חג האסיף

ניתן היה לחשוב שבעידן הורדות השירים מהאינטרנט, מקומם של האוספים יילך ויפחת, שהרי כל אחד יכול כיום לערוך לו בזריזות אוסף ביתי משלו. ובכל זאת - מתברר שלאוזן מיומנת ומשכילה, שעורכת אוסף מוצלח, עדיין יש ביקוש - ולראייה מספרם הגדול של האוספים שיוצאים בארץ, שנמכרים היטב. הנה סקירה זריזה של כמה אוספים שיצאו לאור בשבועות האחרונים.

Ti Amo Italia Vol 2 הוא אוסף חדש שמציג 20 להיטים איטלקיים, רובם להיטי פופ, קצת טראשים, אבל כאלה שעושים די נעים באוזניים ומשתלבים היטב באווירת אוגוסט הישראלית. בין השאר תמצאו פה את הלהיט האיטלקי הכי מוכר בארץ - (ל'איטלינו) שמוכר פה בזכות הגירסה הישראלית שלו - "אני חוזר הביתה" של דורון מזר. פנינה אחרת באלבום היא "בנג בנג" ויש עוד שירים בהחלט ראויים - כך שלחובבי מוזיקת הפופ האיטלקית, זה בהחלט אוסף מוצלח.

on the beach (עטיפת האלבום)

אוספי מוזיקה ברזילאית פחות חסרים על המדף הישראלי - וקשה להגיד ש-Openatio Brasil החדש בולט במיוחד לטובה, או לרעה. תמצאו פה שמות מוכרים, צפויים וראויים כמו בבל ז'ילברטו ואנטוניו קרלוס ז'ובים, לצד אמנים קצת פחות מוכרים. חלק מהקטעים באלבום מצויינים, חלק אחר בינוני - כך שהסך הכל סביר, אבל לא הרבה יותר מזה. למי שמכיר רק מרחוק את המוזיקה הברזילאית, אבל רוצה להתחיל איפשהו, זה עשוי להיות דיסק מוצלח. כל היתר יכולים לוותר.

מאז צאת ה"בואנה ויסטה סושיאל קלאב" הפכה המוזיקה הקובנית לפופולרית מאוד בארץ ובעולם, והאוסף הנוכחי Havana Cafe לא ממש מחדש או מרשים. חלקם הגדול של הקטעים לא ממריאים, ובוודאי לא מציגים משהו חדש או טרי שאינו מוכר לאוזניים ישראליות. תמצאו פה שמות כמו סליה קרוז, טיטו פואנטה והממבו קינגס בקטע ישן ומוצלח, אבל בסך הכל - זה אוסף סתמי למדי, בוודאי בהשוואה לשיאים של הסושיאל קלאב. 

באופן אישי, קשה לי לחשוב על מוזיקה יותר מעצבנת מ"צ'יל אאוט". משהו ברפטיטיביות ובחלביות של הז'אנר גורם לי לרצות להכניס לקומפקט איזה דיסק של מיניסטרי או לייבאך, כדי להירגע באמת. האלבום הכפול  On The Beach - Las Salinas - Ibiza מהווה דוגמה מייצגת בהחלט, וכשלעצמו - הוא עשוי לא רע בכלל, וכולל בין השאר מיקסים חביבים ל"מדרגות לגן עדן" של הזפלינים, ו"איינט נו סאנשיין". אם אתם מחובבי הז'אנר, או שיש לכם בית קפה ברמת אביב, האוסף הזה עשוי לספק אתכם. אם אתם רוצים להירגע עם מוזיקה איכותית יותר - תנסו את "נקטורנו", אוסף קלאסי חדש עם קטעי מוזיקה רומנטית לפסנתר סולו. יש מי שמסתכל על אוספים כאלה בעין זועמת, שכן הם לא ממש מתחשבים בקונטקסט המקורי של היצירה, אבל למי שמחפש קצת איכות נעימה באוזניים - זה לא צריך להפריע יותר מדי.

hitchcook et la musique הוא דוגמה לאוסף ראוי בהחלט - אסופת קטעים מסרטיו הגדולים של המאסטרו אלפרד היצ'קוק, אחד הבמאים שהביא לידי אמנות של ממש את השימוש במוזיקה בסרטיו. תמצאו כאן קטעים מ"ורטיגו", "חלון אחורי", "מארני", "האיש שידע יותר מדי" ועוד. למרבה הצער, זה אינו "אוסף אולטימטיבי", חסרים פה לא מעט קטעים מסרטים אחרים - אבל לחובבי היצ'קוק זה בהחלט אוסף מומלץ, למרות שלא כל הקטעים עומדים בפני עצמם מבחינה מוזיקלית, כשהם תלושים מהסרט או מהזכרון ממנו.

ועוד בסרטים, "נינו וחצי", אלבום בו מנגנים פטר תובל וחברים קטעים של מלחין הפסקולים הגדול של פליני, יצא כעת מחדש, ומספק לא מעט רגעים נעימים ומוצלחים. At The Cinema הוא אוסף לא רע ובו 18 להיטים שהתפרסמו בסרטים בין השאר תמצאו פה קטעים מ"דבר אליה" ו"הכל אודות אמא" של אלמודובר, "שעת הצוענים" של קוסטוריציה ואת אחינועם ניני עם "החיים יפים" מסרטו של בניני. וגם נקודה ישראלית חדשה יש על המדפים בקולנוע - הפסקול המרשים של "עטאש-צימאון" שיצר וויסאם מ. גיבראן.

ולגזרת המסיבות: Arrival To Israel - The Offial FFF CD Compilation הוא אלבום האוס מטעמו של מייק קרוז, איש מסיבות ה-FFF. לטעמי, זו המוזיקה הכי איומה בעולם, אבל שמעתי שיש אנשים שחושבים אחרת, שיבלו. בחזרה לרוקנ'רול – הלהיטים הגדולים של שנות השישים, הוא אוסף שמציג את רוב החשודים המיידים, מצ'אק ברי ועד אלביס - בלי הפתעות מיוחדות, אבל באמת עם הרבה להיטי ענק משובחים, שאם אין לכם אותם בבית, זו הזדמנות טובה לשים עליהם יד. Deja Vu - אוסף החידושים הגדול הוא אלבום מסיבות טראשי וחביב עם גרסאות מועדונים ללהיטים כמו "אאוט אוף טאץ", "טרג'די", "לה איסלה בוניטה" ועוד - שעלול לחרפן אתכם בכל מצב שאינו כולל שיכרות כבדה.

ובגזרת האמנים: סדרת The Essential מציגה הפעם את מייקל ג'קסון בשני דיסקים. האלבום אמנם נכשל לחלוטין במכירות בארה"ב, באופן לא ממש מפתיע, אבל מדובר באוסף מצוין, שכולל את מרבית השירים הגדולים של ג'קסון. הדיסק השני שכולל את עשרים השנה האחרונות פחות או יותר, מצליח לאגד את מירב החומרים הנסבלים שלו מתקופה זו. הדיסק הראשון מהווה לקט סביר לתחילת הקריירה המוצלחת שלו - אבל אלבומי הג'קסונס ואלבומי הסולו הראשונים שלו בהחלט שווים בפני עצמם. Minimum - Maximum הוא אלבום הופעה כפול של קראפטוורק, חלוצת המוזיקה האלקטרונית ואחת הלהקות החשובות בהיסטוריה. גם בהופעה חיה הם נשמעים מצוין, והאלבום מספק מבחר מלהיטיהם בגרסאות משובחות ביותר. מומלץ בחום. 

ובגזרה הישראלית: סדרת המיטב מגיעה הפעם לנורית גלרון - עם אוסף כפול ומשובח של אחת הזמרות היותר טובות שיש לנו משנות השבעים הקלאסיות שלה ("כי האדם עץ השדה", דרך שנות השמונים הפופיות-רוקיות ("זה הגשם") ועד לשנות התשעים בהן הקריירה שלה דעכה לאיטה, אבל שיגרה פה ושם להיט ("אתה פה חסר לי"). מיטב האומנים שרים מאיר אריאל  הוא אלבום כפול מהערב המסורתי לזכרו של אריאל, שנערך בשנה שעברה. חלק מהביצועים מעולים, למשל זה של אלג'יר ל"מודה אני", מהקטעים היותר יפים ופחות מוכרים של אריאל, חלקם סתמיים וחלק ממש מאכזבים. בסופו של דבר, האלבום מומלץ בעיקר כמזכרת למי שהיה בערב, שכן השירים של אריאל עדיפים כמעט תמיד בגרסה שלו. ועוז בגזרת הפרידות: משירי נעמי שמר - אמנים שונים אסף 18 שירים מלהיטיה הגדולים של שמר בביצועים מוצלחים למדי. "ימי בנימינה" הוא אוסף משולש ובו 62 משיריו הגדולים של אהוד מנור. שירת חייו בצליל ותמונה הוא אוסף נוסף של זוהר ארגוב, שכולל שני דיסקים, וגם די.וי.די עם הופעות חיות. שירת הקאמרי - 60 שנות זמר מאז ועד היום מציג את השירים מהמחזות שהעלה התיאטרון. לא תמיד הביצועים איכותיים ממש, אבל מדובר במוצר נוסטלגי בעיקרו, שחובבי מחזות זמר ישראלים יהנו ממנו.