוץ אליו בסוף הערב, ואני תוהה ביני ובין עצמי מתי לעזאזל הם חזרו.

אז מה באמת קורה בינך ובין דודי?

"ברוב הפעמים שכתבו שנפרדנו, זה לא היה נכון. הוא בבית איתי, אנחנו מאושרים, אוהבים, טוב לנו. אני מצטערת לשעמם את הקוראים: הוא הפרטנר שלי. הוא גבר אמיתי והוא מפרגן, הסינגל הראשון יצא והוא מפזז בבית מהבוקר אפילו יותר ממני".

בינתיים הגענו לנתניה. מאיה מתרגשת, זו הפעם הראשונה שלה בכיכר ילדותה אחרי שנה וחצי שהיא על תקן סופרסטאר מקומית. כיכר העיר הומה, המשפחה סתם בלחץ. אבא בא, אימא באה, ראש העיר גם כן באה – והתנדבה להיות זאת שקוראת למאיה לבמה. אבל היא לא חשבה על הנגנים שצריכים לעשות בלאנס, אז מאיה עולה לבמה לנפנף ומיד יורדת. את הזמן היא מנצלת לתמונות יח"צנות עם ראש העיר לטובת המקומונים והקיר בלשכה. שהקהל יחכה.

ההופעה מתחילה ברצף שירים שלא היו להיטי רדיו גדולים. בערך בשיר השלישי היא מחליטה להעיר את הקהל, וזה נשמע בערך ככה: "אני רוצה לראות כפיים למעלה גבוה, כפיים של שמחה ו... חופים הם לפעמים געגועים לנחל". נתן יונתן ניסה לזעוק מקברו, אבל לא שמעו אותו.

מכאן ועד "הלב" הדרך ארוכה, אבל בסוף זה מגיע וקצת אחר-כך ההופעה נגמרת. בוסקילה מחייכת לקהל, מנפנפת, מקבלת מתנות – והופ, אפשר להמשיך הלאה. יש חברה טובה שאמורה לאסוף אותה אל תוך הלילה, אבל מחסומי המשטרה משאירים אותה בכיכר העיר. לא משהו שלא ייפתר בשיחה אחת של מאיה למנהל המופעים בעירייה. אחוות נתנייתים.

עם כל הנונסטופ, את לא מרגישה ממוסחרת?

"מדונה עשתה קטלוג של ורסאצ'ה, והיא עדיין מדונה, והיא עדיין זמרת. כשזמרת מצליחה היא הופכת למותג, זה חלק מהעניין. אני לא ממוסחרת".

למה יש לי תחושה שהמנהלים של לאה שבת לא מתמקדים בכיוון הזה?

"אני לא יודעת מה עם אחרים. אבל אני אלך בכיף להופעה של לאה שבת, אני מאוד אוהבת אותה".

נשארו לך שאיפות לא מוגשמות?

"בטח. קודם כל, השאיפה שהדיסק החדש יהיה טוב לפחות כמו הראשון, אם לא יותר. יש גם חו"ל וקיסריה וקופות פתוחות והמון דברים שעוד יקרו".

אנחנו מדברים על האירוויזיון?

"אני מאמינה שאני אעשה את זה. זו סגירת מעגל נכונה לייצג את המדינה שלך בתחרות מכובדת, וזה מאוד מרגש".