תקציב בלי השכלה

אם למישהו היה ספק כי מאבק הסטודנטים במארס האחרון הסתכם בכישלון, הגיעה הצעת התקציב הנוכחית והוכיחה את הדבר באופן סופי. התכנית הכלכלית לשנת 2006, מסמך בן 144 עמודים שהוצג לפני כמה ימים על-ידי משרד האוצר ומגיע היום לממשלה, אינה כוללת כל מידע על עתיד ההשכלה הגבוהה. בזמנו, קיווינו שהמאבק לפחות יעלה את הנושא לסדר היום הציבורי, למרות שהוא הסתיים בתשובה הבלתי מספקת של הגדלת התקציב ב-300 מיליון שקלים באופן חד-פעמי (דבר שלא נעשה עד כה). אך העובדה שכלי התקשורת בחרו שלא להתייחס לנושא זה בדווחם על הצעת התקציב מעידה כנראה, כי המטרה לא הושגה. קיווינו גם שבבואם לבנות את התכנית הכלכלית, יחשבו פעמיים פקידי האוצר לפני שימשיכו בקיצוץ תקציבי ההשכלה הגבוהה, ויבינו שהציבור מעוניין בהשקעה נרחבת בתחום זה. התכנית הכלכלית לשנת 2006 מראה כי לא כך הדבר.

תקציבי ההשכלה הגבוהה קוצצו בשלוש השנים האחרונות בכ-20%. תכנית החומש שהציגה הממשלה בפני האוניברסיטאות מחזירה רק כמחצית מקיצוץ זה, וגם זאת רק בעוד כארבע שנים. כך, אין מתמודדת תכנית החומש עם הגידול הריאלי במספר התלמידים ועם התייקרותה הטבעית של הטכנולוגיה הנדרשת למחקר והוראה. לכן נדמה כי תכנית זו נועדה רק להיות תמריץ לביצוע רפורמות (ברוח מסקנות ועדת "מלץ"), שיהפכו את האוניברסיטאות למוסדות ה"נוחים" יותר להתערבות של הפוליטיקאים בתוכם. זאת ועוד, לקיצוצים אלה השלכות קשות על רמת הלימודים, המחקר ועל נגישותה של המערכת לציבור.

התכנית הכלכלית של האוצר כוללת בתוכה מרכיבים רבים וחשובים, אך מעיון במסמך זה עולה תמונה עגומה - ההשכלה אינה נמצאת בסדר העדיפויות של ממשלת ישראל. עכשיו זה רשמי: המסמך מעדיף להתעסק בנושאים כגון "יעול הייצור והשיווק בתחום ביצי המאכל והפחתת מחיר הביצים" (עמ' 16). ופרט ל"תיקון חוק חובת המכרזים לגבי מוסדות להשכלה גבוהה" (עמ' 60), אין מוסדות אלה מוזכרים באף סעיף במסמך. האם משרד האוצר חושב שביצים חשובות מהשכלה? קשה להבין מדוע מדינה יורה ברגלה, מדוע ממשלה בוחרת שלא להשקיע במחצב ובהון היחיד העומדים לראשותה - מחצב ההשכלה וההון האנושי.

הדבר מתסכל כפליים כאשר מתברר שדמויות מרכזיות בפוליטיקה ובציבור, שהיו אמורות להילחם למען מטרה ראויה זו, אינן עושות זאת. במאבק האחרון הייתה לימור לבנת יריבת הסטודנטים במקום להיות שותפה למאבקם, שהיה למען עתידה של המדינה והחברה. חברי כנסת אחרים שמזוהים עם הסטודנטים וההשכלה, כגון גילה גמליאל וגלעד ארדן (בעצמו סטודנט לתואר שני), טמנו גם הם את ידם בצלחת. ראשי האוניברסיטאות לא ניצלו את ההזדמנות שהציגו להם הסטודנטים ולא השתמשו במאבק כדי ללחוץ באופן מסיבי על הממשלה, כדי שזו תגדיל את התקציבים לטווח הארוך. המרצים הצטרפו למאבק בעצלתיים ולא התעקשו על מימוש האופציה שאנו, הסטודנטים, הצגנו בפניהם. גם מנהיגי הסטודנטים הם שותפים מלאים לכישלון. ראשון להם - אסף שגב, יו"ר התאחדות הסטודנטים הארצית, שקבר את המאבק בקבלו את הצעתה של "שינוי" (למרות שבתחילה טען כי אינה מספקת ואינה מציגה פתרון אמיתי), ומאז אינו פוצה פיו גם מול אי העברת התקציב הנוסף וגם אל מול התנהלות משרד האוצר. לפיכך, אין זה פלא שכלכלני האוצר יכולים להציג תכנית כלכלית שכזו.

מערכות החינוך וההשכלה צריכות רפורמה. אך רפורמה שנעשית תוך קיצוץ תקציבי היא באופן בלתי נמנע הרסנית. כך עם ועדת דברת, כך עם הרפורמה שעברה אוניברסיטת תל-אביב. במקום להיות רפורמות שבונות את המערכת מחדש ומקדמות אותה, הן נהיות רפורמות של "בקרת נזקים" והקטנת ההשלכות הבלתי נמנעות של קיצוצים ארוכי טווח בתקציבים. אין לדעת מה עומד מאחורי מדיניותם המוזרה של פקידי האוצר ולא ברור מדוע הם בוחרים לפגוע באופן אנוש בעתידה של החברה והמדינה. אך תוצאות המהלכים האלה מתבררות יום-יום ונכתבות "בדם" על עמודי העיתון: העלייה באלימות היא הסימפטום המובהק ביותר לכך. אם לא ייעשה שינוי במדיניות ההשקעה בחינוך בישראל, המצב רק ילך וידרדר.

היום שאחרי ההתנתקות אינו רק יום חשוב מבחינה מדינית, זהו יום שבו תימצא החברה הישראלית ברגע גורלי בתולדותיה; עתיד המדינה כמתקדמת ודמוקרטית נתון בסכנה אל מול תקציב 2006, שמבקש להתנתק מהחברה. מדיניות של קיצוץ קטגורי, כפי שעושה הממשלה מזה זמן רב, לא תאפשר צמיחה. "היד הנעלמה" של השוק החופשי בישראל אינה בנויה כך שתוכל לתמוך באופן יסודי בתשתיתה של ההשכלה הגבוהה. השקעה ממשלתית היא על כן צורך ממשי כדי למנוע את גוויעתה של ההשכלה. התפטרות נתניהו והבנת עומק המשבר שבו שרויה החברה על פי דו"ח העוני האחרון הם הזדמנות לשינוי. החברה הישראלית לא יכולה להרשות לעצמה להסתפק בהתנתקות מרצועת עזה. עליה לדרוש מהממשלה לשנות את מדיניותה, ולהחליפה במדיניות שתשקיע בבניית תשתית ארוכת טווח, שתערוב לאיכותה ומצוינותה של החברה והמדינה.

דניאל ספרן-הון, סטודנט להיסטוריה ומדעי המדינה באוניברסיטת תל-אביב.

דנה קרני, סטודנטית לתואר שני בתכנית "שוורץ" לניהול מלכ"רים באוניברסיטה העברית.