רוני, תלך

"רצים לדירה 2", ערוץ 2; "המירוץ למיליון", יס וויקאנד

בנות, כמה הייתן משלמות כדי לא להיתקל לעולם בטיפוס כמו רוני, גבר ישראלי בן 52 אבל לא הייתם נותנים לו דקה יותר מגיל תשע, המסתובב ב"רצים לדירה 2" ועוסק מורשה, בפועל, בלא לנקוף אצבע? רוני הוא, בעליל, הגבר הישראלי בגירסת הבטא הבסיסית ביותר: תינוקי, דווקאי, ומגיע בתוספת מה שהוא תופס ככבודו העצמי – בפועל מדובר בזכותו ההיסטורית להיות לוזר גמור – וללא הכנה למזגן.

רוני מסרב להיכנס למים גם כשגורל משימה קריטית מונח על הכף. בעוד בת-זוגו הזמנית, אירה, מתחננת ובוכה בפניו, הוא מאנפף: "אני בשביל 100 מיליון דולר לא נכנס למים". בסוף היא מבצעת את המשימה לבדה, וגם סוחבת אותו על גבה בתוך המים כנמלה עמלנית ונואשת. זהו, ללא ספק, המקום הנמוך ביותר אליו הגיע המין הגברי בישראל – ומאיתנו, גברי ישראל, שלוחה לך, רוני, ברכת תיזהר-מאיתנו. אה, וגם תחזיר לנו את העודף מ-15 דקות התהילה שלך. אה, וגם: אל באנדי דורש את המנטליות שלו בחזרה.

אירה, מצידה, היא הז'ניה הבוכיה של "רצים לדירה", אבל ליד ז'ניה המקורית, מי שנותנת תפוקת יבבות המסוגלת להחשיך את כל רמת גן למשך שעות, אירה עוברת כחובבנית.

ועד כאן. גם בצבת לא תחלצו ממני – או מעצמכם – משהו משמעותי נוסף לומר על "רצים לדירה", בעונה שאפילו חילופי הזוגות לא החזירו את הצבע ללחייה השדופות. בערוץ יס+, מאידך, התחילה בשבת עונה חדשה של "המירוץ למיליון" – עוד קבוצת זוגות המבקשים להתפרק מזוגיותם לטובת 24-מדינות-בשמונה-ריבים, אבל ל"המירוץ" יש משהו שאין לגרסאות המקומיות: הכסף להיות מרהיבה. משימה ראשונה: טוסו לאיסלנד. משימה שניה: הגיעו לקרחון הגדול באירופה באמצעות אופנוע שלג. משימה שלישית: היזהרו מאיל פלד משוטט. ובמילים פשוטות: ריאליטי ההתרוצצות מיצה את עצמו לחלוטין, להוציא מקרים בהם מכניסים לתמונה את, נניח, איסלנד.

באלה הידיים: "הזירה", ערוץ 10, שבת 20:30

דן מרגלית. ביבי נתניהו. שמעון פרס. עמוס רגב. אורית גלילי. שאלה: האם היכל הספורט יד-אליהו גדול מספיק כדי לאכלס את חמשת האגואים האלה? תשובה: לא ברורה, אבל די בטוח שאולפן החדשות הקטן של ערוץ 10 הוא קופסת גפרורים יחסית לחמישיה הפותחת הזו.

ואכן, כאשר אתה מנסה לדחוס שלושה עיתונאים בכירים – לכל אחד מהם אג'נדה בסדר-גודל של אוסטרליה – ושני פוליטיקאים בכירים לתוך אולפן זוטר, ואת חמישתם לתוך חצי שעה, תקבל, בהכרח, את החומר הדחוס ביותר ביקום. הבעיה, לפני הכל, פיזית: האולפן קטן כל כך, עד שרוב הזמן מתנפנפות בתחתית הפריים לפחות ארבע כפות ידיים, ועם כל דאגתי המתמשכת למצב המניקור של דן מרגלית, לאחר שווידאתי כי הוא מתחזק שם כמו שצריך (אצל מישהי, דן, או לבד בבית?) – הייתי שמח לקבל פריימים ובהם זוג ידיים אחד בלבד, רצוי של הדובר. מעבר לזה, ל"הזירה" יש פורמט עקרוני נכון: עימות בין שני בכירים בניצוחו של רב-שסאי מיומן כמרגלית הוא נוסחה המבטיחה לייצר כותרות. אבל בתוספת עוד שני עיתונאים, ובמגבלת זמן כה הדוקה, ובניכוי פרסומות, הופך העימות, כבר אחרי שאלה בודדה, לעוד פופוליטיקה קולנית שבה כולם תובעים לעצמם את רשות הדיבור על מנת להתלהם את הרפרטואר הקבוע.

באלה הידיים איבד מרגלית כמעט מייד את הפורמט העימותי, והספיק לדחוס, בקושי ניכר, שניים וחצי נושאים לשיחה מפוזרת שלא הניבה דבר. "הזירה" יכולה לעבוד באם תיצמד לפורמט הספרטני הקלאסי של עימותי טרום-בחירות: מנחה אחד, שני בכירים, זמן מוקצב מראש לכל תשובה ונושא – שמתקתק בצד לידיעת הצופה – וללא תוספות מלאכותיות. אחרת גם זה ייגמר כסרק.

צריך להגיד:

לדן חלוץ: לערוץ E! טרם התראיינת.