דו"חות כספיים - מה מסתתר מאחורי המספרים
דו"ח כספי הוא האינדיקטור העיקרי למצבה הפיננסי של חברה. על המידע הזה נשענים משקיעים, ספקים, בנקים ורשויות המס. מה מופיע בדו"חות? למה חשוב לשים לב כשקוראים אותם? ואיך ניתן לאתר נורות אזהרה לחברה שנמצאת במצב לא טוב
השאלה של המנכ"ל המאוכזב היא לא בלתי-הגיונית. אלא שבשביל להבין מה הקשר בין מצב העו"ש של החברה לתוצאותיה הכספיות, צריך להבין מהו בדיוק דו"ח כספי, ועל בסיס איזה עקרונות עורכים אותו.
אילו נתונים מופיעים בדו"חות הכספיים? למה מומלץ לשים לב כשקוראים אותם? למי הם מיועדים? בכתבה הזו ננסה להסביר את הסודות שמאחורי המספרים, גם למי שלא שוחה היטב בחומר, ולתת לכם את כל התורה על רגל אחת.
למה נועד הדו"ח?
הדו"ח הכספי הוא האינדיקטור העיקרי למצבה הכספי של חברה. הוא כולל נתונים כמו כמה היא מרוויחה, כמה כסף יש בקופה שלה, מהו ההון העצמי שלה, ועוד ועוד. המידע הזה נחוץ לגורמים רבים, בהם: משקיעים, משקיעים פוטנציאליים ששוקלים לקנות מניה של החברה, ספקים, בנקים, ורשויות המס.
מי מחוייב להגיש דו"ח כספי?
כל חברה שנסחרת בבורסה מחוייבת לדווח לרשות ניירות ערך, לבורסה ולרשם החברות, על תוצאותיה הכספיות בדו"ח כספי שנתי, במסגרת דיווח תקופתי (להבדיל מדיווח מיידי המחוייב בהגשה על כל אירוע מהותי בחיי החברה).
הדו"ח יוגש לכל היותר בתוך 3 חודשים מתום השנה - כלומר עד סוף מרץ. בנוסף, על החברות לדווח דיווח ביניים על תוצאותיהן הכספיות מדי רבעון - וזאת בתוך חודשיים מתום כל רבעון, לכל המאוחר.
על פי חוק החברות, גם חברות פרטיות מחוייבות בהגשת דו"חות כספיים (פעם בשנה בלבד). בניגוד לחברות הציבוריות - הן לא צריכות לדווח על המידע הזה לציבור, אלא לרשם החברות, וזאת בתוך שבועיים לאחר כינוסה של האסיפה הכללית של בעלי המניות. כמו כן עליהן להגיש את הדו"ח לרשויות המס ולבנקים - מתוקף מעמדם כנותני אשראי לחברות.
אגב, עם קריסת רשת קלאבמרקט, התעוררה דרישה כי יש לחייב גם חברות פרטיות גדולות לאפשר נגישות לדו"חות הכספיים שלהן. ח"כ אהוד רצאבי (שינוי) וגדעון סער (ליכוד) אף הגישו הצעת חוק בנושא.
מי עורך את הדו"חות?
בדרך כלל מי שעורך את הדו"חות הוא מי שאחראי על ענייני הכספים בחברה - חשב, סמנכ"ל כספים, ועוזריהם. הדו"חות נערכים בחברה, ומבוקרים על ידי רואה החשבון - שתפקידו לחתום על חוות דעת המצורפת לדו"חות ולאשר כי הנתונים המופיעים בדו"חות אכן משקפים את מצב החברה מכל הבחינות המהותיות.
מה כולל הדו"ח הכספי?
מה שמכונה "דו"ח הכספי" כולל למעשה ארבעה דו"חות: מאזן, דו"ח רווח והפסד, דו"ח על השינויים בהון העצמי, ודו"ח על תזרים המזומנים בחברה. חלק מהותי נוסף הוא הביאורים המצורפים לדו"חות, בהם מופיעים פרטים נוספים - כמו הסברים על תביעות העומדות כנגד החברה ואירועים והתפתחויות מהותיות שקרו לאחר תאריך המאזן ועוד לא קיבלו ביטוי בדו"חות.
המאזן נותן את היתרות בפעילות החברה, נכון ליום המאזן: למשל, כמה כסף יש בקופת החברה, כמה כסף חייבים לה הלקוחות, או כמה היא חייבת לספקים שלה ולבנקים.
לעומת זאת, דו"ח הרווח והפסד, מספר על הביצועים של החברה במהלך התקופה המדווחת - כמה היא מכרה, מה היו העלויות שכרוכות בכך, וכמה היא הרוויחה בשורה התחתונה - מה שנקרא שורת הרווח הנקי.
דו"ח על שינויים בהון העצמי, כשמו כן הוא, מתאר את השינויים (עלייה או ירידה) בהון החברה במהלך התקופה - כשהכוונה היא בעיקר לשני דברים שמשפיעים על ההון של החברה: רווח ודיבידנד (אם חולק במהלך התקופה המדווחת).
הדו"ח על תזרימי המזומנים - מראה כמה כסף יצרה (או צרכה) החברה במהלך התקופה המדווחת כתוצאה מהפעולות השוטפות שלה, מפעילות השקעה (למשל לצורך רכישת ציוד, מכונות או נדל"ן), ומפעילות מימון, כמו פירעון הלוואות או לחילופין, נטילתן.
אז מה הקשר בין רווח/הפסד לכסף שמייצרת החברה?
זוכרים את המנכ"ל המבולבל מתחילת הכתבה? כאן המקום להסביר, שהעובדה שחברה כלשהי רשמה רווח בדו"ח הרווח וההפסד שלה, לא מעידה בהכרח שהיא גם יצרה כסף ובטח לא שיש לה כסף מזומן ופנוי בבנק.
איך זה יכול להיות? למשל, זה יכול לקרות אם היא הפנתה במהלך התקופה המדווחת כספים רבים לצורך רכישות של מלאי, או שחל גידול בהיקף הלקוחות שחייבים לה כסף - כלומר לחברה יש בעיה בגביית כסף.
מנגד, חברה יכולה להפסיד בדו"ח ולייצר תזרים חיובי - למשל אם במהלך התקופה המדווחת היא הקטינה מלאים, או הגדילה את החובות לספקים שלה.
מה ההבדל בין רווח גולמי, רווח תפעולי ורווח נקי?
רווח גולמי הוא במילים פשוטות הפער בין הכנסות החברה - במקרה של חברות מסחר - ממכירת מוצריה בקמעונאות לבין עלותם הסיטונאית. במקרה של חברות יצרניות מדובר על הרווח שנוצר מהמכירות בניכוי עלויות הייצור - בעיקר חומרי גלם ושכר עבודה של עובדי הייצור.
רווח תפעולי הוא הסעיף הבא בדו"ח רווח והפסד, והוא כולל את הרווח הגולמי בניכוי עלויות הכרוכות בתפעול העסק - כמו הוצאות שכר והוצאות מכירה ושיווק.
רווח נקי הוא השורה התחתונה בדו"ח והוא כולל את הרווח שבסופו של דבר עשתה החברה בתקופה המדווחת - לאחר כל ההוצאות, לרבות הוצאות מימון, מיסים, וכולל רווחי הון כאלו או אחרים שנוצרו למשל כתוצאה ממכירת נכסים שאינם חלק ממהלך העסקים הרגיל של החברה.
במדורים הכלכליים אני רואה שמשתמשים הרבה במונח EBITDA. מה זה?
במקרים רבים מקובל לחלץ מתוך הדו"חות מונח שנקרא EBITDA. משמעו: רווח לפני הוצאות מימון, מיסים, פחת והפחתות (Earnings Before Interest, Taxes, Depreciations and Amortizations). המונח הזה משקף את פוטנציאל החברה לייצר מזומנים לאורך זמן.
כלכלני האשראי בבנקים, בבואם לבחון אם כדאי לאשר מתן הלוואה לחברה, נוהגים לקחת את סך ההתחייבויות של החברה לבנקים ולחלק אותו ב-EBITDA. התוצאה שמתקבלת נותנת אינדיקציה למספר השנים בהן מסוגלת החברה לפרוע את חובותיה לבנקים. ככל שהיחס גבוה יותר - אם בגלל שחובותיה לבנקים גדולים או בגלל שה-EBITDA שלה נמוך - החברה מסוכנת יותר.
מה הם יחסים פיננסים?
מהדו"חות הכספיים ניתן לחלץ יחסים פיננסיים שונים, שעוזרים לנתח את הדו"חות ולקבל תמונת מצב על החברה - לגבי הנזילות שלה, מבנה ההון שלה, ולגבי היעילות התפעולית שלה.
כך למשל: יחס שוטף הוא מה שמתקבל מחלוקת הרכוש השוטף (בעיקר מלאי, מזומנים, ויתרת הלקוחות) בחובותיה השוטפים (בעיקר חובות לספקים ואשראי לזמן קצר מהבנקים). ככל שהיחס גבוה יותר - כך הוא מעיד על יכולת החברה לפרוע בקלות יחסית את ההתחייבויות השוטפות שלה, שכן רכושה גבוה בהרבה מחובותיה.
