הירושימה: במלחמה כמו במלחמה
קייג'ירו מצושימה אינו יכול לשכוח את מראות הזוועה של ה-6 באוגוסט 1945 בהירושימה. 60 שנה אחרי הוא נוסע לפגוש את אנשי הצוות של "אנולה גיי", המפציץ שחרץ את גורל רבבות מבני עירו בבסיס אמריקני דרומית ליפן. "אומר להם: 'אינני מאשים אתכם. אני רק מקווה שתוכלו להתאבל על הקורבנות ולמחות דמעה'"
היום (שבת), בו ימלאו 60 שנה להטלת פצצת האטום על הירושימה, יבקר קייג'ירו מצושימה בבסיס חיל האוויר האמריקני שבאי טיניאן, הבסיס ממנו יצא המפציץ "אנולה גיי" למשימה הגורלית שלו. במהלך הביקור הוא צפוי לפגוש פנים אל פנים כמה מוותיקי חיל האוויר האמריקני ובהם כמה מאנשי הצוות של "אנולה גיי".
מצושימה, בן 76 היום, היה בבית הספר באותו בוקר בהיר בהירושימה. "אני זוכר שתהיתי, 'האם הם הטילו עלינו אלפי פצצות בבת אחת?'. ההרס היה עצום. הכל נשרף", הוא סיפר לאחרונה בראיון לעיתון הבריטי "אובזרבר".
"אנשים שפגשתי היו דומים לפיסות פחם עשנות. הבגדים שלהם היו קרועים, השיער שלהם סמר או שנפל לגמרי, והעור שלהם התקלף עד שאפשר היה לראות את הבשר והעצמות. כמעט כולם הילכו באיטיות גדולה ובזהירות, כשידיהם מושטות קדימה, כמו רוחות רפאים. ראיתי כל כך הרבה ילדים צעירים שרופים לגמרי. עד היום, כשאני חושב עליהם אינני יכול לעצור את הדמעות".
התיאורים של מצושימה מהדהדים בעדויותיהם של ניצולים רבים - היבקושה ביפנית. 270 אלף ישנם היום ביפן. רובם זוכרים את אותו בוקר בהיר בעיר המשגשגת, שהייתה מוקד התעשייה הביטחונית של הצבא הקיסרי. הם זוכרים כיצד נשמעה באותו בוקר אזעקת מתקפת אוויר, אבל כעבור זמן מה נשמעה צפירת ההרגעה, שהוציאה את כולם שוב לרחובות וחרצה גורל של רבבות. הם זוכרים שבשעה 8:15 בדיוק הופיע הבזק בוהק ומפתיע מעל שמי העיר, את ההדף העצום שפורר 48 אלף בניינים בעיר לעיי חורבות עשנים, ואת גל החום הלוהט, כ-4,000 מעלות צלזיוס שאידה את כל מה שנקרה בדרכו.
נגסאקי אחרי ההפצצה
ללא חרטה
הוויכוח סביב הטלת הפצצה עדיין מתנהל, גם 60 שנים אחרי. האם צדקה ארה"ב שעשתה שימוש בנשק אטומי? מדוע דרושה הייתה ההפצצה השנייה על נגסקי? האם האפשרות האחרת - של פלישה רחבת היקף ועקובה מדם ליפן הייתה אכן האלטרנטיבה היחידה? האין זה אפשרי שצבא הקיסר - חרף ההצהרות המתריסות והנכונות למות בקרב ולא להיכנע – היה למעשה כבר על ברכיו? האם ישנה הצדקה כלשהי לקטל של רבבות אנשים ולהרס כה עצום מימדים וארוך טווח?
האיש שבנה את הפצצה, רוברט אופנהיימר, כבר אינו בין החיים. גם האיש שהחליט להטיל אותה – הנשיא הנרי טרומן – איננו עימנו. אבל האנשים שבמו ידיהם אחראים לאחד הרגעים המכריעים ביותר של המאה ה-20 ואולי אפילו ההיסטוריה האנושית כולה - עדיין חיים ומתמודדים עם השאלות הללו.
