שתף קטע נבחר

תמונת מצב: הרוב יבכו, ויתפנו בשקט

אמנם בדקה ה-90 ובזעם רב על ממשלת ישראל, אבל אצל רוב תושבי גוש קטיף "נפל האסימון" והם נערכים לעזיבת בתיהם. אולם, במקביל, ישנם גם יישובים כמו נצרים, כפר דרום, עצמונה ושירת הים, בהם מתארגנים תושבים למאבק בפינוי בעזרת "שחקני החיזוק" שהסתננו לגוש מכל רחבי הארץ. ynet מגיש תמונת מצב מהשטח, רגע לפני

כך נראים הדברים ערב שבוע ההתנתקות: הבשורה הטובה לממשלה, ערב ההתנתקות, היא שרוב תושבי גוש קטיף - אינם מתכוונים לחולל מהומות בעת הפינוי בשבוע הבא. לפחות לא באופן מתוכנן. הבשורה הרעה היא שאלפי "האורחים" שהגיעו מבחוץ ושוהים באורח בלתי חוקי בגוש, רוצים מאוד לחולל מהומת עולם כדי להפוך את הקערה על פיה.

 

ומה יקרה? במשטרה ובצה"ל ערוכים לתרחישים הפסימיים של התנגדות אקטיבית. המתנחלים לעומתם, מבולבלים. עובדה זאת עלולה לקדם מהומת עולם הנובעת מאובדן שליטה בגין ההשפלה וחוסר אונים בו הם נמצאים היום, ערב ט' באב, יום האזכור לחורבן שני בתי המקדש של עם ישראל.

 

 


תפילת שבת אחרונה בנצרים (צילום: רויטרס)

 

"האדם הוא כמו עץ השדה", אומר אבי פרחן ופורץ בבכי, "עקרו אותי פעם אחת מימית, עוקרים אותי עכשיו שוב. זאת העקירה השלישית בחיים שלי, מאז נעקרתי עם משפחתי מטריפולי וחייתי במעברה. איני רוצה אגורה ממדינת ישראל, כל אוצרות ישראל אינם יכולים לפצות אותי על הכבוד שנרמס. תשאירו לי מעט כבוד למי שהקים בארץ הזאת חבל ארץ ועכשיו הורסים לי אותו מול העיניים", הוא אומר ובוכה.

 

"אריק שרון, מפקדי, מורי ורבי בדרך להקמת היישובים, עצור ועשה הערכת מצב מחודשת. הלב שלי נקרע מול פירוק חבל ארץ שלם. עצור וראה מה אתה מחולל. כל מה שאני מבקש מראש הממשלה זה רבע שעה של פגישה שקטה בלי תקשורת, רק שישמע אותי ואת אשתי, שהקמנו בשליחותו חבל ארץ שהולך לחורבן", אומר פרחן, שאינו מוכן להצטרף לגל המתיישבים היהודים ברצועת עזה שישתפו פעולה עם הפינוי שנכפה עליהם ביום רביעי הקרוב.

 

אלא שברוב יישובי חוף עזה נפל האסימון. הרוב המוחלט של התושבים, יש אומרים שני שלישים ויש האומרים מעט מעל ל-50% החלו לצאת מהגוש עד למועד הפינוי. יש עדיין יישובים שלמים שלא רוצים להבטיח פינוי "חלק", כמו נצרים, כפר דרום, שירת הים, כפר ים ועצמונה. עד יום שלישי בחצות, יתברר אם ההתנגדות תחזיק מעמד עד הרגע האחרון.


רגעים אחרונים באלי סיני (צילום: איי.פי) 

  

ערי האוהלים ו"המאבק הכתום"

 

בגוש קטיף ממוקמות היום 5 ערי אוהלים המאכלסות כ-4,000 שוהים בלתי חוקיים. זאת על-פי הערכת מנהלת קל"ע (קליטה לעזה) שיזמה את הקמתן ומממנת את בנייתן ואת שהות המסתננים הנמצאים שם. הצבא מעריך את מספר השוהים הבלתי חוקיים בכ-2,500 בלבד. שכונות האוהלים והסוכות ממוקמות בישובים כפר דרום, שירת הים, כרם עצמונה, נצר חזני וקטיף.

 

שכונות אלה עלולות להיות מוקד הבעיה של כוחות המשטרה והצבא שיבואו לפנותן. עיקר החשש הוא מ"מאהלי הרווקים", בעיקר אלה הממוקמים בכפר דרום, בכרם עצמונה ובשירת הים. ביתר המאהלים, בהם מתגוררות משפחות על טפן, החשש לעימות קטן. עוד חוששים במערכת הביטחון מהשוהים הבלתי חוקיים שהגיעו במסגרות של ישיבות תורניות, המונעים בלהט אידיאולוגי בלתי מתפשר.

