הגאון המעופף

רבים זוכרים את תמונותיהם מדדים עם כנפיים שחורות מזפת, גוססים באלפיהם מהרגעל נפט בתקופת מלחמת המפרץ הראשונה, אבל מה אנחנו יודעים על תכונותיהם המיוחדות של הקורמורנים? חוקרי הטכניון בחיפה פיענחו את תעלומת העוף שיודע לעוף, לשחות ולצלול ביעילות. הם אילפו קורמורנים, צילמו אותם וגילו שאולי מדובר כאן במוח של ציפור, אבל לגמרי לא טיפשה.

הצורך לפתור את סודם של הקורמורנים התעורר בשל השם הרע שדבק בהם כמחוללי נזקים לחקלאות. המחקר זכה לשיתוף-פעולה של רשות שמורות הטבע ודייגים בכינרת ובעמק החולה, שנואשו מהניסיונות הכושלים להיפטר מהמפגע המקנן בארצנו כחמישה חודשים בשנה.

הגילוי מתפרסם בעבודת הדוקטורט של גל ריבק, בהנחיית פרופ' זאב ארד מהפקולטה לביולוגיה ופרופ' דני וייס מהפקולטה להנדסת אווירונאוטיקה וחלל. ריבק ביקשה "לבדוק מה בדיוק עושה הקורמורן מתחת למים", כדבריה. "הקורמורן הוא ציפור בעלת כושר תעופה מעולה, שצוללת לעומק של עד כ-30 מטרים בחיפוש אחר מזון ומצליחה לשהות מתחת למים מעל שתי דקות תמימות", אומרת ריבק, "ניסינו להבין איך ציפור הבנויה לתעופה מצליחה לתפקד מצוין מתחת למים ולהפוך לטורף ימי".

"ציפור, כדי לעוף, צריכה להיות קלה", מסביר פרופ' ארד. "במים זה הפוך: על-מנת לצלול עליך להיות כבד, כדי לא לצוף. צוללנים שמים עליהם משקולות, אך מה עושה ציפור?".

החוקרים בנו תחנת ניסויים בעמק החולה, ובה מערכת בריכות ותעלות. הם השתמשו בקורמורנים, שאותם אילפו ממש לאחר בקיעתם מהביצה. אלה אומנו לשחות ולצלול, על-פי הוראה, מנקודה לנקודה בתעלה תת-מימית, תמורת פרס – דג מושט. הקורמורנים, מתברר, מתים עליהם.

בין פינגווין לברווז

השחייה צולמה בווידיאו, והצילומים שימשו את החוקרים לניתוח ממוחשב של תנועת הקורמורן. החוקרים גילו כי לקורמורנים סגנון שחייה מתוחכם. "כשם שמטוס מפעיל כוח עילוי שמחזיק אותו באוויר, כך הקורמורן מפעיל כוח עילוי שלילי המאפשר לו לצלול", מסביר פרופ' ארד. "למעשה, הקורמורן מצא את שביל הזהב שבין הפינגווין לברווז. הפינגווין הוא ציפור שוויתרה על התעופה לטובת הצלילה, והברווז מעופף טוב, אבל צולל רע".

טכניקת התנועה הייחודית של הקורמורן משלבת במחזור החתירה שלו גם שלבי גלישה. הוא אינו שוחה שחייה רצופה, אלא מכה ובועט ברגליו במים וגולש לאחר המכה. כך הוא חוסך אנרגיה בשיעור של לפחות 30 אחוז. בין לבין גילו החוקרים שמדובר בציפור אינטליגנטית להפליא. "כשהקורמורנים למדו להכיר את מפעיליהם, הספיק סימן קולי או תנועת יד כדי שיקפצו לבריכה", מספר פרופ' ארד. "כשרצינו שהם ישחו במסלול מסוים שהתווינו לצורך צילומים, התברר שגם קורמורנים שהגיעו ישר מהטבע יכולים בקלות לבצע את הטריק".

האילוף הוליד טריקים נוספים?

"כן. במהלך ניסוי היינו אמורים למדוד את הנפח שלהם. המדידה מתבצעת על-ידי השקעת הגוף במים, והנפח שלהם הוא כנפח המים שיוצאים מהמיכל. בנינו מיכל עם משורה, שתמדוד את כמות המים שגולשת. כדי לשכנע אותם להיכנס, עשינו חור בתחתית המיכל, עם פקק. ליד הפקק היה וו ועליו תלינו דג קטן.

"הקורמורנים היו אמורים לצלול כדי לשלות את הדג, ואנחנו מדדנו כמה מים יצאו מהמיכל לבריכה כשהם צללו. אלא שהם החליטו שנוח להם יותר לעקוף את המיכל מסביב, לשלוף את הפקק מהצד החיצוני של המיכל ולקחת את הדג בלי לצלול פנימה".

איך פתרתם את בעיית קיצור הדרך?

"חסמנו להם את הדרך מסביב בעזרת מחיצה. אגב, אנחנו לא הראשונים שמאלפים קורמורנים. במזרח-אסיה דייגים קושרים להם את הוושט, ונותנים להם לצלול בעקבות דגים. כשהקורמורנים מנסים לבלוע את הדג שתפסו, הוא נתקע להם בוושט. הם מאולפים לחזור לסירה, לשפוך את הדג מהגרון ולקבל פרס".

ירי משוגע בבריכות

בין 2,000 ל-9,000 קורמורנים שוהים בארץ במהלך החורף ומחסלים מאות טונות של דגים בשווי של עשרות מיליוני שקלים. הם אומנם מבלים את לילותיהם במושבות הקבוצתיות שהקימו על עצים בעמק החולה, אך מעדיפים את המושט שלהם מהכינרת דווקא. כך, הם עפים 35 ק"מ מדי יום כדי ליהנות מצלילות המים, המאפשרת להם ראייה תת-מימית יעילה יותר בבחירת הציד.

המחקר, סבור פרופ' ארד, יסייע לפתור את מצוקת החקלאים והדייגים. "האמצעים שנהגו החקלאים להפעיל עד כה היו ירי משוגע בבריכות הדגים", הוא מספר. "הם השתמשו גם בתותחי רעש שהעיפו את הקורמורנים לשניות ספורות מעל המים, אבל הם חזרו מיד חזרה. גם החוטים שניסו למתוח מעל הבריכות, הבלונים והדחלילים לא הזיזו לקורמורנים.

"כיום החקלאים משתמשים בתוכנית מאורגנת שהצענו להם. הם מתעדכנים באמצעות מכשירי מירס על מקומות הקינון של הקורמורנים ויורים לעברם זיקוקים. תוך מספר ימים לומדים הקורמורנים לעוף ישר לכינרת", מסביר פרופ' ארד. כעת בונים חוקרי הטכניון מתקן חדש בשמורת החולה, כדי לנסות להבין לא רק את מנגנון השחייה והצלילה של הקורמורן, אלא גם כיצד הוא מתמרן מתחת למים. המתקן ישמש למטרות לימודיות ותיירותיות.