הקב"ה, המשפחתון והכישרון

הצלם אילון פז פוקד. "פחד בעיניים, תיראו מבוהלים", כשהוא מביים את שלושת הפיינליסטים לצילום השער. מישה קירקילן שולח אליו מבט עייף, שיר ביטון מלכסנת חצי חיוך ויהודה סעדו נותן את הלוק של הקרימינל. "מישהו רודף אחריכם, רוצה לקחת מכם את המיקרופונים", מדרבן אותם פז. העוזר שלו מושך אליו בכוח את שלושת החוטים שהם מחזיקים. נראה כאילו עוד רגע הם פשוט ירפו מהניצחון במשיכת החבל הזאת, וימסרו את המיקרופונים מרצון. אלא שאז סעדו לוחש לקולגות שלו, "במה גדולה, 20 אלף איש".

בעוד כמה ימים הם יעמדו על הבמה בגני התערוכה וצביקה הדר יכריז על מנצח אחד. עד אז הם, לפחות על פני השטח, שלושת הפיינליסטים, שווי ערך ללא הבדלי דת, גזע ו-sms.

צביקה הדר יהודה סעדו שיר ביטון מיכאל קירקילן (צילום: אילון פז)

אבל בואו נשים את הקלפים על השולחן: אם סעדו לא ייקח את המקום הראשון בגמר, זאת תהיה הפתעה גדולה. כמו נינט טייב לפניו, סעדו נהנה מקונצנזוס מחבק, וזה בניגוד לשני הקולגות שלו שהעפילו מירכתי גלגל ההצלה. הוא סומן על ידי הצופים כבר באודישנים ומשם רק פרח ושגשג. אלא שאיפכא מסתברא - דווקא הוא לא מרגיש שהזכייה בטוחה. להפך. "הוא הכי פחות זחוח משלושתם", מבטיחים גורמים בהפקה.

מגובה בחבר הכי טוב שלו, הקב"ה, סעדו מתעקש לקחת את הסימנים בעירבון מוגבל. "אני לא מאמין שאני אקח ולא שאני לא אקח", הוא מצהיר. "בתוכנית הזאת אני לא מדבר בכלל על הדברים האלה. אני דוגל באמרה 'אל יתהולל חוגר כמפתח'. להפך. כמה שאנשים אומרים את זה יותר - אני מקיא את זה יותר".

בשבת האחרונה סעדו נח אצל חבר טוב, בעוד ההורים שלו עשו שבת אצל מעריצים של הבן שלהם באשקלון, מעריצים שכבר הפכו לחברים של המשפחה. "אני רק רוצה לנוח", הוא אומר. "החברים שלי הם אנשים שאני לא צריך לספק להם כלום, הם מכירים אותי ויודעים איך להתנהג איתי, שם אני באמת נח".

מוזר לך לבוא הביתה?

"וואי, את לא יודעת מה הולך אצלי בבית. אני חוזר ומסה של אנשים מחכה שם. אני לא יודע מאיפה הם באים. מחכים בכל הרחוב, אי אפשר להיכנס עם המכונית. כשעליתי לגמר זה היה ממש כמו יום העצמאות".

"אחרי חצי הגמר היו אצלנו אלף איש שבאו לצפות במסך ענק שקיבלנו מהמועצה", משחזרת אמא אורה סעדו. "הוא עלה למרפסת להתאוורר וכולם עלו אחריו".

זה מעייף אותך?

סעדו: "חבל על הזמן".

"אני עדיין המום שהוא שר. הוא נורא ביישן", אומר אלירן זגורי, חבר וזמר במקצועו.

מה זה הקטע עם החיוכים שלו?

"החיוכים שלו זה ממבוכה. הוא לא טיפש, הוא יודע בדיוק מה שהוא עושה, הוא היה מעורב ברמה גבוהה בכל שיר שהוא שר, הוא יודע יותר מהלהקה, הוא מנגן על כל סוגי הקלידים, גיטרה, תופים. הוא מחונן במוזיקה ברמות שאנשים לא קולטים. הוא גדל בסביבה וואחשית, אז נוצר רושם שהוא עממי".

