איך אומרים "לא" בלי להיכנס למו"מ? 11 אסטרטגיות
הצבת גבולות לילד היא סוג של אמנות. זה לא נעים להגיד "לא" והרבה פעמים אנחנו נתקלים בהתנגדויות מתישות – אבל אין ברירה, אנחנו חייבים להגן על הילד ולהקנות לו קודים נורמטיביים של התנהגות. למה אי אפשר לתת לילד לגדול בלי גבולות? איך גורמים לו להישמע להם? ומתי בכל זאת אפשר להרפות?
בכל 9 דקות בממוצע שומע פעוט בן שנה עד שנה וחצי את המילה "לא". לפעמים אנחנו מגוונים בוואריאציות שלה ("אסור", "אל..."), אבל המטרה לא משתנה – הצבת גבולות לפעוט הסקרן חיונית לשם הגנה עליו. גם הוא, מצידו, זקוק לגבולות: הם מעניקים לו תחושת ביטחון, והיא מאפשרת לו לחקור את הסביבה בידיעה שמישהו משגיח עליו, דואג שלא ייקלע למצבים שעלולים לסכנו.
גם בן השנתיים-שלוש מחפש את הביטחון בידיעה שיש מישהו ששומר עליו, מבוגר שמכוון את צעדיו ודרך כך מלמד אותו כיצד יש להתנהג בסביבה. אם הילד לא ייתקל בגבולות, הרי זה כאילו הוא גדל ללא נוכחות של הורה, כלומר בתחושה שהוא לבד, בלי שאיש יגן עליו ויעשה עבורו סדר בעולם.
ויש עוד סיבה להתעקש על הצבת גבולות: ילד החש שהצליח "לשבור" את הוריו ולהתנהג כמו שהוא רוצה ולא כפי שהם מבקשים-דורשים ממנו לנהוג, עלול להרגיש שהוא חזק יותר מהם. זו תחושה מאוד מפחידה עבורו, כי הרי אם אני יותר חזק ממי שאמור לשמור עליי, אז מי בעצם שומר עליי?
ילדים, אם כן, מחפשים את הגבולות, ואם הוריהם לא ינחו אותם ויאמרו להם מה מותר ומה אסור, הם יקצינו את התנהגותם עד שייתקלו בגבול.
חשוב שתדעו, הגבולות לא נועדו להכניע את הילד או "לאלף" אותו, אלא להיפך - הם נועדו לכבד את הצורך של הפעוט בקיומו של סדר בעולם הסובב אותו, ולהבהיר לו איך עליו להסתדר בו.
כללי המשחק
מהו הסוד? איך מציבים גבולות כך שהילד יישמע להם? הנה כמה כללים שעליכם לזכור:
1. בחרו את המלחמות. הצבת גבולות כרוכה לא פעם במאבקים. כדי לא להיקלע למערבולת של מאבקים אינסופיים, החליטו מראש מהם אותם מקרים שבהם חשוב לכם להציב גבול ברור, כזה שאינכם מתכוונים לסגת ממנו (כמו במקרים שבהם נשקפת סכנה לילד).
חשוב שתסבירו לילדכם למה אי אפשר או אסור. תנו הסבר קצר שלא יתפתח למשא ומתן. במקרים אלה צריך להיות ברור לילד שההורה הוא המחליט.
2. היו בטוחים בעצמכם. כאשר ההורה אינו משוכנע שאכן יש צורך בגבול שהציב במקרה מסוים, רוב הסיכויים שהוא ייסוג ממנו. התוצאה: חוסר הבהירות יעבור לילד. במקום לקבל מסר חד משמעי הוא יקבל מסר אמביוולנטי, מה שיבלבל אותו ויעודד אותו להמשיך להיאבק.
3. העמידו דרישה הולמת. בדקו האם הגבול שהצבתם תואם את יכולותיו של הילד. האם זה משהו שסביר לדרוש מילד בגיל הזה, ומהילד שלכם בפרט. אם נתתם, למשל, לילד בן שנתיים מתנה ארוזה אבל דרשתם ממנו לא לפתוח אותה עד למחרת, זו דרישה שאיננה הגיונית - ילד בגיל הזה, שמתקשה בדחיית סיפוקים, אינו יכול לעמוד בה. יחד עם זאת, אם תבטיחו לו שהוא יוכל לאכול שוקולד אחרי שיסיים את ארוחת הערב, למשל, הוא יניח בצד את חפיסת השוקולד שזה עתה ניתנה לו, וימתין.
