השֵריפים באמריקה לומדים מישראל

נספח המשטרה בוושינגטון, ניצב מיקי לוי, הוא ככל הנראה אחד האנשים היותר עסוקים בארצות הברית. העניין האמריקני בשיתוף הפעולה עם ישראל בנושאי ביטחון פנים הולך וגובר, ולוי "חורש" את המדינה מחוף אל חוף, מופיע בפני מפקדי משטרות ושריפים מקומיים, מספר על ימיו כמפקד מחוז ירושלים במהלך ארבע שנות אינתיפאדה.

לא רק לוי עסוק בימים האחרונים. גם הטלפון של דובר שגרירות ישראל בוושינגטון, דוד סגל, לא מפסיק לצלצל. "לתקשורת יש עניין גדול בשיתוף הפעולה בין שתי המדינות", מסביר סגל, והוא יודע על מה הוא מדבר. כתבות נרחבות בנושא הופיעו לאחרונה ב"וושינגטון פוסט" וב"ניו-יורק טיימס", בתחנות הרדיו הציבוריות וברשתות הכבלים.

ב"סן-פרנסיסקו כרוניקל", לדוגמה, ראיינו את השריף של מחוז סנטה קלרה, לורי סמית', שביקרה בישראל באפריל האחרון. "התרשמתי בעיקר מהחושים המחודדים של אנשי הביטחון הישראלים", סיפרה. "הם אומנו לקרוא את שפת הגוף ואת התגובות לשאלותיהם. בנמל התעופה למשל הם מתקרבים אליך, מסתכלים לך בעיניים ושואלים שאלות שמערערות את ביטחונך. הם פיתחו פרופיל פסיכולוגי טוב מאוד של מתאבד".

שריף סמית' ביקרה בישראל במסגרת סיור שערכו מפקדי משטרה ושריפים אמריקנים, בניסיון ללמוד איך נלחמים בטרור. כמה מהגופים הפועלים בארה"ב עוסקים בנושא זה, הבולט בהם הוא "ג'ינסה" - המכון היהודי לענייני ביטחון לאומי שהוקם בוושינגטון בעקבות מלחמת יום כיפור.

המכון הוקם כדי להסביר את חשיבות התפקיד שיכולה ישראל למלא בחיזוק האינטרסים האמריקנים, ואת הקשר בין מדיניות ההגנה של ארה"ב וביטחון מדינת ישראל. בעקבות פיגועי ה-11 בספטמבר, פיתחו אנשי המכון תוכנית להעברת הידע והניסיון של ישראל לאמריקנים. 40 מפקדי משטרות ושריפים אמריקנים הגיעו לישראל בשלושה מסעות מאז 2002 וביניהם גם בכירים ב-FBI ובסוכנות למלחמה בסמים. 1,500 מפקדי משטרות בארה"ב לקחו חלק בתוכניות השונות של המכון והאזינו לשליחים ישראלים, בהם גם נציגי אחראי הביטחון בקניונים, השב"כ והמשטרה.

"מי שזקוק יותר מכל לעזרה הישראלית בנוגע לאיסוף מודיעין על פעילויות טרור ופיתוח יכולת תגובה הם לאו דווקא אנשי ה-FBI, אלא מפקדי המשטרות המקומיות והשריפים", אומר ל-ynet סטיב פומרנץ, בעבר ראש האגף למלחמה בטרור ב-FBI, וכיום הפרשן לענייני טרור של רשת "פוקס" ומראשי מכון ג'ינסה.

למה דווקא המפקדים המקומיים?

"בארצות-הברית יש 18 אלף משטרות, כל אחת מהן אחראית על המלחמה בטרור בתחומה. היא אחראית על המניעה, איסוף המודיעין והתגובה לאירועים. יש לנו 700 אלף שוטרים ורק 12 אלף סוכני FBI. השוטרים הם אלה שנמצאים ברחובות ויכולים להבחין בסימנים השונים, הבעייה היא שאין להם שום אימון. הם עושים איסוף מודיעיני על סמים ועל מקרי שוד, אבל לא בנוגע לטרור. אין להם ניסיון בתגובה לאירוע טרור. בישראל אתם יודעים שלדרך בה אתם מגיבים יש השפעה עצומה על הצלת חיי הפצועים ועל איסוף הראיות בשטח. לרוע המזל, אתם מומחים בזה".

ומי מומחה גדול יותר מניצב מיקי לוי, הכוכב החדש של שוטרי ארה"ב. "אני עוקב אחר מפקדי המשטרות שמקשיבים להרצאה של מיקי לוי", סיפר פומרנץ. "הייתי בחדר עם 500 מפקדי משטרות כשמיקי סיפר על האירוע בו הורה לירות במחבל מתאבד. היתה דממה מוחלטת. אתה יודע מה כל אחד מהמפקדים האלה חושב לעצמו באותן שניות. הוא חושב, מה אני הייתי עושה במצב הזה? זה יכול להיות אני".