אין ספק שהמתמודדים עובדים קשה. הם מתניידים מצילומים לחזרות, לראיונות, במה שנראה כמו סיבוב על הקרוסלה המהירה של הפריים טיים הישראלי. אם זה לא היה המקרה, ההפקה היתה צריכה למצוא דרך להסיח את דעתם מהמציאות שהם מרחפים בה, אחרת, כמו דמויות בסרט מצויר, הם יתרסקו אל הקרקע ברגע שיתפכחו ויבינו שהם משייטים באוויר הריק. "זה לא אמיתי, אני כל הזמן אומר להם שזה לא אמיתי", נשבע צביקה הדר. "הם לא מאמינים לי".

"אין לי זמן לחשוב על כל הדברים האלה", מחזק סעדו. "וכשאני בא הביתה ויש לי רגע שקט, אני בורח מכל זה. אני לא מדבר עם חברים שלי על זה, כששואלים אותי אני ישר אומר 'די, די, די, תעבירו נושא. שקט, שקט. עבודה זה עבודה, וחיים זה חיים'".

"בשבועיים האחרונים הוא ביקש ממני לא לדבר על 'כוכב נולד' ולא לדבר עם מעריצים", מאשרת אמא אורה. "הוא אמר לי שהוא עייף ושהוא רוצה לשמור את הכוחות שלו לגמר. הוא ילד שאוהב את השקט שלו".

מה הדבר הכי חשוב שהתוכנית נתנה לך מבחינת התפתחות אישית?

סעדו: "אני לא חושב שהתוכנית נתנה לי משהו, היא עזרה לי להיות זמר. בלעדיה בכלל לא הייתי הולך לכיוון של להיות זמר, צריך להבין את זה".

אז זה שינוי עצום.

"כן, אבל מבחינת אישיות אני כבר מעוצב לפי חסידות ברסלב, את מבינה?".

היא מאזנת אותך?

"זה נותן לי לא להשתגע, ולא ליפול".

הרומן של סעדו עם הקב"ה התחיל לפני חמש שנים, כשמלאו לנער 17. הנרטיב הוא סטנדרטי. סעדו למד בפנימייה עם חבר דתי, התחיל ללכת איתו לבית כנסת, הצטרף לתפילות, התחיל להניח תפילין והמשיך בשמירת שבת. היום הוא מדבר ברסלבית שוטפת, חובש כיפה לסירוגין כדי להשאיר לעצמו עוד קצת חופש, ומבקש מהקב"ה שלא יעמיד אותו בניסיונות, כי אז "מזמנים לך מהשמיים וואחד ניסיון שאתה לא יודע מאיפה הוא בא לך".

לפני חצי הגמר הוא התייעץ עם רב ושאל אותו אם כל הג'אז הזה מסתדר עם ריבון העולמים. הרב ענה לו שזה בסדר, אבל שבכל ראיון שעושים איתו שיזכיר את הדת. אז סעדו מזכיר.

סעדו מרגיש קרוב אל אלוהיו ולא מרגיש צורך בשיחות נפש נוספות. "בשביל זה יש לנו את ההתבודדות, לדבר בינך לבין קונך", הוא מסביר. "אני מספר לו כל מה שעובר עליי וזה הכי טוב, תאמיני לי. אני לא בוטח באנשים. לפעמים אתה מספר את הבעיות שלך לאנשים שהם בעצמם לא יכולים לפתור את הבעיות של עצמם. אז מה זה יעזור, כאילו? יש אותו וזה מה שחשוב".

לפעמים רוצים פשוט לדבר.

"לדבר אני מדבר איתו. בהתחלה את חושבת שאת מדברת אל עצמך, אבל לאט לאט את מתחילה להרגיש את העניין. זה הסוד של ההתבודדות".

מתי התבודדת בפעם האחרונה?

"אתמול. כשהיינו בייעוץ אצל קובי בן עטר, אז התבודדתי, בחדר שלהם. התבודדות קטנה, כי בדיוק דורון מדלי המפיק נכנס ואמרתי לו 'למה אתה בא?'".

