התנתקות? בשא-נור בונים צימרים
בגוש קטיף התושבים מתחילים לארוז. אבל מה קורה בצפון השומרון? בשא-נור בנו בתי עץ "לטובת משפחות שיגיעו לנפוש בהתנחלות אחרי ההתנתקות". בחומש גני הילדים שוקקים, והבריכה מלאה במתרחצים. בגנים ובכדים לעומת זאת, כחצי מהמשפחות עומדות לעזוב. 3 ימים לפינוי, תמונת מצב
מישהו אמר פינוי? בשא-נור החליטו שזה הזמן לבנות צימרים. בימים האחרונים הקימו בהתנחלות בשומרון המיועדת לפינוי חמישה בתים מעץ. התושבים מתכוונים לאחר ההתנתקות "להשכיר כצימרים למשפחות שיגיעו לנפוש במקום".
בשא-נור ובהתנחלות חומש המיועדת גם היא לפינוי, מורגשת בתקופה האחרונה התעוררות כללית. כאשר הודיע ראש הממשלה על כוונתו לבצע את תוכנית התנתקות גרו בשא-נור קרוב ל-20 משפחות, היום נמצאות במקום קרוב ל-90 משפחות ובני נוער. הם משוכנעים ש"ההתנתקות עשתה רק טוב לשתי ההתנחלויות". זאת, בניגוד למצב בשתי ההתנחלויות האחרות המיועדות לפינוי בצפון השומרון, גנים וכדים, שבהן נשארו רק משפחות בודדות.
בהתנחלות חומש אסף אתמול בבוקר הצבא את הנשק מהחברים, ומכיתת הכוננות שאמורה לסייע בהגנת היישוב במקרה חדירת מחבלים. מבחינת חברי חומש הייתה בכך פגיעה נוספת מצד הצבא. "אם לוקחים לנו את הנשק, משמע שהצבא אינו סומך עלינו שלא נעשה בו שימוש", אמר במרירות משה מאיר שמעון (מוישו), חבר כיתת הכוננות ביישוב, המשרת כקצין מילואים.
"על מה הם מדברים? הרי לא קנינו את הנשק הזה באיזו חנות יד שנייה. קיבלנו אותו מהצבא אחרי תחקירים ממושכים, גם של השב"כ. אז מה הם מצפים שנעשה כעת? הרי אנשים ממשיכים לנוע בצירים, ועדיין יש בהם ירי, ובקבוקי תבערה והשלכת אבנים. מנגד, דווקא הצבא מצמצם פעילות להגנה על הצירים". הנשק שנאסף היום, שימש אגב לפני כשנה וחצי את משה ללכוד מחבל שחדר ליישוב לאור יום, לאחר שחתך חלק נכבד מהגדר המקיפה אותו.
לאות מחאה על איסוף הנשק, ערכו חברי כיתת הכוננות תרגיל הקפצה, כשהם חמושים באקדחי מים בלבד.
ככלל, האווירה בחומש עדיין אינה אווירת "סוף עונה" כפי שניתן היה לשער, על פי המראות מגוש קטיף. זריקת העידוד שקיבל היישוב, בדמות עשרות משפחות מרחבי יהודה ושומרון שהגיעו להתיישב במקום בחודשים האחרונים, לצד עשרות הצעירים הבאים והולכים בין הסתננות אחת לגוש קטיף למשניה, עודדו גם את רוחם של התושבים החילוניים. שמעון משוכנע ש"בזכות החבר'ה הדתיים שהגיעו, היישוב לא יתפורר כמו שזה קרה בגנים ובכדים".
מכלתחילה היה חומש יישוב חילוני, אולם בעקבות ירידה חדה במספר התושבים בעקבות פיגועים וקשיי החיים במקום, הגיעו ליישוב כבר לפני מספר שנים כמה עשרות משפחות דתיות. הגידול הנוכחי במספר התושבים החזיר את היישוב לחיים חדשים, גם אם זמניים.
"המכולת מוכנה לעשות משלוחים"
לדברי שמעון, "האווירה כאן מאוד חיובית, אווירה של עשייה. יש הרבה אנשים, בעלי משפחות. במשך היום מי שצריך יוצא לעבודה, מכאן זה יותר קשה מאשר מהבית, מי שיכול לומד תורה, ואחרים מקדמים פרוייקטים שונים ביישוב, שהיה מוזנח במשך שנים. תנאי החיים פה מלכתחילה לא היו קלים. כל השירותים כמו בנק, דואר או מכולת כבר נסגרו מזמן, לפני שנים. דווקא עכשיו פתאום יש התעוררות. בגלל שיש כאן משפחות רבות, המכולת מוכנה לעשות משלוחים. בלילה יש פעילות עירנית של לימודים, מפגשים וחיי חברה. גני הילדים שוקקים, הבריכה פתאום מלאה, כאילו שהיישוב התעורר לחיים".
