הפינוי מרצון: מגדיד - לעלי שבשומרון

בעוד מספר יישובים לא מאפשרים לכוחות להיכנס עם צווי הפינוי, החליטו כמה משפחות לעזוב עוד לפני קבלת הצו. כך משפחת אברהמי מנצר חזני, שהגיעה בשעות הבוקר (יום ב') - זוג וארבעה ילדים - למחסום כיסופים, עם כל מטלטליה. 

בחלקו האחורי של הטרנזיט הועמסו חפצי נוי ופריטים שונים, שנלקחו מהבית שנשאר מאחור. המשאית עם יתר הציוד, אותו ארזה המשפחה בעצמה בימים האחרונים, עזבה כמה דקות לפניה את היישוב. ביממה הקרובה יתמקמו ההורים וילדיהם בביתם החדש שביישוב מעגלים, לשם הם עוברים לבדם, בלי השכנים מנצר חזני.

"אנחנו לא צריכים צו בשביל לעזוב", אמר אבי המשפחה, יוסף אברהמי, עם הגיעו למחסום. "אנו מכבדים את החלטת הממשלה, אבל עוזבים בצער רב".

ישראל יוצאת מעזה - סיקור  מיוחד ב-ynet 

בני הזוג קונקי חיים כבר 12 שנה ביישוב גדיד. גם הם החליטו להתפנות מרצונם. "הממשלה החליטה שהיום זה היום האחרון שחוקי להישאר פה. לא חיכינו לצו, החלטנו פשוט לצאת", אמר הבעל, רועי. "האווירה קשה מאוד. אחרי הכל, חיינו פה את כל השנים האלה וקשה לתאר במילים את ההרגשה שלנו היום. זו הרגשה מאוד קשה".

אך גם היום, כשהם עוזבים את ביתם בפעם האחרונה, בני הזוג לא מאבדים תקווה. "אנחנו אנשים מאמינים, בעזרת השם המנהיגים של המדינה יתעשתו ויחדלו מהטירוף הזה". רועי נהג ברכב החוצה, לתוך שטחה הריבוני של מדינת ישראל. רעייתו ישבה לצדו, בוכה ומסתירה את פניה בכפות ידיה. השניים הסבירו כי בכוונתם להמשיך בפעילות ההתיישבות: הם עוברים להתגורר ביישוב עלי שבשומרון.

נועה פיטוסי, בת 24, מתגוררת בגוש מאז הייתה בת שנה. את כל ילדותה העבירה עם משפחתה בנוה-דקלים, ולפני שנה עברה עם בעלה להתנחלות קטיף. היום היא יצאה מהגוש עם בתה בת החודשיים. "רק בגללה אני יוצאת. אם לא היא - הייתי נשארת עד הסוף". בעלה של נועה נשאר בקטיף, ומשפחתה עדיין בנוה-דקלים. הם, ככל הנראה, לא יתפנו מרצון. "זאת בושה וחרפה שמגרשים אותנו מהבית שלנו", אמרה נועה במחסום כיסופים. "אני מקווה שמי שנשאר יהיה מספיק חזק ואנחנו נראה שאנחנו מסוגלים ועוד נחזור לפה".

דודה של נועה, יעקב במברגר, הגיע במיוחד מרחובות כדי לעזור לה לארוז ולהוציא את חפציה מהבית. הוא נסע בטנדר שמאחוריו נגררה עגלה עמוסה ברהיטים, והתלונן שמינהלת ההתנתקות מערימה קשיים על בני משפחה שמבקשים להגיע ולסייע. "חמש שעות לקח לי להגיע מרחובות לגוש, הם עושים לנו בעיות עם האישורים". 

"אי-אפשר לתאר את הכאב"

עמרם ובת-שבע מלכה חיים מתגוררים כבר 17 שנה עם חמשת ילדיהם בנוה-דקלים. היום, בניגוד לרוב תושבי ההתנחלות, הם החליטו שהגיע הזמן ללכת. "חשוב לי שהילדים שלי לא ייצאו מפה פצועים בגלל המהומות", הסבירה בת-שבע, שנאלצה לעבור דרך מחסום אנושי של ממש כדי לעזוב את היישוב. "היה לנו מאוד קשה לעזוב את החברים, אבל אנחנו מחזיקים להם אצבעות והם מחזיקים לנו".

המשפחה עוברת להתגורר באתר הקראווילות בניצן. "אני מקווה שראש הממשלה יעמוד במילה שלו ויהיה לנו טוב שם", אמרה האם לפני שנפרדה מביתה הישן. "אני מקווה שלא נצטרך לברוח מהקראווילות, אלא רק נחכה קצת עד שנקבל מגורי קבע". במכונית המשפחתית נהג עמרם, אבי המשפחה. לצדו ישב אחד הילדים הבוגרים ומאחור הצטופפו בת-שבע וארבעת ילדיה האחרים. "אנו מכבדים את החלטת הממשלה, אבל זה עולה לנו בכאב רב שאי-אפשר בכלל לתאר אותו במילים", סיכם האב הנהג.

לא כל מי שיוצא מתכוון באמת לעזוב. כך, באחת המכוניות שעברה במחסום היה זוג מתל קטיפא, בו אשה כורעת ללדת. "אנחנו מאוד ממהרים", הסביר האב שנהג ברכב. "אשתי יולדת, אבל אנחנו בעזרת השם עוד נחזור לגוש".

המדריך למשפחות: "מבקשים לנהוג באחריות"

בסמוך לעמדת היציאה ממחסום כיסופים - התחנה האחרונה של המתיישבים בדרכם לתוך תחומי הקו הירוק - עומד קרוואן קטן של נציגי מינהלת ההתנתקות. הנציגים מחלקים חוברות המכונות "מדריך למשפחה", בו מפורטים תנאי קבלת הפיצויים והעברת הרכוש, והסדרי הדיור הזמני למשפחות המתפנות מרצונן. במדריך ניתן למצוא מפה של המקומות השונים אליהם יועברו המשפחות ומכתב למתיישבים החתום על ידי מנכ"ל משרד ראש הממשלה, אילן כהן.

"למרות ההתמודדות הקשה והמובנת", נכתב במדריך, "אנו מבקשים מכם לנהוג באחריות מירבית ולדאוג להסדרת הנושאים השונים העומדים על הפרק עוד לפני המועד האחרון לפינוי – הגשת הבקשה לפיצויים, איתור מקום מגורים, מציאת פתרונות תעסוקה, רישום הילדים לבתי ספר ועוד. בחוברת זו ריכזנו עבורכם את המידע שנחוץ לכם מתוך כוונה לעזור ולצמצם למינימום את הקשיים".