"הוא מאוד דתי, כמו החרדים שאת רואה עם הפאות והחליפות השחורות", מספר על סעדו איציק ישר, חבר ואמרגן במקצועו. "הוא יושב עם רבנים והם הרבה פעמים לומדים ממנו. הוא מחונן מאוד. יום אחד הוא ביקש ממני שאבוא איתו להתבודדות, לדבר עם השם. ישבנו ביער, בלילה, אני פחדתי והוא לא כי הוא היה בטוח שהוא תחת השגחה אלוהית, הוא צעק, מחא כפיים, שר ובכה. יש לו אמונה כל כך חזקה".

סעדו כידוע לכולם, בכלל לא היה אמור להיות בתוכנית. "הוא הגיע אליי לנגן בחאפלה שעשיתי בבית שלי וכשהוא שר, אחי ליאור נדלק ולחץ עליו ללכת ל'כוכב נולד'", נזכר ישר. "הוא בא אליו בבוקר והוציא אותו מהמיטה וכך גם באודישן השני. יהודה לא רצה ללכת, הוא אמר לו שהוא ראה את הפרצוף של יואב צפיר ושהוא לא מתאים להם. היינו צריכים לעשות אליו הרבה טלפונים כדי לשכנע אותו להמשיך בתוכנית".

אתה בכלל מתרגש מהגמר?

סעדו: "מתרגש שחבל על הזמן. אבל אמרו לי שלהופיע מול קהל כזה גדול זה פחות מלחיץ מאשר מול קהל קטן, כי את רואה את האנשים ואת ההבעות שלהם, את מסתכלת ואת רואה פנים. שם זה שטיח מלא של אנשים ואורות".

אבל אתה כבר מכיר את ההרגשה של מועדון.

"במועדון הייתי קלידן, וגם אז פחדתי, אבל שם הרגשתי יותר בבית ובלי מצלמות זה סבבה. כשיש עדשה - מתחילה הבעיה".

מה עושה העדשה?

"זה כמו המצלמה שעל הרמזורים, שיש לה פרצוף כזה של קנס אלף שקל, שאת מסתכלת ויש בה רוע. זה ישר מכניס בי מחשבה כי לכי תדעי מי יושב מאחורי המצלמה, בסלון. אז אני מעדיף להתנתק".

לאיזה חלק בחיים הקודמים שלך אתה הכי מתגעגע?

"פעם לפני התוכנית היה לי רב שהייתי קובע איתו שעה ביום והיינו לומדים ביחד. עכשיו אני לא יכול לקבוע שעות כי כל פעם יש לי משהו אחר, אבל אני לומד. אני לוקח ספר לכל מקום ובעיקרון אין לי טענות. ברוך השם שאני נמצא במצב הזה, ועל הכיפק. מה חסר לי? לא חסר לי כלום".

גם "כוכב נולד" זה שיעור.

"הכל זה שיעור אחד גדול. כל העולם הזה בכלל".

בשבוע שעבר ביום (ה') שני גברים ובחור צעיר אחד היו אמורים לעלות על מטוס מהארץ לאוקראינה. הטיסה נקבעה, הכרטיסים כורטסו ואז נזכר הבחור הצעיר, שאם הוא חוצה את הגבול לארץ הולדתו, יש סיכוי טוב שזרועות החוק יעלו אותו על מדים וישלחו אותו אל הצבא האוקראיני. הטיסה בוטלה ברגע האחרון וכך נגנז מסע השורשים של מישניה (מיכאל, מישה) קירקילן אל סבתא שלו. שני האנשים האחרים שהיו אמורים לאייש את אותה טיסה הם יואב צפיר וצביקה הדר.

אז סבתא תצטרך לחכות, אבל מישניה כבר דוהר קדימה. בניגוד לביטון וסעדו, מישניה מגיע ל"כוכב נולד" בלי תמיכה צמודה של משפחה קרובה. נכון, יש לו את גיל סקופ, המנהל המוזיקלי של להקת חוות הנוער הציוני בירושלים, אבל כדי להבין כמה חסרה לקירקילן המשפחה הייתם צריכים לראות את התגובה שלו כשסבתא קירקילן הגיעה לארץ בחסות ההפקה, במה שכונה אז "מבצע סבתא". "זה היה השיא של ההתרגשות", הוא משחזר. "יותר מלעלות לגמר. אני חושב שאפילו אם אני אזכה במקום הראשון, אני לא אהיה כל כך מאושר".