אחד מהם הוא הגנרל פול טיבטס, מפקדה של "אנולה גיי", שנקראה על שם אמו. כיום הוא בן 90 וגר באוהיו, ארה"ב. הוא כבר אינו מתראיין לתקשורת אבל בראיון בשנת 2002 הוא התעקש שאין בליבו חרטה. "אתה תהרוג אנשים חפים מפשע בכל מקרה. לא נלחמנו אף מלחמה בשום מקום על פני כדור הארץ בלי להרוג אנשים חפים מפשע. אם רק העיתונים יפסיקו עם כל הזבל הזה: 'אבל הרגת כל כך הרבה אזרחים...'. זה המזל הרע שלהם שהם היו שם", אמר.
אבל טיבטס נשמע מפוייס יותר בהזדמנות אחרת, כשפגש באחד מניצולי הירושימה לפני כמה שנים בוושינגטון. אקיהירו טקאהשי (74) סיפר: "אמרתי לו 'אינני מתכוון להתלונן או לנטור לך טינה'. הושטתי לו את ידי והוא הבחין בסימני הכוויות. הוא שאל: 'האם זה בגלל הפצצה' ואמרתי שכן. הוא נראה מופתע.
"הפגישה נמשכה כחצי שעה. לפני שנפרדנו אמרתי לו 'אנו מאמינים שכאזרחי הירושימה, צריך להכריז על נשק אטומי כרוע מוחלט ואסור שהטרגדיה הזו תשנה באף מדינה בעולם. אני מקווה שתעשה מה שאתה יכול'. הוא ענה: 'מר טקאהשי, אני מבין, אבל אני יודע שהייתי עושה בדיוק אותו הדבר אם הייתה פורצת מלחמה נוספת והיו פוקדים עלי להטיל פצצת אטום'. חשתי זעם אבל גם עצב רב. במשך כל השיחה הוא לא הרפה מהיד שלי, אולי הוא חש חמלה כלפי. מאוחר יותר הוא אמר לי שאסור שיפרצו עוד מלחמות מפני שבמלחמות חיילים נאלצים למלא פקודות....".
"אולי היינו מפציצים את ניו יורק?"
התחושות הללו, אודות קדושת עיקרון מילוי הפקודות, היו מובנות ב-1945 לקייג'ירו מצושימה. אחיו היה טייס קמיקזה והוא עצמו אומר שגם הוא קיווה להתגייס ולהילחם באמריקנים. "כל הילדים היפנים רצו להתגייס לצבא באותם ימים. כשראיתי את העיר אז, הרוסה ובוערת, אמרתי לעצמי 'האמריקנים המציאו נשק טוב למדי. יהיה קשה מאוד לנצח כך את המלחמה'. אבל לעולם לא האמנתי בכניעה. כולנו היינו מוכנים לצאת להתקפות התאבדות".
האם הוא עצמו היה מטיל פצצה אטום? "אני אומר לעם האמריקני, אני לא חושב שאנו יכולים להאשים אתכם. זה קרה בזמן מלחמה כשאנשים היו אחוזי טירוף להרוג את האויב. אם ליפן הייתה פצצת אטום אולי היינו מטילים אותה על ניו יורק. אבל האם אנו צריכים להודות להם שהטילו את הפצצה על הירושימה? אני לא חושב. אינני יכול לומר זאת".
ומה היה עושה אם היה במקומו של טיבטס? "... אני יודע שכמה מהטייסים של 'אנולה גיי' טענו: 'אם היו פוקדים עלינו להטיל פצצה אטום פעם נוספת היינו ממלאים את הפקודה כי זה תפקידנו'. אני לא חושב שאני יכול להבין את העמדה הזו. אולי לפני 60 שנה הטייסים של 'אנולה גיי' היו צריכים למלא את חובתם אבל אחרי הכל, הם הרגו גברים ונשים, צעירים ומבוגרים, ואפילו ילדים ותינוקות", אמר מצושימה.
"אם אראה אותם על האי טיניאן אומר להם: 'אני מבין שביצעתם את התפקיד שלכם בזמן המלחמה אז אני לא מאשים אתכם. אני רק מקווה שתוכלו להתאבל על הקורבנות ולמחות דמעה. עזרו לנו למנוע הטלת פצצה שלישית".