 

מהתוכניות שעלו עד כה לשיבוש מהלכי ההתנתקות, מטרידה ביותר היא האפשרות שמינהלת קל"ע בראשותו של אריק יצחקי, תפעיל "מיליציה אזרחית", המצויידת בג'יפים ובטרקטורונים, כדי לחסום צירים המשמשים לפינוי. תרחיש נוסף הוא שמאות מתושבי הגוש יגיעו בדרכים לא דרכים אל יישובים שבהם ישהו כוחות הביטחון לקראת הפינוי, כדי להקשות על מלאכת הפינוי.

 

המתנחלים המתכוונים להתנגד באופן פאסיבי, הצטיידו בשלשלאות ובאזיקים לשיבוש מהלך הפינוי. כמו כן מייחלים בגוש קטיף לסיוע של "הכתומים מבחוץ", שירתקו את המשטרה וצה"ל באמצעות שיבוש צירים בתוככי הקו הירוק, יצירת פרובוקציות במקומות קדושים והטרדת שרים ואישי ציבור.  

 

המוקדים הפחות בעייתיים

 

נווה דקלים: ביישוב מתגוררות כ-490 משפחות. נווה דקלים היא "עיר הבירה" של גוש קטיף ובה שוכנים משרדי המועצה האזורית. רבים מתושבי היישוב הפנימו את עובדת הפינוי, ופנו כקבוצות או כבודדים למציאת פתרונות וקבלת פיצויים. אך רק מעט יותר מ-100 משפחות חתמו עד כה על הסכמים עם מינהלת סל"ע. ביישוב נמצאים מאות בני נוער ומסתננים בלתי-חוקיים אחרים. ההערכה היא שהרוב המוחלט יחכה לבוא השוטרים והחיילים ויתנגד פאסיבית לפינוי.

  

גני טל: במושב העובדים שהוקם ב-1979 מתגוררות כיום 85 משפחות ש-75 מהן הסכימו להתפנות כקבוצה לחפץ חיים. חלקן האחר יתפנה ליישוב יד בנימין. במקום, הנחשב לאחד מהמעוזים האידאולוגים של גוש קטיף שוררת אווירה קשה, אך לא צופים התנגדות אלימה.

 

המושב הוא בעל אופי דתי ומתיישביו באים מקרב בני-עקיבא. כולם בוגרי צה"ל, הנח"ל וישיבות ההסדר. רוב התושבים עוסקים בחקלאות כאשר הגידולים המרכזיים הם: ירקות, ירקות אורגניים, פרחים, זרעים, צמחי-בית, גינה ותבלינים. שאר התושבים עוסקים במקצועות חופשיים בגוש ומחוצה לו.

 

מורג: 35 משפחות מתגוררות ביישוב הקטן השוכן ממש בפאתי רפיח בדרום רצועת עזה. קבוצה של כעשרה סטודנטים, חברי תא כתום באוניברסיטאות השונות בארץ ואורחים ששהותם בלתי חוקית, מנהלים קייטנה במקום, כאילו אין פינוי בפתח. אולם, ליד כל בית שלישי עומדות המכולות הגדולות, רובן עדיין ריקות. כשליש מהתושבים חתמו על הסכם, אך רק מיעוטן תצאנה לפני מועד הפינוי הכפוי. לא צפוי עימות פיזי.  


בתים ברפיח ים הפכו למיצגי מחאה (צילום: איי.אף.פי)

 

רפיח ים: 25 משפחות מתגוררות כיום במה שמכונה "היישוב המערבי ביותר במדינת ישראל". היישוב הוקם בשנת תשמ"ד (1984) כיישוב קהילתי מעורב. גרעין היישוב הורכב מזוגות צעירים שהתלכדו מכל רחבי הארץ והתיישבו במחנה זמני. בסוף 1991 נכנסו התושבים לבתים החדשים ביישוב הקבע. לא צפויה שם התנגדות לפינוי.

 

פאת שדה: ביישוב מתגוררות 23 משפחות, 110 תושבים בהם 70 ילדים. הרוב המוחלט של התושבים יתפנה עד ה-15 באוגוסט ליישוב מבקיעים שמדרום לאשקלון.

 

ההתנחלות עלתה לקרקע כיישוב קהילתי ב-1989 במחנה "שלו", השוכן סמוך ליישוב הקבע. ב-1993 עלה הישוב לשטח הקבע - גבעה הצופה לעבר רצועת החוף ושטחי המואסי.

 

גדיד: כיום מונה היישוב 63 משפחות. כמחצית המשפחות חתמו על הסכם עם מינהלת סל"ע. האחרים מתכוונים להמתין ליום הפינוי ולהתנגד פאסיבית לשוטרים ולחיילים. גרעין ההתיישבות עלה לקרקע ב-1982.

 

גן אור: כיום מתגוררות ביישוב 55 משפחות, המתפרנסות ברובן מחקלאות חממות (ירק עלים וירקות) ומקצתן מיזמות פרטית שונה ומקצועות חופשיים. כמעט 40 משפחות חתמו על הסכמים והרוב צפוי להתפנות עד התאריך המיועד. היתר יתנגדו פאסיבית לפינוי.

 

ההתנחלות הוקמה ב-1983 כמושב עובדים דתי וחבר ב"אגוד המושבים של הפועל המזרחי". המקימים הם בוגרי ישיבות הסדר ובני-עקיבא שהעמידו בראש מעייניהם יצירת חברה המושתת על ערכי תורה ועבודה.

 

קטיף: המושב מונה כיום יותר מ-60 משפחות, כ-330 נפש, מתוכם 220 ילדים ובני נוער. במקום הוקמה שכונת אוהלים וסוכות חדשה, המשכנת עשרות בני נוער וצעירים רווקים, שוהים בלתי חוקיים. רק משפחות בודדות חתמו על הסכם עם סל"ע והיתר מתכוונים להתנגד לפינוי, בלא אלימות.

 

בט"ו באב 1985 עלה לשטח גרעין "שלהבת" שמנה 10 משפחות ומספר רווקים, במטרה ליישבו מחדש כמושב שיתופי. גרעין היישוב התגבש מבוגרי בני עקיבא, ישיבות ההסדר, הנח"ל והצבא. מאוחר יותר הוקמה ישיבת "קטיף" ללימודי הסביבה הים והמדבר, המשלבת לימודים תורניים עם לימודים בדגש סביבתי וימי.

  

נצר חזני: כ-80 משפחות חיות במושב, ובהן כ-400 תושבים. במקום הוקמה לפני מספר שבועות שכונת סוכות, שרק בימים האלה מתחילה להתאכלס. רק 25 משפחות חתמו על הסכם פינוי-פיצוי. צפויה התנגדות פאסיבית של חלק מהתושבים לפינוי.

 

בסוף מאי 1973 הוקמה היאחזות נח"ל "קטיף" על-ידי חברי תנועת הנוער "עזרא" וגרעינים מאגוד המושבים הדתיים בין חאן יונס לדיר אל-בלאח. הנחל"אים הניחו במקום את התשתית החקלאית הראשונית ותוך מספר חודשים כבר כוסו דיונות החול בשטחי חממות שבהן גידלו ירקות. לקראת אזרוח היאחזות "קטיף" שונה שמה לנצר-חזני, על שמו של שר הסעד, מיכאל חזני ז"ל. בפברואר 1997 עלה גרעין נוסף.


משפחת בן-חמו עוזבת את בדולח (צילום: איי.אף.פי)

 

בדולח: בהתנחלות הזו חיות 33 משפחות (כ-220 נפש). רוב חברי המושב עוסקים בחקלאות חממות מתקדמת (פלפלים, עגבניות וחקלאות אורגנית) ליצוא ולשוק המקומי. חלקן בלבד פנה למינהלת סל"ע. במקום צפויה התנגדות פאסיבית של חלק מהתושבים.

 

ההתנחלות בדולח הוקמה ב-1986 על ידי דור ההמשך של מושבי הנגב בדרום ומושבי לכיש והשרון במסגרת אגוד מושבי הפועל המזרחי. המושב בעל אופי דתי ברוח "תורה ועבודה" של בני עקיבא.

 

ניסנית: זו ההתנחלות הגדולה בצפון חבל עזה - יישוב קהילתי מעורב ובו חיות כ-240 משפחות. היישוב עלה לקרקע כהיאחזות נח"ל ב-1980. כעבור ארבע שנים הפך למחנה הכשרה ל-15 משפחות החלוץ. ב-1993 עבר הגרעין לשטח הקבע והפך לישוב עירוני קהילתי. הרוב המוחלט חתם על הסכם עם מינהלת סל"ע ויתפנה ללא עימות.

 

אלי סיני: ההתנחלות, הממוקמת בצפון רצועת עזה, הוקמה ב-1983 על-ידי גרעין מתיישבים - חלקם מפוני חבל ימית וחלקם משאר יישובי הארץ. היא מוגדרת כאגודה שיתופית קהילתית. במקום מתגוררות כ-85 משפחות (יותר מ-350 תושבים). 45 משפחות חתמו על הסכם פינוי-פיצוי. הרוב המוחלט של התושבים יתפנה מרצון. חלקם יתנגדו פאסיבית.  