האמנת שתגיע לגמר?

"לא. כבר משלב גלגל ההצלה אני אומר שאני עף. השלב שהכי הפתיע אותי הוא גלגל ההצלה, כשזכיתי במקום הראשון".

קירקילן הוא מהמתמודדים השקטים שחודרים עמוק, שהפתיעו את ההפקה שלב אחרי שלב. אם לחטוא בהכללה, בניגוד למתמודדים כמו סשה גרישקוב או הדר עוזרי, שמהממים באודישן אבל מתקשים לשחזר את ההילה האיכותית בשלבים מאוחרים יותר, מישה נבנה לאיטו והשתפר מביצוע לביצוע. הצופים ראו את זה והרעיפו על עליו אהבה מחד ו-smsים מאידך.

זה לא קצת משתלט עליך, המעריצים, תשומת הלב?

"לא, לא, לא. לפעמים מתקשר אליי מישהו ב-03:00 בלילה וכשאני עייף ומעוצבן, ואפילו אם גיל (סקופ, ס.ש) היה מתקשר אליי בשעות האלה, הייתי צורח עליו, אבל כשמתקשרות מעריצות אני מדבר איתן שעות. אנשים לא מתקשרים כדי לבלבל בשכל אלא כדי לתת מחמאות, ואני חייב פשוט לשמוע אותם. אני לא יכול לנתק להם בפרצוף, כי זה נותן לי המון כוח".

מישהו אמר משהו שריגש אותך?

"כל פעם מרגשים אותי מחדש. אני נכנס לפורומים שלי, ובא לי לבכות. באמת אף אחד לא עשה בשבילי דברים כאלה".

זה לא חוזר על עצמו קצת?

"לא. זה רק מתגבר".

המעריצים לא באמת מכירים אותך.

"אבל הם שמעו אותי ויש להם מה להגיד, אז אני פתוח לדיבורים".

אתה מרגיש לפעמים את הדגדוג של האגו?

"לא. אין לי אגו, וזאת הבעיה שלי".

קירקילן גדל מגיל ארבע אצל סבתא שלו, שהנחילה לו את משנתה המוזיקלית. לפני כמעט שלוש שנים הגיע לבד לארץ, לפנימיית חוות הנוער הציוני בפרויקט נעל"ה (נוער עולה ללא הורים). עיקר מעייניו תמיד היתה המוזיקה, והוא מנגן כמעט על כל כלי שקיים. הוא למד פיתוח קול במרכז המוזיקה שלהם, הקים להקת רוק ועכשיו הוא עשה את הבגרות שלו במוזיקה קלאסית ובמחזות זמר.

"יש לו אופי של בן אדם מבוגר, הוא חושב ומתהלך כמו איש בוגר", אומר סקופ, המנהל המוזיקלי של חוות הנוער ומי שמשמש, יחד עם אשתו וילדיו, משפחה חלופית לקירקילן, "אל תשכחי שהוא לקח את הרגליים ונסע מקייב לארץ, היתה לו שם קריירה והוא עזב. הוא מאוד עצמאי".

גם קירקילן, כך מתברר, בכלל לא רצה לגשת לאודישנים. "הכרחתי אותו ללכת לאודישנים", משחזרת קסניה זמסקוב, חברה בפנימייה וקולגה לתוכנית, "ב-06:00 בבוקר הערתי אותו והוא לא רצה לבוא. הוא אמר לי 'את תתקבלי ואני לא ואז אני אתבאס'".

עכשיו הוא מתמרן בין ההתחייבויות ובעיקר, למוד ניסיון, מגן על הגבולות שלו. בצילומים הוא האחרון להשתחרר. "תרגיש כוכב, תרגיש נאמבר וואן", מעודד אותו צלמנו להיפתח אל המצלמה. "תרגיש כאילו רק עליך מסתכלים".

