ואלה תולדות הבלוז

עזבו אתכם לרגע מ"הישרדות". הערב (א', 19:30) מתחיל הערוץ הדוקומנטרי של "yes" בשידורה של הסדרה "הבלוז": 7 פרקים אודות הז'אנר שעליו מתבססת המוזיקה של המאה ה-20, מייסודם כמה ממיטב במאי העולם וביניהם, מרטין סקורסזה, וים וונדרס וקלינט איסטווד.

הסדרה, כך מספר סקורסזה שיזם אותה, אינה מתיימרת לתעד את התפתחותו האולטימטיבית של הבלוז, אלא לספר "סיפור רגשי", שבחר כל אחד מבמאי הפרקים להעביר. בניגוד לסדרה המעולה "ג'אז" - "הבלוז" אינה מציגה דברי פרשנים, מבקרים וכו', אלא בעיקר מספרת את הסיפור מנקודת מבטם של אורחים רבים.

סדרת הבלוז ביס

בפרק של קלינט איסטווד אודות פסנתרני הבלוז, למשל, מתארח בין היתר ריי צ'ארלס, כנראה זמן קצר לפני מותו, לצידו של ד"ר ג'ון המעולה. בפרק של סקורסזה על הדלתא-בלוז מתארח טאג' מאהל. בפרק של מייק פיגיס על הבלוז הבריטי (שאותו טרם ראיתי) מתארחים אריק קלפטון, ג'ף בק וטום ג'ונס. בפרק על השיקגו בלוז מתארח צ'אק די מ"פאבליק אנמי". רמת הפרקים תלויה גם בעניין שהצופה מוצא באורחים, ולא פחות חשוב באינטלקטואליות שלהם: בג'אז זה היה וינטון מארסליס שסיפק את הסחורה, בבלוז טרם נמצא הגיבור (אני ממתין לקלפטון וצ'אק די). אחרת, כל הדיון נשאר בתחומי הצליל של ה"כאב" וה"עבדות".

מה שיותר מרתק הם דווקא קטעי הארכיון הנדירים: סקורסזה מצא רגעים בלתי נשכחים של סאן האוס, בלוזיסט דגול מהמיסיסיפי שמסביר את מהות הבלוז עבורו תוך הפגנת הטכניקה שלו בשלמותה. אפשר להגיד שרוב אגדות הבלוז של המאה ה-20 זוכות פה לתיעוד, וזהו הישג מרשים.

לבן ושחור

יש גם פספוס בסדרה - היעדר הדיון ביחסי הגזע האמריקנים. הבלוז הוא מוזיקה לבנה לא פחות משהיא שחורה, גם אם מיטב האמנים הם אפרו-אמריקנים. התרומה של הלבנים היא בשני מישורים: הראשונה, כפי שהסביר רוברט פאלמר בספרו "Deep Blues", בעוד השחורים הביאו את השאלה והתשובה ואת המקצב, היו אלו זמרי המיניסטרלס, הבלאקפייס הלבנים שהעניקו לבלוז את דרגותיו ההרמוניות (למי שממש מתעניין: הם הוסיפו את הרביעית והחמישית). החשיבות של המיניסטרלס, תרבות ההמונים הפופולרית ביותר באמריקה של המאה ה-19, בכל הקשור למופע, נגינה וסלנג, היא כה גדולה עד שקשה להבין את הבלוז ללא תרומתו.

התרומה השנייה של הלבנים הייתה דתית: הבלוז נוצר כתשליל של האתיקה הפוריטנית – כלומר האמונה שהצלחה כלכלית ומוסרית היא העדות לבחירתם על-ידי האל - שעליה ביססו את חייהם המתיישבים הלבנים האנגלו-סקסים. מקור שמו של הבלוז, "Blue Devil", מעיד על תכניו. העיסוק של הבלוז באנשים נרדפים, דמויות חסרות מוסר, שמתקשות לשלוט על תשוקותיהן, נובע מהאמונה של אלו האחרונים כי האל זנח אותם. לא נותר להם, כך גורס המיתוס, אלא להתחבר לשטן. מכאן נובע עומקו של הבלוז כתבנית של סיפורי מוסר המסופרים בהפוך-על-הפוך.

כך או כך, לא רק בזכות רגעי ההנאה הקטנים מהכימיה בין קלינט איסטווד לבין ריי צ'ארלס, הסקרנות של סקורסזה מהתרבות האמריקנית והגישה הייחודית של ונדרס לספר סיפור, הצפייה בסדרה היא חובה לכל מי שמנסה להבין את יסודות המוזיקה של המאה ה-20, ג'אז, רוק, היפ-הופ ועוד. הסדרה היא חובה לכל מי שנמשך לקול הטרגי של אותם עבדים, קול שהפך עם הזמן לסמל לקשיי העולם בן זמננו. הסדרה היא חובה למי שמנסה להבין מדוע זעקת כאב זו דיברה לכל כך הרבה אנשים במאה האחרונה. לכו על זה.