בדוגית מובילים אפילו דודי שמש (צילום: איי.אף.פי)

 

דוגית: ההתנחלות עלתה לקרקע ב-1982 כישוב קהילתי ששייך לתנועת "אמנה". כ-20 משפחות (שהן כ-70 נפשות) חיות שם. מקור התעסוקה העיקרי של התושבים הוא הים: בריכות דגים, חקלאות ימית, שירותי תיירות, מסעדות דגים ועוד. רוב המשפחות חתמו על הסכם ורובן ככולן יעזבו לפני מועד הפינוי ללא עימות.

 

המעוזים הקשים של ההתנגדות לפינוי

 

כפר דרום: היישוב מונה כיום כ-65 משפחות, וכ-400 נפש. בשבועות האחרונים הצטרפו אליו מעל 150 רווקים בני ישיבה ועוד מעל 200 כתומים במשפחות, המשוכנים בשתי שכונות אוהלים. אף אחד מהמשפחות לא חתמה על הסכם עם מינהלת סל"ע. במקום צפוי עימות קשה ביותר.

 

לפני כ-70 שנה, נקנו במקום כ-260 דונם, על-ידי הפרדסן טוביה מילר. במקום ניטע פרדס ונחפרה באר, אך הכל נהרס בפרעות תרצ"ו-תרצ"ט (36-39). בתש"ה, קנתה קק"ל את הקרקע מטוביה מילר. במוצאי יום הכיפורים 1946 התיישב שם גרעין קיבוץ דתי - במסגרת מבצע י"א הנקודות בנגב. לאחר מלחמת ששת הימים הוקמה שם היאחזות נח"ל. לאחר מלחמת יום כיפור אוזרח המקום והיווה בסיס מעבר למתיישבי גוש קטיף. ב1989, עלה גרעין הקבע וייסד בכפר דרום יישוב קהילתי תורני.

 

במקום הוקם "מכון התורה והארץ", שיצר שיתוף פעולה בין רבנים לאגרונומים ומציע לחקלאים דרכים מעשיות לגידול גידולים שונים על-פי ההלכה. בהמשך יושם פיתוח המכון לגידול ירק עלים ללא תולעים, והוקם ביישוב מפעל עלי קטיף. באינתיפאדה הראשונה והשנייה, נרצחו חמישה מתושבי כפר דרום: דורון שורשן, רב היישוב, שמעון בירן, אפי איובי, גבי ביטון ומירי אמיתי, ואחרים נפצעו.


משדרים "עסקים כרגיל" בכפר דרום (צילום: איי.אף.פי)

 

שירת הים: היישוב מונה כיום 16 משפחות ו-26 ילדים. במאהל הסוכות והאוהלים שהוקם שם על-ידי מינהלת קל"ע שוהים כעת כ-200 איש ויותר שהסתננו לרצועת עזה, חלקם משפחות וחלקם רווקים. הישוב הקטן הפך למוקד המרכזי להתנגדות הצפויה. בין היתר מתכוונים במינהלת קל"ע לנהל עימות אקטיבי שיימנע את מה שהם מכנים גירוש. 

 

כפר ים: ישוב קטן של תנועת "אמנה" המוגדר כ"התיישבות בודדים" על חוף הים ממערב לנווה-דקלים ומכאן שמו. ההתנחלות הוקמה ב-1983 בתחום כפר נופש נטוש של קציני הצבא המצרי על-ידי שתי משפחות. ב-1985 הצטרפה משפחה נוספת שהתיישבה בחלק הדרומי של הישוב וב-1996 התיישבה משפחה רביעית בתל ג'נאן.

 

ביישוב מתגוררים כיום בני הזוג דתיה ואריק יצחקי ושלושת ילדיהם, ונדיה מטר מראשי מינהלת קל"ע, מקימת שכונות האוהלים ברחבי הגוש. במקום צפויים עימותים במהלך הפינוי. התושבים מתכוונים להתבצר מאחרי חומה, ולקשור עצמם באזיקים לציוד בבית.

 

עצמונה: ביישוב מתגוררות יותר מ-80 משפחות, שהן למעלה מ-500 נפשות. אוכלוסיית היישוב, בעלת האופי הדתי-תורני. ביישוב מכינה קדם צבאית "עצם" בראשות הרב רפי פרץ (טייס במילואים) ובה לומדים כ-150 צעירים. זה אחד המקומות שבהם צפויה התנגדות עזה לפינוי.