מישניה נפתח, אבל לאט. רק אחרי דקות ארוכות אפשר לראות את השיניים שלו נחשפות בחיוך גדול. "אתה רואה, כשאתה באמת חופשי רואים את זה!", מוכיח אותו פז. בראיון, אעפס, זה קצת יותר קשה. "לא תצליחי להיכנס לראש שלי", הוא מתעקש. "אני אף פעם לא מרשה לאנשים להיכנס. משהו נפשי כזה. למרות שכלפי חוץ אני לא מראה את זה".

אז מה עובר עליך באמת?

"אין לי זמן לחברה וללהקה שלי, ואין לי זמן לחיים הפרטיים שלי. אין לי חיים פרטיים עכשיו".

"ההפקה מטריפה את דעתו, פה ראיון ושם ראיון, זה כמובן במובן החיובי ביותר ואני מצדיע להם, אבל הוא מבולבל וצריך להבין שהמציאות הישראלית קשה לו", מעיד פיני כהן, מנכ"ל חוות הנוער.

"מבחינה מקצועית מיכאל יותר טוב מסעדו וביטון", אומר אנטון אלכסיי, חבר קרוב, "אבל אני חושב שהוא יקבל מקום שני בגלל שלסעדו יש קהל עממי. רוב העולים מרוסיה בכלל לא יודעים על התוכנית הזאת", הוא אומר וכהן מוסיף, "אני בכלל לא חשבתי שייתנו לעולה חדש להגיע לגמר, זאת לא חברה מפרגנת".

"אני לא מתרגש לקראת הגמר, קיוויתי להגיע והגעתי ואנחנו כבר ניצחנו", מודיע קירקילן. "הרי התוצאות של הגמר לא משנות. אני יכול להביא דוגמאות של סקעת, וגבסו ושירי מימון ועדי כהן שלא הגיעו למקום ראשון, והנה מויאל בינתיים נעלם. הוציא סינגל, בסדר, אבל סקעת הוא עכשיו למעלה".

אתה חושב על המקום הראשון?

"לפעמים. אבל אני לא לחוץ על מקום ראשון".

"אני מאמין שהוא ייקח מקום ראשון בגמר", מסכם סקופ באופטימיות, "לסעדו יש את הקדוש ברוך הוא, לשיר יש את דימונה והדרום ולמישה יש את הכישרון. נקודה. העם אוהב אותו".

באופן טבעי התמימות מתחלפת באלמנטים אחרים. למעט אולי אצל שיר ביטון. "ציפי שביט של ההפקה", ככה ביטון אומרת שקוראים לה בתוכנית. מוזר בהתחשב בעובדה שבניגוד לציפי שביט המקורית, שיר דווקא מרבה לבכות. "ראיתי את עצמי עכשיו בפעם הראשונה בפרומו לקטעים המצונזרים, צילמו אותי בוכה. אני פשוט בכיינית, אלוהים".

תמיד היית כזאת?

"אני מילדות כזאת, זה כבר לא מרגש אנשים שמכירים אותי. אני בוכה גם כשאני שמחה. אנשים שלא מכירים אותי חושבים שאני עושה את עצמי, אבל אי אפשר לשלוט בזה. זה כזה 'למה זה אמא, למה זולגות הדמעות מעצמן?'".

"נקרע לי הלב מהמתחים שהיא עוברת", עונה אמא גילה ביטון. "אני מגיעה לאולפן מוקדם כדי לתמוך בה, להרגיע אותה, שיר ילדה רגישה, כמה היא בוכה שתמיד לא הולך לה ו'אל תשאלי מה קרה'. כמה שהם שם כמו משפחה יש המון מתחים וצריך הרבה כוחות נפש".

הפרסומים על המלחמה בדימונה בינך ובעלך לבין ההורים של שלומי סבן בטח לא עזרו לה.

"לא היה שום דבר בדימונה, תושבי העיר מפרגנים, זה סתם שמועות. אני לא רוצה לשפוט אנשים בצערם, סלחנו, מחלנו. שיר ושלומי אוהבים בלב ובנפש".