בארה"ב אין תעודות זיהוי לאומיות. התעודה המזהה היא רשיון הנהיגה, המשתנה ממדינה למדינה וקל מאוד להשיגה. מדוע לא לקבוע תעודת זהות אחת לאזרחי ארה"ב?

"אי-אפשר להעביר חוק פדרלי שייקבע את זה. זה יהיה להפעיל את 'האח הגדול'. יש לנו רשיונות נהיגה, שהם הדבר הדומה ביותר לתעודת זהות. החוקה האמריקנית קובעת שהכוח להנפיק תעודות לידה ורשיונות נהיגה מצוי בידי המדינות".

אז לפי מה אתם מבצעים את הבדיקות הביטחוניות בנמלי התעופה?

"הישראלים אומרים שהם לא עושים פרופיל לאומי או גזעי אלא מבססים את הבדיקות הביטחוניות על התנהגות הנבדק. גם בארה"ב אי-אפשר לבצע בדיקות ביטחוניות בהתבסס על פרופיל לאומי או גזעי".

ובכל זאת, מה הטעם לבקש מזקנה בת 80 לחלוץ נעליים בנמל התעופה, או מסגן הנשיא לשעבר אל גור, או מאהוד ברק?

"באמצע שנות השמונים עלתה אשה אירית על טיסת אל-על בהיתרו שבלונדון בדרכה לישראל. ברשותה היה מכשיר רדיו שקיבלה מארוסה הפלסטיני. בבדיקה מזדמנת נמצא חומר נפץ פלסטי בתוך המכשיר".

יש שיפור בנמלי התעופה, אבל נמלי הים חשופים?

"אי-אפשר לעשות הכל. כולם שואלים אותי מדוע בישראל לא מצליחים לשפר את המיגון על אוטובוסים מפני פיגועים. אין לי תשובה לזה. אולי תאמר לי למה להשקיע בנמלים"?

כי מכולות על-גבי המשאיות הנוסעות בכבישי ארה"ב הן בפוטנציה פצצות נעות?

"למה למחבלים להסתכן בהעברה מאוד מסובכת במכולות, אם הם יכולים להשיג הכל בתוך ארה"ב? כולם גם מוטרדים ממחבלים שיחמקו ממקסיקו כי ביקורת הגבולות שלנו איומה, אבל מבחינת המחבל, למה לו להסתכן ולחצות את הגבול ממקסיקו, להתלכלך, להתייבש בחום ואולי להיתפס? יש אלפים שחוצים בהצלחה את הגבול, אבל מאות נלכדים. למה להסתכן כשאתה יכול לקבל ויזה בשגרירות, לעלות בנוחיות למטוס ולטוס לניו יורק. למה להעביר במכולות דברים שאתה יכול להשיג בארה"ב בצורה קלה יותר, בלי לקחת את הסיכון שדברים יילכו לאיבוד וייפגעו".

מה השתנה בעקבות פיגועי ה-11 בספטמבר?

"עד אז רשויות החוק לא חלקו ביניהן מידע מודיעיני. כל אחת מהן שמרה על המידע שלה כעל אוצר יקר, גם מתוך חוסר אמון וקנאה בין הרשויות. המשטרות המקומיות לא שותפו במידע מסווג בענייני טרור. מעבר לזה, לא היתה לנו הטכנולוגיה שתאפשר שיתוף של כל הסוכנויות השונות במידע.

היום כולם מבינים שחובה להעביר מודיעין. בפועל אתה יכול למצוא מפקדי משטרות שיאמרו לך שהיום זה הרבה יותר טוב, שלמשטרות יש יחסים יותר טובים עם ה-FBI. מצד שני, אחרים יאמרו לך שכלום לא השתנה".

ועדיין, מאז הפיגועים האלה חוקק "חוק הפטריוט", שמאפשר להציג מידע מודיעיני מסווג לשופטים.

"זה נכון. הרבה שנים היה לנו מידע ולא יכולנו לעשות איתו כלום. חוקרי טרור יכלו להגיע למידע בחקירה פלילית אבל לא בחקירת טרור. עכשיו ניתן לבצע ציתות ולהגיע למידע רלוונטי. כך למשל נחשפה מנהרה שנחפרה בין קנדה לארה"ב. חקיקה אחרת של הקונגרס איפשרה לנו לחסום את תנועת הכספים לארגוני טרור פלסטינים ואחרים. זאת, לאחר שנים רבות בהן חקרנו את הנושא, ידענו עליו אבל לא יכולנו לעשות כלום".

שורה תחתונה?

"מודיעין. זה הדבר הכי חשוב במלחמה בטרור. מודיעין, מודיעין, מודיעין".