4. שדרו חזית אחידה. אל תסתרו את דברי בן הזוג בנוכחות הילד. אם יש ביניכם מחלוקת לגבי הגבול, פתרו אותה בזמן אחר. באותו הרגע – העניקו תמיכה זה לזה. רק כך יקבל הילד מסרים ברורים, וגם לא יוכל להפעיל מניפולציות על צד זה או אחר. ילדים יודעים לנצל מצבים שבהם הורה אחד "רך" והאחר קשוח יותר בעמדותיו.
5. עימדו במילה שלכם. אל תחזרו שוב ושוב על משפטים או על איומים שאינכם מסוגלים לעמוד בהם. ילדים יודעים מתי הורים מאיימים בלי להתכוון לאף מילה, ולכן אין טעם לומר דברים חסרי משמעות. אם הילד ילמד שכשאתם אומרים משהו אתם באמת מתכוונים אליו, כלומר שאם הוא לא יעשה כבקשתכם הוא עלול להפסיד משהו - בפעם הבאה הוא ישקול האם להמשיך לעשות דווקא. לכן אל תאיימו: "אם לא תעשה ככה וככה, אנחנו חוזרים הביתה", אם אינכם מתכוונים לעשות זאת.
6. היו עקביים. הצבתם גבול פעם אחת? היצמדו אליו. כך, למשל, אם החלטתם שאוכלים רק ליד שולחן האוכל - כל הארוחות צריכות להתקיים שם. אם החלטתם באופן חד פעמי לחרוג ממנהגכם, הסבירו זאת לילד, והסבירו גם למה: "היום יש מזג אוויר נוח אז נוכל במרפסת, למרות שבדרך כלל אנחנו אוכלים ליד השולחן".
7. הציעו חלופה. העניקו לילד את התחושה שלמרות שאינו יכול להתנהג כפי שהוא רוצה, עדיין יש מקום שיביע את דעתו, שיתחשבו בה ושיציעו לו חלופה הוגנת. "אתה לא יכול לצעוק ליד שולחן האוכל, אבל אתה יכול לצאת לצעוק במרפסת", "אתה לא יכול לקבל שוקולד אבל אתה יכול לקבל מעדן שוקולד...".
8. תנו לו לבטא את עצמאותו. במהלך היום, השתדלו למצוא הזדמנויות לתת לילד לבחור ובכך לבטא את העצמאות שלו. נכון, אתם קובעים את הגבולות, אבל חשוב שתרפו מעט ותניחו לילד לפתח את עצמאותו באותם מקומות שבהם מעשיו אינם מעמידים אותו בסכנה. ילד שירגיש שהצליח לבטא את עצמו יזדקק לפחות מלחמות כדי להוכיח את יכולותיו.
9. הפגינו גמישות. תראו איך אתם יכולים לעזור לילד "לרדת מהעץ". הוא לא מוכן ללכת לישון למרות ששעת השינה הגיעה? הציעו לו סיפור נוסף. כך אתם לא מוותרים על שעת השינה שקבעתם, אבל בכל זאת מעניקים לילד תחושה של ניצחון קטן.
10. שמשו דוגמה. אתם לא מרשים לילד לאכול בסלון? אין שום סיבה שאתם תאכלו שם. אם לא תמלאו אחר ההנחיות שנתתם לו, הילד יראה בכך ערעור על הגבול. יחד עם זאת, אם מדובר על דברים שאסרתם עליו אבל מותרים למבוגרים, ציינו זאת בפניו.
11. נסו לצפות מראש מוקשים ולנטרל אותם. אם בכל בוקר אתם מתווכחים עם הילדה על הבגדים שתלבש בגן בבוקר, אל תיכנסו לפינה הזאת. הציעו לה בערב קודם, לפני שהיא הולכת לישון, לבחור בגדים מבין שתיים-שלוש אפשרויות.
וזיכרו: הגבול תמיד מתייחס להתנהגות שאיננה מקובלת ולא להבעת רגשות או מחשבה. כך, לילד מותר לכעוס, אבל אסור לו להרביץ כשהוא כועס; מותר לו לחשוב שאמא/אבא לא בסדר משום שהם לא נותנים לו ממתקים שרצה, אבל אסור לו לצעוק עליהם או להרביץ להם.
הכותבת היא יועצת חינוכית התפתחותית מכון אור.
לפנייה לכתב/ת 
לא זה לא, ואין מצב למו"מ
צילום: סי די בנק
מכון אור, יעוץ חינוכי התפתחותי בגיל הרך
מומלצים
