ספורט: איך להימנע מפגיעות ברכיים
פגיעות ברכיים הן מהשכיחות ביותר בקרב מתאמנים. ד"ר דוד מורגנשטרן, מומחה בכירורגיה אורתופדית ורופא ספורט, מתאר את מבנה מפרק הברך ומסביר מהן נקודות התורפה
מפרק הברך הוא הגדול והמורכב ביותר בגוף. כשאנו מדברים על "פציעות" או "פגיעות" ספורט בברך, מיד עולה בדמיוננו תמונה של התנגשות, נפילה או נחיתה אומללה שבה השחקן נופל בהילוך איטי ומסובב את הברך לתנוחה בלתי אפשרית. האמת היא שהחיים האמיתיים מדהימים פחות מאשר בסרטים: אמנם יש פציעות ש"מצטלמות טוב", אך רובן מסוג אחר ומתהוות בברך באופן הדרגתי עד שיום אחד פשוט קשה לנו לתפקד באמצעותה; מדובר בפגיעות מעומס יתר (overuse injuries).
הברך מורכבת משלושה מפרקים שונים, הפועלים יחד בתזמון מלא: המשטח המפרקי המֶדיאלי, המשטח המפרקי הלַטֶראלי והמפרק הפָּטֶלו-פֶמוראלי.
המשטח המדיאלי בנוי לנשיאת משקל ובפועל "סוחב" באופן תקין כ-70% מהמשקל המועמס על הברך בכל צעד; עיוותים מולדים (או נרכשים) בציר הברך, כגון "רגלי O", עלולים לשנות בצורה משמעותית את הלחץ על אותו מדור ולגרום לפגיעות סחוס.
המשטח הלטראלי, המתואר בציור כרוכב על אופניים, בנוי לתנועה והחלקה: כאשר הברך מתיישרת מכיפוף ליישור מלא יש תנועה טבעית של "הברגה" לצורך הנעילה, וזאת הודות לתנועה חלקה של המשטחים במדור הלטראלי.
המדור הפטלו-פמוראלי מתואר כאן כרכבת הנוסעת על מסילת ברזל; התנועה החלקה של הפיקה תלויה בכך שהיא תנוע על פני ה"מסילות", שהן שני הקונדילים (condyles) או בליטות עצם הירך המרוחקת. הדבר מתאפשר כאשר לא רק אנטומיית המפרק תקינה, אלא גם מערכת המייצבים שלה, קרי שרירים, רצועות וגידים, פועלים באופן הרמוני ותקין.
מערכת הרצועות בברך פועלת לייצובה, ומאפשרת קינמאטיקה תקינה של המפרק. תפקודן התקין של הרצועות מגן על סחוסי הברך מפני תנועות סיבוביות ותזוזות לא פיזיולוגיות של המפרק; כמו כן, כל תנועה של הגוף במרחב, בעמידה על הרגליים, דורשת העמסת משקל על מפרק הברך, ולכן עטיפת המפרק והרצועות המייצבות אותו נמצאות בסיכון יתר לפגיעות (עקב הפעלת כוחות גדולים על ידי המנוף הארוך של הירך והשוק).
הוראות תפעול ותחזוקה
הברך, כמו כל איבר אחר בגוף, דורשת הוראות הפעלה, תחזוקה וזהירות אשר מתעדכנות עם גיל המשתמש. על מנת לאפשר תפקוד תקין של הברך יש לשַמר בכל מחיר שלושה מרכיבים חיוניים: יציבות המפרק, טווחי תנועה חופשיים והיכולת לשאת ולפזר את העומסים בצורה תקינה.
על מנת שתכונות אלה יתקיימו, דרושה התאמה אנטומית של משטחי המפרק, כלומר, שברים המשבשים את אנטומיית הברך יפגעו בתפקודה. יש צורך שגם התכונות המוכניות של העצם, הסחוס ורקמות התמיכה האחרות יהיו תקינות - אם קיימת פגיעה בסחוס או במניסקוס, האמורים לבלום חלק ניכר מהזעזועים, והם אינם גמישים כפי שהיו בעבר, או אם יש פגיעה במפרק בשל ניתוח או מחלה, גם אז המפרק לא יתפקד כשורה. גם כאשר רצועות הברך נקרעות או רופפות, או כאשר השרירים שמסביב לברך אינם פועלים לייצובה התקין, התנועה התקינה של הברך תיפגע.
תקלות אפשריות
פגיעות ברכיים יכולות להיות חריפות, כמו במקרים של חבלות ישירות בעת נפילה או התנגשות; הן יכולות להתרחש גם כאשר מופעל כוח רב על הרצועות, המניסקוסים או הסחוס המפרקי בעוד כף הרגל עומדת על הקרקע, ללא מכה ישירה על הברך, עצירה או שינוי כיוון פתאומי. כל הפגיעות הללו משמעותיות והן עלולות להשבית את הספורטאי לתקופות ארוכות.
פגיעות ברקמת העצם - שברים, בהגדרתם, מהווים הפסקה של רציפות העצם ונגרמים על פי רוב מהפעלת כוחות גדולים. מדובר בפגיעות שבהן עוברת אנרגיה גדולה לרקמה, והן מתרחשות בדרך-כלל בתאונות משמעותיות. התוצאות נראות לעין באופן מיידי, ועל פי רוב האדם לא יהיה מסוגל לשאת משקל על הרגל הפגועה. פגיעה כזאת דורשת אבחון וטיפול מתאים על מנת להחזיר את הרגל לתפקודה הרגיל.
פגיעות ברקמת הסחוס - הסחוס המפרקי חיוני לתפקוד התקין של המפרק. כאשר סחוס בריא נפגע כתוצאה מתאונה או מחבלה כלשהי, אנו מבקשים לברר את היקף הנזק ואת חומרתו, משום שיכולת ההתאוששות של הסחוס המפרקי מוגבלת ביותר: פצעים בכל עובי הסחוס עשויים להחלים על-ידי רקמת סחוס בעלת תכונות אידיאליות פחות מהסחוס המקורי. אם הסחוס הנפגע חיוני פחות או סובל מלכתחילה ממצב חולני, כפי שמתהווה בתהליך ההזדקנות הטבעי, תוצאת הפגיעה עלולה לדרדר את מצב המפרק עוד יותר, עד כדי שחיקה כללית של הברך.
פגיעות בסהרונים (מניסקוסים) - סהרוני הברך מהווים חלק חשוב מאוד בתפקוד התקין של המפרק הן בנשיאת המשקל ופיזור העומסים המופעלים על הסחוס המפרקי והן בייצוב הכללי של הברך. מה שנחשב עד לפני כ-20 שנה לתוספת שניתן לוותר עליה בעת פציעה, הוא כיום מוקד לאין סוף מחקרים בתחום התיקון והשימור, להשתלה מחדש ולמציאת פתרונות של הנדסה גנטית לצורך תחליפים.
הגורמים השכיחים לפציעת מניסקוס הם שילוב של תנועה מפותלת או סיבובית של הברך תוך כדי כיפופה וכן מצבי כריעה של הברך תוך כדי קימה מאומצת, כגון בתרגילי סקוואט (squatting).
לעיתים נוצר קרע המונע את יישור הברך (קרע "ידית-דלי"), ואז הברך "ננעלת" ולעיתים "בורחת". בכל מקרה פעולות אלה גורמות לכאב עז ודורשות אבחון וטיפול בהתאם.
פגיעות ברצועות - למפרק הברך ארבע רצועות עיקריות: קולטראלית (collateral ligament) מדיאלית או פנימית, לטראלית או חיצונית וצולבות, קדמית (ACL) ואחורית (PCL). רוב הפגיעות החריפות מערבות את הרצועה הפנימית ((MCL ואת המניסקוסים, בעיקר המדיאלי. קרע של הרצועה הצולבת הקדמית מתרחש בשכיחות נמוכה יותר, אך משמעותה של פגיעה הזאת גדולה ביותר לגבי פעילות הספורטאי: בעוד שלאחר פגיעה ברצועה המדיאלית ו/או במניסקוסים יזדקק הספורטאי רק לטיפול שמרני ו/או ניתוחי-ארתדרוסקופי ויהיה מסוגל לחזור לפעילות מלאה לאחר מספר שבועות בלבד, הרי שקרע של הרצועה הצולבת הקדמית דורש לעיתים קרובות התערבות ניתוחית מורכבת, וחזרתו לפעילות של הספורטאי תהיה רק 6-9 חודשים לאחר הניתוח.
רוב הפגיעות הנובעות מעומס יתר בברך מתבטאות בכאבים בקדמת הברך כתוצאה מלחץ על המפרק הפטלו-פמוראלי (patello-femoral) ודלקות של גיד הפיקה (patellar tendonitis).
המסר כאן איננו של "יאוש" או של "סוף העולם" בגלל פגיעה כזאת או אחרת, אלא "צפירת הרגעה"; לרוב הפגיעות קיים טיפול אשר באמצעותו אנו, הצוות הרפואי, מסוגלים על פי רוב להחזיר את הספורטאי לפעילות ברמה שקדמה לפציעה.
- לכתבות נוספות בנושא בריאות, תזונה וכושר ממגזין "דינמי", לחצו כאן
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
