"במטבח של יצחקי התביישתי מז'בוטינסקי"

אחת החיילות שהשתתפה בפינוי המתחם של אריה יצחקי בכפר ים סיפרה ל-ynet על הלבטים שתקפו אותה במטבח של יצחקי: "על הקיר נתלה שם שיר של ז'בוטינסקי, אבי התנועה שלי, תנועת בית"ר. לרגע עמדתי שם, מתחת לשיר וחשבתי לעצמי: 'אמאל'ה, מה הוא חושב לעצמו כשהוא רואה אותי, בת לתנועה, עומדת פה ומפנה? זה הציק לי, ללא ספק"

אטילה שומפלבי, כפר יםפורסם: 19.08.05 , 00:43

שלושה ימים המתינו חיילי גדוד הקרקל במחנה האוהלים ברעים עד שהגיעה פקודת המבצע שהורתה להם לצאת לדרך ולקחת חלק בפינויים של המתנחלים בגוש קטיף. וכשהיא כבר הגיעה, גילו החיילים שהתאמנו כדי לפנות אנשים מבתיהם, כי המשימה שהוטלה עליהם כלל לא כוללת פינוי, אלא רק אבטחת צירים בישוב כרם עצמונה.

חיילי וחיילות גדוד הקרקל שבו בלילה להתנחלות הנטושה רפיח ים, מתוסכלים משהו מחוסר העשיה, מקשיבים בחצי אוזן לחדשות שהגיעו מן המוקדים החמים בגוש, מקווים למלא למחרת "משימה אמיתית", משימה של פינוי. רק אתמול בבוקר (ה'), בשעה מאוחרת, הגיעה הפקודה: יוצאים לכפר ים.

אך גם שם, על שפת הים, ציפתה לחיילים הפתעה: במקום אקשן, הם מצאו צוותי משא ומתן שהחליטו לנהל דיון ארוך ומתיש עם אריה יצחקי ומתבצריו, ולהימנע מפריצה מסוכנת פנימה. החיילים המתינו שעות בשמש הקופחת. רק לאחר שהמשא ומתן נכשל ויצחקי סירב להתפנות, ניתן האות: חיילי הקרקל נעמדו מתחת לביתו של יצחקי, ותוך כעשרים וחמש דקות, פינו בזה אחר זה את כל המתבצרים על הגג.

חיילי "צוות לאה" בפלוגת עוצמה שבגדוד הקרקל, הביעו בשלושת השבועות האחרונים חשש מהפינוי, מהמראות שעלולים אולי לשבור אותם. אך עם זאת, כל אחד מהם הודיע כי פקודה הוא לא יסרב, ויהיה מה.

אתמול, על גגו של אריה יצחקי, הם היו בפעולה, נערים ונערות בני 19, בוכים, משפילים מבט למשמע הצעקות, אך ממשיכים לבצע את המשימה עד הסוף, כפי שהבטיחו. אף לא אחד מן הצוות או הפלוגה ברח ממשימת הפינוי.

אחר כך, כשהכפר הקטן שעל חוף הים פונה לחלוטין, וכשהשמש שקעה בים, הם התיישבו, לבד או שניים יחדיו, דיברו בשקט, או בהו באדמה, הרהרו במה שעבר עליהם. דיברו וחיבקו. ההתאוששות והעיכול לא היו קלים, אך הן היו, באורח מפתיע אולי, קצרות למדי. שעה אחרי שהכל נגמר והכפר שקט, בדרך לאוטובוס ותחת שמי כוכבים, מצב הרוח של החיילים השתפר פלאים. לא על פינוי ועל טראומות ביקשו החיילים לדבר, אלא על מקלחת חמה, על ארוחות טעימות עליהן הם חולמים זה שבוע, והבילויים שהם מתכננים לסוף השבוע. עד כדי כך שפר עליהם מצב רוחם, שחלקם אף פצחו בשיר. "יהיה לנו כיף, עד שנתעלף", שרה אחת החיילות עם חברותיה.

"מבחינה פיזית זה היה קשה כמו באימון", הסבירה אחת החיילות שבכתה במהלך הפינוי. "אבל מבחינה נפשית זה היה אחרת לגמרי ממה שחשבתי. מזל שעברנו את האימונים האלה. זה עזר לי המון, הוריד לי 50 אחוז מהמתח, מהלחץ. הצעקות, הגרירות, הדימויים הקשים ששמענו - את כל זה ראינו באימון. מזל שהכינו אותנו מראש".

"כשמישהי מדברת לך בין הידיים", אמרה חיילת אחרת, "זה אחרת לגמרי מאימון. לא משנה כמה המג"בניקים צעקו, הם לא היו אנשים שגרו בתוך בית שאני פיניתי". חיילת אחרת דווקא מצאה את הקושי בשיר של ז'בוטינסקי שניתלה על קיר המטבח של אריה יצחקי. "הוא אבי התנועה שלי, תנועת בית"ר", הסבירה החיילת. "לרגע עמדתי שם, מתחת לשיר הזה שעל הקיר וחשבתי לעצמי: אמאל'ה, מה הוא חושב לעצמו כשהוא רואה אותי, בת לתנועה, עומדת פה ומפנה? זה הציק לי, ללא ספק".

"זאת היתה חוויה", סיכם אחד החיילים את מה שעבר עליו בכפר ים. ואז, השתתק לרגע והוסיף: "אבל, יש חוויות קשות ויש חוויות קלות. עוד נראה איזו חוויה זו תהיה".

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו