שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    המצוד אחר נגיף השפעת הרצחני
    נגיף השפעת הקטלני ביותר בהיסטוריה הוקם לתחייה. מה יכול נגיף 1918 שהרג מיליונים לגלות לנו על מקור עוצמתו הקטלנית ועל מקומות המחבוא האפשריים לאחרים כמותו? כתבה ראשונה בסדרה

    ב-7 בספטמבר, 1918, בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה, התייצב למסדר חולים, במחנה אימונים צבאי על יד בוסטון, חייל שלקה בחום גבוה. האבחנה הראשונה הייתה דלקת קרום המוח, אך למחרת נמלכו הרופאים בדעתם, כשעוד תריסר חיילים אושפזו עם תסמינים בדרכי הנשימה.

     

    שלושים ושישה מקרים חדשים של המחלה המסתורית הופיעו ב-16 בחודש. למרבה התדהמה, עד ה-23 בספטמבר נרשמו 12,604 חולים במחנה שמנה 45,000 חיילים. עד תום ההתפרצות, עתידים היו ללקות במחלה הקשה שליש מאוכלוסיית המחנה, וכמעט 800 מתוכם למות. במקרים רבים, פיתחו החולים גוון עור כחלחל ומתו בחנק לאחר מאבק מחריד. רבים מתו בתוך פחות מארבעים ושמונה שעות מהופעת התסמינים, ובנתיחה לאחר המוות נמצא שריאותיהם היו מלאות נוזל או דם.

     

    מכיוון שמכלול התסמינים המוזר לא תאם שום מחלה ידועה, הכריז ויליאם הנרי ולץ', שהיה אז פתולוג ידוע, ש"זהו בוודאי סוג חדש של מחלה מידבקת, או מגפה." אך המחלה לא הייתה מגפה, ואף לא חדשה. זו הייתה שפעת. אבל הזן הזה היה מסוכן ומידבק במיוחד והוא נטל את חייהם של כ-40 מיליון איש ברחבי העולם בשנים 1918 ו-1919.

     

    קטלה ונעלמה

     

    השפעת ההיא, הקטלנית ביותר שידעה ההיסטוריה המודרנית, חלפה כלעומת שבאה, ונדמה שהגורם לה אבד בנבכי הזמן. איש לא שימר דגימות של מחולל המחלה, כי עד שנות ה-30 לא זוהתה השפעת כמחלה נגיפית. אך,בזכות ראיית הנולד של מוזיאון הרפואה של צבא ארה"ב, לעקשנותו של פתולוג ושמו יוהן הולטין ולהתקדמות באנליזה הגנטית של פיסות רקמה ישנות, עלה בידנו להשיג חלקים של נגיף 1918 ולחקור את תכונותיו.

     

    כיום, יותר מ-80 שנה לאחר האסון הנורא של 1919-1918, אנו מוצאים ברקמות שנאספו מקומץ קורבנותיו תשובות לשאלות יסודיות בדבר טבעו של הזן הזה בפרט ובדבר מנגנוני הפעולה של נגיפי שפעת בכלל.

     

    המניע למאמץ אינו סקרנות היסטורית בלבד. נגיפי השפעת משתנים בלי הרף וזנים חדשים מוסיפים לאיים על אוכלוסיות האדם. מגפות שפעת התחוללו עוד פעמיים מאז 1918: ב-1957 וב-1968. ומעת לעת קרה גם שבני אדם נוגעו בזני שפעת הפוגעים בדרך כלל בבעלי חיים בלבד, כמו באחרונה בהתפרצות שפעת העופות באסיה.

     

    שתי המטרות העיקריות הניצבות לנגד עינינו הן למצוא את הסיבה לכך ששפעת 1918 הייתה קטלנית כל כך, כדי שנוכל לפתח אמצעים לריפוי שפעת ולמניעתה, ולגלות את מקורו של אותו נגיף רחב-תפוצה, כדי שניטיב לגלות מקורות אפשריים לזנים רחבי-תפוצה עתידיים.