סך ההתחייבויות (החובות) מחולקים בהון העצמי של החברה - נותן את המנוף פיננסי. למינוף גבוה יש מצד אחד פן חיובי כי הוא מעיד על יכולת החברה לגייס הון זר לצורך יצירת רווחים בעתיד. מצד שני, הוא משקף סיכון גבוה יותר לאיתנות החברה מכיוון שיש לה נטל פירעון גבוה ושעבודים על נכסיה. לחילופין, ככל ששיעור ההון העצמי מסך המאזן גבוה יותר - כך חוסנה של החברה גבוה יותר, שכן היא נשענת יותר על כסף שלה ולא על אשראי. דוגמא לחברות ממונפות מאד הן חברות הליסינג, וחברות בענף הבנייה.
יחס נוסף לדוגמא הוא ימי חייבים - היחס בין יתרת החייבים במאזן החברה כפול 365 - לחלק לסך המכירות באשראי. היחס מראה כמה זמן לוקח לחברה לגבות חוב של לקוח.
מה הם דו"חות כספיים מאוחדים?
חברות רבות מחזיקות בחברות אחרות בשיעור החזקה זה או אחר. אם ההחזקה היא בשיעור של למעלה מ-50% - מדובר בחברה בת, ותקני החשבונאות קובעים כי במקרה זה יש לאחד את תוצאות החברה הבת עם זו של החברה האם. הדו"ח ייקרא דו"ח מאוחד. כל סעיף בדו"ח המאוחד יהווה סיכום הנתונים של החברה האם והחברה הבת. את חלקו של המיעוט (שמחזיק בשאר המניות של החברה הבת) נראה בסעיף נפרד - הן בדו"ח הרווח והפסד והן במאזן המאוחד.
מאחר והחברה האם נשענת על הנתונים של חברות הבת שלהן בבואה לערוך את הדו"חות הכספיים, היא לא יכולה להפיק דו"ח עד שאלו לא סיימו להפיק אותו. זו הסיבה שבדרך כלל כל חברות האחזקה הגדולות - כמו אי.די.בי והחברה לישראל - משתהות עד הרגע האחרון עם פרסום הדו"חות שלהן.
איך מאתרים נורות אזהרה בקריאת הדו"חות?
יש שורה של נתונים שיכולים להצביע, מתוך עיון בדו"חות, על כך שהחברה במצב לא טוב.
דוגמאות לאורות אדומים: לחברה יש הפסד תפעולי - כלומר, היא מפסידה מהפעולות הרגילות שלה - לפני מיסים והוצאות מימון; לחברה יש תזרים מזומנים שלילי מהפעילות השוטפת; לחברה יש גירעון בהון העצמי - כלומר סך ההתחייבויות שלה גדול מסך הנכסים שלה; לחברה יש גירעון בהון החוזר - כלומר ההתחייבויות השוטפות גדולות מהנכסים השוטפים; כנגד החברה יש תביעות שאם יאושרו - העסק יתמוטט; החברה מממשת נכסים קבועים לצורך פירעון ההתחייבויות שלה, ועוד.
בנוסף, מעיון בחוות הדעת של רואי החשבון המצורפת לדו"ח הכספי, ניתן לראות אם ישנה הפניה לסעיף מהותי שרואי החשבון סבורים שעל קורא הדו"חות לשים לב, כמו תביעת ענק נגד החברה.
במקרים מסוימים, בהם לרואי החשבון יש ספיקות משמעותיים לגבי המשך קיומה של החברה כעסק חי, נראה פסקת אזהרה בחוות הדעת.
זו התורה על רגל אחת. אם אינכם משקיעים בחברה בבורסה, ורק רוצים לספק את הסקרנות הכללית שלכם לגבי ביצועיה - תוכלו להסתפק בנקודות העיקריות מדו"ח רווח והפסד - מה קרה להכנסות החברה, לעומת התקופה הקודמת (רבעון קודם או רבעון מקביל אשתקד), ומה קרה לרווח הנקי שלה - האם הוא עלה או ירד ובכמה הוא הסתכם, יחסית לתקופה קודמת ויחסית למתחרים באותו ענף.
אם אתם משקיעים במניות החברה, כדאי להשקיע קצת יותר מאמץ בקריאת הדו"חות או הדיווחים עליהם בתקשורת. זו לא קריאה קלה וגם לא מהנה במיוחד, אבל זה הכסף שלכם.
