פסיכולוג מזהיר: "מאבק ההורים - טראומה לילדים"

"השימוש שעושים ההורים בילדיהם בהתנגדות לתהליך התנתקות עשוי ליצור טראומות קשות ובלתי הפיכות אצל הילדים". כך הזהיר היום (ה') פרופ' אבי שדה, פסיכולוג קליני במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב.

לדבריו, "ככל שילד יותר צעיר אז הגדרה שלו והתפיסה שלו ל'מצב לחץ' מותנית מאוד בדרך שבה הוא רואה איך המבוגרים מפרשים את המצב. אם ההורה או מבוגר אחר שקרוב לילד מגיב בתגובות לחץ קיצוניות ומפרש אירוע כסכנה מאוד גדולה, כך יהפוך אותו אירוע עבור הילד לאיום משמעותי.

"ילדים בתחילת דרכם הם בעלי תפיסת עולם חיובית, נאיבית וידידותית. ככל שהם מתבגרים הם יכולים להפעיל יותר שיפוט וביקורת. ככל שמפרשים עבור הילד את המצב בצורה רגועה כך שיבין שעולמו לא הולך להיחרב עליו כך יגדל בצורה בריאה וימשיך בתפקוד הרגיל שלו".

לדברי שדה, "באופן כללי, אנשים שעוברים אירועים טראומטיים, לפעמים תפיסת עולמם משתנה בצורה מעוותת כך שהם מאמינים שכל המדינה מסוכנת, כל העולם נגדנו כל השוטרים מסוכנים ועוד. הבעיה עם אירועים טראומטיים שהשינויים לא קלים אחר כך לתיקון ומרביתם אף מתקבעים בצורה נחרצת. למשל, אם משווים את האירוע, להבדיל אלף הבדלות, למישהי שעברה האונס, קשה לתקן את זה וכך גם עם כל טראומה אחרת שיכולה לפגוע בהתייחסות למציאות בצורה קיצונית".

"זה יכול להביא לדיכאון ואפתיה"

שדה מתריע כי אותם אירועים טראומטיים שמתרחשים כעת בהתנגדות לפינוי עלולים ליצור שינויים דרמטיים בתפיסת העולם של הילדים. לדבריו, "אירועי לחץ מובילים גם לסידרה שלימה של תגובות הנקראות 'תגובות פוסט טראומטיות' והדברים הבולטים בסינדרום הזה זו חרדה מתמשכת, עיסוק אובססיבי בתכני הטראומה גם בחלימה וגם בעירות. אצל ילדים זה יכול להביא לדיכאון ואפתיה לעולם החיצון. יש לצפות להרבה תגובות חריגות ברגע שהאירוע הופך טראומטי. ההורים, שתפקידם במצבי לחץ להרגיע ילד ולשדר שהעולם ממשיך להתקיים על מקומו, משדרים לו להיפך שהכל נחרב, בלתי הפיך, שלא תהיה תקומה".

ומה ניתן לעשות כדי למנוע את הטראומה? לדברי שדה, כעת כבר מאוחר מדי למנוע את הנזקים ממי שבחר להישאר עם משפחתו וילדיו בעין הסערה. "עדיף היה לילדים לו במקום כל האירועים הקשים שמתרחשים עכשיו הוריהם היו בוחרים, כמו שהרבה הורים בחרו לעזוב עוד לפני כל האירועים הדרמטיים, ולהסביר לילדים שעוברים דירה וצריך להתחיל חיים במקום אחר".

קדמן: "מצדיע להורים" 

לעומתו אמר ד"ר יצחק קדמן, מנכ"ל המועצה לשלום הילד, כי "אני חייב להודות שחשבתי שהתמונה תהיה קשה יותר ואני מאוד שמח שהתבדיתי. אני מאוד חששתי לאור ההפגנות שהיו קודם להתנתקות, פחדתי מאוד משימוש מאסיבי בילדים, שנראה ילדים מושלכים בחזית. בסך הכול התבדיתי, רוב רובן של המשפחות נהגו באחריות מרבית, לא עשו שימוש בילדים ולא זרקו או השכיבו אותם לפני גלגלים של מכוניות. מוכרחים לומר את זה". 

לדבריו, "בסך הכול יש איפוק, ריסון ואחריות. המשפחות נהגו באחריות מרבית כלפי ילדיהם. אני מצדיע להורים שלמרות הטראומה הקשה לא עשו שימוש בילדים. עם זאת אין מנוס מלדבר על המיעוט, בלטו מקרים קיצוניים וקשים שהיו מיעוט, אם זה נפנוף התינוק מן החלון. העובדה שתינוק שאינו מבין מימינו ומשמאלו נדמה לו שמשליכים אותו זה דבר שצריך לגנות אותו ולא משנים ההסברים. ילדים הם לא סמלים, ושום תירוץ לא יכול להצדיק את הפחדתו של התינוק".

הוא תוקף גם את "העמדתם של הילדים עם הטלאים בידיים מורמות. זה היה מבוים ובוטה, כי הרי ברור שלא הילדים תפרו את הטלאים, מישהו רצה את התמונה הזאת כדי להשתמש בהם כפוסטר, ולא משנה מה יקרה להם. זו חצייה של קווים אדומים וזה בכלל לא משנה כמה אתה מאמין שהמאבק שלך צודק, אבל זה מיעוט שלא מעיד על הכלל, אני רוצה לומר גם שאני מצדיע לחיילים ולשוטרים שחלקם צעירים מאוד והיו נערים עד לא מזמן שנהגו באיפוק עילאי, הם נהגו בריסון וזו תעודת כבוד לאישיות שלהם ולמי שהכין אותם".

לדבריו, "אני פונה שוב להורים ואומר להם בלי להתווכח על הדעות, יש לזכור עכשיו את היום שאחרי, כל הילדים הללו עוברים טראומה קשה וצריך להתגייס במבט קדימה כדי לתת להם את הטיפול המתאים".