 

היישוב עלה לקרקע ב-1978 "כתגובה ציונית להסכמי קמפ דייויד". בראשיתו היה היישוב עצמונה מושב שיתופי. לפני מספר שנים עבר הישוב תהליך הפרטה. כל המשפחות שייכות לאגודה הקהילתית ו-30 משפחות הישוב שייכות למסגרת השיתופית. בין שני הגופים הללו קיימת הרמוניה מלאה ועזרה הדדית.

 

כרם עצמונה: בין היישובים מורג ועצמונה מצוי שטח של 500 דונם, המגודר בגדר המועצה האזורית חוף-עזה. בקצה שטח זה השתרעו עד לפני עשור כרמי ענבים ושדות מנגו של הישוב עצמונה. משיקולים כלכליים הופסקה העבודה והמקום נעזב. בקיץ 2000 עלתה קבוצת צעירים בני הדור השני של הישוב עצמונה, ויזמה קייטנת ילדים בשטח - "קייטנת כרם עצמונה". 

 

באותו קיץ הוקמה בשטח גם "ישיבת בין הזמנים" לצעירים מעצמונה ומישיבות שונות מרחבי הארץ. בשבועות האחרונים הגיעו רבים למאהל שהוקם שם, רובם ככולם שוהים בלתי-חוקיים מכל רחבי הארץ. במקום צפוייה התנגדות לא פשוטה לפינוי.

 

שליו: יישוב קהילתי שהוקם בשנת 1980 כהיאחזות נח"ל, החל משנת 1982, אחרי הפינוי מחבל סיני, שימש היישוב כמחנה מעבר לגרעיני התיישבות שונים ומקום משכנה של "מדרשת הדרום". בראשית שנות ה-90 התגוררו בחלקו האחד של הישוב שלוש משפחות וחלקו השני הפך למחנה מג"ב. בשנת 2001 נאחז ביישוב גרעין של תלמידי ומורי המכינה הקדם צבאית שבעצמונה. צפויה התנגדות של התושבים ביישוב לפינוי.

   

נצרים: בראשית הסכמי אוסלו מנה הישוב 25 משפחות. כיום מונה הישוב כ-60 משפחות, שהן למעלה מ-400 נפשות. אף משפחה לא חתמה על הסכם עם מינהלת סל"ע. במקום צפויה התנגדות לפינוי.

 

ההתנחלות הוקמה בערב חג הפורים, 1972 כהיאחזות נח"ל של גרעיני השומר הצעיר. לאחר מכן שימש המקום בסיס מעבר ליישובים בחבל קטיף. ב-1984 אוזרח המקום על-ידי תנועת הקיבוץ הדתי. לאחר מספר שנים פורק הקיבוץ ויוצאיו הקימו במקום יישוב קהילתי-עירוני. ביישוב שוכנת מדרשה ליהדות המארחת קבוצות לסמינריונים ומכון ל"מורשת יהודי עזה" המתעד את חיי היהודים בעיר עזה לאורך הדורות. כמו כן פועלים שם בית המדרש "דרך אי"ה" וכן ישיבת הסדר שבה לומדים כ-20 תלמידים.

 

תל-קטיפא: ההתנחלות הזו מעולם לא זכתה להכרה מצד הרשויות. המשפחות בישובים אינן מתואמות עם מינהלת סל"ע ובמקום צפויה התנגדות פאסיבית של התושבים לפינויים.

 

במאי 1992, חודשיים ספורים לפני חתימת הסכמי אוסלו, עלתה קבוצת צעירים וצעירות לנקודת ישוב חדשה בסמוך לחוף הים. הנקודה הממוקמת 4 ק"מ צפונית לאזור התיירות, נקראת תל-קטיפא - על שם תל ארכיאולוגי מהתקופה הכנענית-מצרית הסמוך לו. מיקומו הגיאוגרפי של הישוב הבטיח הישארותה של יחידת שטח גדולה בתחומי הגוש - רצועת חוף בת ארבעה ק"מ. 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: איי פי
אורזים באלי סיני
צילום: איי פי
צילום: איי.אף.פי
משחקים בין הארגזים בגני טל
צילום: איי.אף.פי
צילום: איי פי
גיהוץ אחרון בשירת הים
צילום: איי פי
צילום: רויטרס
בכפר דרום מתפללים
צילום: רויטרס
צילום: איי אף פי
אספקת חלות לשבת בכפר דרום
צילום: איי אף פי
צילום: רויטרס
טביעות אצבעות בחול של שירת הים
צילום: רויטרס
מומלצים