כמו מישניה, ביטון נאבקה כל הדרך לגמר. היא הגיעה דרך האודישנים המשוטטים, צלחה שני גלגלי הצלה, וכאמור מהומה עירונית אחת. "היא ניסתה פעמיים להתקבל ל'כוכב נולד' ולא הצליחה וכשהיינו רואות את העונות הראשונות היא כל הזמן אמרה למה זה התקבל ואני לא ותמיד אמרתי לה לא להתייאש", מספרת האם על ההתחלה הקשה של בתה.

אבל ההתמדה השתלמה, וביותר ממובן אחד. התוכנית גם הביאה לביטון אהבה, בדמות המתחרה עמרי רוטברד. כבר היה מי שטען שמדובר בניסיון להעצים את יחסי הציבור שביטון זוכה להם, אבל לה לא אכפת. כשהיא נפרדת מרוטברד לפני השינה היא לוחשת לו "לילה טוב תרגיל יחצני שלי", והוא מצידו תומך.

"שיר עדיין לא מעכלת שהיא בגמר", אומר רוטברד, "היא כל הזמן בחזרות והיא עדיין לא ישנה. אני כל הזמן מזכיר לה שהיא בגמר. לא משנה לאיזה מקום היא תגיע בשלישייה, היא כבר הגיעה לנקודה טובה".

מה הכי קשה לך?

ביטון: "חוסר שביעות רצון ברגעים של ביקורת עצמית. אנשים רואים אותך עם השיער והאיפור וחושבים שאתה מבסוט ולא קולטים כמה שאתה רחוק משם. אני חושבת שאני הורגת את עצמי מרוב ביקורת עצמית, מה גם שאנשים סביבי כבר לא יכולים לחיות איתי".

על מה בתהליך הזה היית מוותרת?

"על כלום. אפילו לא על ההופעה החיה באשקלון, שהיתה יום מזעזע בשבילי. באתי מ'גלגל ההצלה'. כל האנשים שהיו שם התקבלו לעונה מלכתחילה והרגשתי נחותה מהם קצת, ולא הסתדר לי כלום. לא האיפור, לא השיער, ויזואלית נראיתי הכי רע ביום הזה, אבל בסדר, כל רגע הביא אותי בדיוק למקום שאני נמצאת בו. אפילו הבלגן בדימונה היה צריך לקרות כדי שאני אתחשל".

"יום לפני כל תחרות היא שומרת על שתיקה וקוראת תהילים", מספר עומר שיש, חבר ששירת עם שיר בלהקת חיל האוויר, "גם בצבא כשהיו לנו טיסות להופעות היא היתה יושבת עם התהילים ומתפללת. יש לה אמונה חזקה".

אתה חושב שיש לה סיכוי לזכות?

"היא יותר מרגשת מסעדו וקירקילן. יש בה משהו אמיתי, כמו שהיא בתוכנית כך היא בחיים, היא קופצת כל הזמן ומלאת חיים". "עומרי אומר שאני חיה בסרט כי לא מזהים אותי ולא יודעים מי אני", אומרת ביטון. "אני לא נמצאת הרבה ברחוב, אני בבועת 'כוכב נולד', צילום וחזרה, אז אני מרגישה אותו הדבר. מה שישתנה הוא שאני הולכת לעשות את מה שאני אוהבת, אבל עם תמיכה הפעם".

זה נשמע קצת תמים באמת.

"אני יודעת, זה נשמע כאילו אני פלצנית, אבל זה באמת מהלב. יש מצב שאני תמימה אבל לא אכפת לי. זאת תמימות שמגיעה מהמקום שאני מרגישה הכי מאוזנת בעולם, והכי עושה את מה שאני אוהבת".

מה זה עושה לאגו?

"אין לי אגו. באתי בלי אגו. אני מקבלת כל כך הרבה תשומת לב מהמשפחה והחברים והחבר והדודים, שבשבילם הכוכב זה אני. אני עדיין שטפתי ביום שישי את הבית ועשיתי את הכלים ביום שישי אחרי האוכל. אנחנו באים מדימונה, את לא קולטת כמה היסודות שלי בקרקע".

גמר "כוכב נולד 3", יום ב', 20:45, ערוץ 2