     

    המצוד אחר נגיף 1918

     

    במובנים רבים, לא היה נגיף השפעת של 1918 שונה מאחרים לפניו ואחריו. כל אימת שצץ זן שפעת חדש, בעל תכונות שמערכת החיסון של מרבית בני האדם לא נחשפה אליהן מעולם, יש סיכוי להתפרצויות שפעת רחבות היקף. אך כמה מתכונותיו הייחודיות של נגיף 1918 נותרו בגדר תעלומה זמן רב.

     

    לדוגמה, הוא היה יוצא דופן גם בהיקף תפוצתו וגם בחומרת המחלה שגרם. המחלה פרצה ברחבי אירופה ואמריקה הצפונית, והתפשטה מערבות אלסקה ועד האיים המרוחקים שבאוקיינוס השקט. שליש מתושבי העולם נדבקו. המחלה הייתה גם חמורה ביותר, שיעור התמותה בה היה 2.5 עד 5 אחוזים, עד פי 50 מן התמותה בהתפרצויות שפעת אחרות.

     

    בסתיו 1918 כונתה המחלה בפי כול באירופה "השפעת הספרדית", אולי משום שספרד הניטרלית לא הטילה צנזורת מלחמה על חדשות בדבר ההתפרצות, כפי שעשו המדינות הלוחמות. השם תפס, אף שההתפרצויות הראשונות, או גל האביב, של המחלה התרחשו כנראה במחנות צבא בארה"ב ובסביבותיהם במארס 1918. הגל השני, העיקרי, של השפעת האלימה עלה בין ספטמבר לנובמבר 1918, ובמקומות רבים פגע עוד גל קשה של שפעת בתחילת 1919.

     

    חיידקים אופורטוניסטיים

     

    האנטיביוטיקה טרם התגלתה אז, ומרבית מקרי המוות נבעו מדלקת ריאות שגרמו חיידקים אופורטוניסטיים שתקפו את מי שכבר הוחלשו על ידי השפעת. אך בין קורבנות השפעת הייתה תת-קבוצה של חולים, שמתו ימים ספורים לאחר תחילת התסמינים. אלה מתו מדלקת ריאות נגיפית קשה יותר, שגרם נגיף השפעת עצמו וזו מילאה את ריאותיהם דם או נוזלים. יותר מזה, רוב מקרי המוות היו של בוגרים צעירים בני 15 עד 35, קבוצה שבה מוות משפעת נדיר ביותר. למרבה התדהמה, 99% ממקרי המוות ה"יתרים" (שמעל לממוצע השנתי הרגיל) בשנים 1918-1919 היו מתחת לגיל 65.

     הניסיונות להבין את הגורם להתפרצות של 1918 ואת מאפייניה החריגים החלו כמעט מיד עם הסתיימותה, אך הנגיף הפושע עצמו נותר עלום כמעט עוד שמונים שנה מאז. ב-1951, יצאו מדענים מאוניברסיטת אייווה, ועמם סטודנט שאך זה הגיע משוודיה, יוהן הולטין, אל חצי האי Seward שבאלסקה לחפש את הזן של 1918.

     

    בנובמבר 1918 התפשטה השפעת בכפר הדייגים האינואיטי הקרוי היום Brevig Mission, ובמהלך חמישה ימים קטלה 72 איש - כ-85% מן האוכלוסייה הבוגרת של הכפר. הגופות היו קבורות מאז בקרח-עד, וחברי המשלחת של 1951 קיוו למצוא את הנגיף מ-1918 משומר בריאות קורבנותיו. למרבה הצער, כל המאמצים לגדל במעבדה, בתרבית רקמה, נגיף שפעת חי מדגימות אלה נחלו כישלון.

     

    המחברים: ג'פרי ק' טאובנברגר, אן ה' ריד ותומס ג' פנינג
    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: צביקה טישלר
    בתי חולים בישראל, בעקבות מגיפת שפעת
    צילום: צביקה טישלר
    צילום: איי פי
    עופות בבידוד בשל שפעת העופות שהתפרצה
    צילום: איי פי
    צילום: רויטרס
    ברווזים חולים בשפעת העופות
    צילום: רויטרס
    צילום: רויטרס
    מחפשים את הנגיפים
    צילום: רויטרס
    מומלצים