בנוסף לתושבים בעלי המשפחות, "עוברים" בחומש גם הצעירים שנודדים בין צפון השומרון לגוש קטיף, עובדים כמה ימים בגינון בהתנחלות, או שומרים על הילדים הקטנים, וממשיכים הלאה.
לדברי שמעון, גם התושבים החילוניים שעדיין מתגוררים ביישוב מרוצים מהמצב החדש מאחר שעדיין לא ברור מתי יעזבו ולאן. "מלבד קצת רעש בלילה יש כאן פעילות שהם אוהבים לראות. יש גם משפחה שמתנגדת לפעילות שלנו ואומרת את זה בקול רם, אבל הרוב מרוצים. אנחנו בעיצומה של העשייה. לא מתכוונים להפגין, אבל בהחלט לא מתכוונים להתפנות מפה בקלות".
גנים וכדים: יישובי רפאים
שתי ההתנחלויות גנים וכדים שבצפון השומרון הפכו כבר ברובן ל"יישובי רפאים". מרבית המשפחות עזבו. תושבי ההתנחלויות הודיעו כי ב-15 באוגוסט לא יהיה איש ביישוב ולא יהיה צורך בעימות. רק משפחות בודדות נותרו וגם הן עתידות לעזוב בתחילת השבוע הבא.
צה"ל נענה לבקשת התושבים והכריז על האזור שטח צבאי סגור על מנת למנוע מפעילי ימין קיצוני להיכנס לבתים הנטושים לקראת מאבק עם הכוחות המפנים.
משפחת דרורי היתה המשפחה הראשונה שהתיישבה לפני 22 שנה בכדים. בשבוע הבא תהיה דבי דרורי, אם המשפחה ודוברת היישוב, האחרונה לעזוב. "אני הדלקתי את האור בכדים, וכנראה נגזר שאני אהיה זו שאכבה אותו בסופו של דבר", אמרה במרירות. כשהגיעו לכדים כבר היו בני הזוג דרורי הורים לשני ילדים. עוגן הבכור היה בן 7, מיטל בת שנתיים, ושירן זכתה להיות התינוקת הראשונה בהתנחלות.
כיום נותרו רק ארבע משפחות בכדים, לאחר ש-12 משפחות מהיישוב עברו לגן-נר, אחד היישובים הקהילתיים בחבל התענכים הסמוך, שם למדו ילדיהם. קבוצה קטנה אחרת עברה לעפולה, אולם בשום מקום לא תהיה אותה הרגשה של שייכות ואחדות, כמו שהיתה בהתנחלות בה התגוררו בשנות השיא 45 משפחות.
הדמוקרטיה ביישוב הייתה מלאה. גם לפני כמה שבועות, כאשר מתנגדי ההתנתקות הגיעו לכדים כדי להקשות על כוחות הביטחון את הפינוי, נערכה הצבעה. חלק מהמתיישבים צידדו בקבלת הבאים בברכה. דרורי הסבירה: "רצינו לראות שיש מי שמחבק אותנו ותומך. יש אחרים, שלא רצו שבכדים יהיה עימות עם חיילי צה"ל. הייתה הצבעה, והרוב התנגד לשהותם במקום. המשטרה הוציאה אותם ביום רביעי האחרון מהיישוב. ככה הדברים תמיד עבדו בכדים.
"עובר יום ועוד בית חשוך מלפניך, ועוד יום וגם הבית מהצד כבר נטוש, והתחושה קשה מאוד. כשמגיעה משאית לאחד הבתים, אנחנו מסתגרים כל אחד בביתו. אף אחד לא בא להגיד שלום, כי זה נורא קשה. גם אלה שעוברים לא באים להגיד שלום, ואם הם כבר באים, הם יושבים במרפסת, והעיניים מבריקות מדמעות", לדבריה.
"בבית אנחנו מסתובבים כמו הארנבים האלה, עם המפתח בגב. בלי אנרגיות משלנו, אנחנו אורזים בדממה, כל פעם עוד ארגז, או עוד חפץ. זה לא קל לארוז 22 שנה בארגזים, ואם פתאום נפגשים המבטים אז שוב יש דמעות, ואם מוצאים אלבום תמונות אז יושבים ומתבוננים בתמונות, ומעלים זכרונות", סיפרה דרורי.
ביום שני או שלישי, תעזוב דבי את הבית, תיקח את הדגל שתלוי בחצר ותצא מהיישוב. בשבועות הראשונים היא תתגורר עם בני המשפחה במלון בנתניה ("בית מחסה", מבחינתה), ושם תנסה לקבל את ההחלטה לגבי המשך הדרך. אך גם ימים ספורים לפני הפינוי היא מתקשה לוותר על התקווה שאולי משהו וישתנה. העצרת בתל-אביב חיזקה את רוחה. "אני משוכנת שפשוט היינו צריכים להרים הפגנה כזו ערב ערב, כדי שאולי שרון יבין מה הרצון האמיתי של העם. אולי עוד משהו ישתנה, הרי עדיין למרות האריזה והכל, התוכנית הזו, והפינוי, נראים לי הזויים לחלוטין".
לפנייה לכתב/ת 
