לכבוד אלי יונס, מנכ"ל בנק המזרחי

לכבוד,

אלי יונס, מנכ"ל בנק המזרחי

אבל בכל זאת, קח לך שעתיים, השאל מספריית הווידיאו הקרובה לביתך (באוזן השלישית יש בטוח) את הסרט המופתי "ברזיל" שביים טרי גיליאם (1985). בסרט זה, מנסה הגיבור סם לאורי בכל כוחו לברוח מאימת הבירוקרטיה שמשליטים פקידים קטנים ואפורים, שיושבים בחדרים קלסטרופוביים במרתפי תאגידים ששולטים בחיי הכלל. הסרט מתאר את ניסינותיו הנאיביים לנוס מאימתם.

ככה, מר יונס, בדיוק הרגשתי כשניסיתי להתקשר לסניף הבנק שלי, בנק מזרחי, בשבוע שעבר, רק כדי לשאול שאלה קטנה את הפקידה המטפלת בחשבון הבנק שלי.

תקשיב מה קרה לי, מר יונס, כשניסיתי להתקשר לסניף שלי. מאחר שלא נמצאה ברשותי הסיסמה אותה שלחתם לי בדואר, ביקשה ממני הפקידה החביבה, שם מלא ותעודת זהות. אלמנטרי. אבל זה לא הספיק לה. היא ביקשה גם את האות השנייה בשם של אבא שלי. מסרתי את שמו המלא. מסתבר שגם זה לא הספיק. אחר כך היא ביקשה את האות השלישית בשם בית הספר היסודי בו למדתי. כן כן, אני ממש לא מתבדחת לצערי, למרות שכמעט נפלתי מהכיסא בפינת העבודה שלי (אין ברירה, ידידי, שעות העבודה שלכם מאפשרות לי להתקשר רק מהעבודה).

אבל גם זה לא הספיק. הפקידה התעקשה לברור עוד פרטים: אחרי מחאות קולניות מאוד היא העבירה אותי למענה הקולי, שדרש ממני להקיש את הסיסמה שסיפקה לי הפקידה, אחר כך לבחור סיסמה חדשה ולהקיש אותה. ובסוף, מה אתה יודע, הסיסמה החדשה שבחרתי לא נראתה לו. המענה הקולי הרודני ביקש ממני שוב לבחור סיסמה חדשה. אנחנו מדברים על 15 דקות שיחה, מר יונס. על חשבוני וחשבון מקום העבודה רב החסד שלי.

אחר כך התקשרתי שוב, והפקידה החלה במסע בירור הפרטים מחדש. את האמת, ממש חששתי שהיא תגיע לשאלות אינטימיות יותר.

אם תגיע לסופו של הסרט עליו דיברתי בהתחלה, מר יונס, תגלה שסם לאורי, הגיבור שלנו, הצליח לחמוק מזרועותיה החונקות של אותה בירוקרטיה מאמללת. הוא התאחד עם אהובתו ועבר לעולם פנטסטי אחר. אין לך מושג כמה אני מפנטזת שגם אני אוכל להשתחרר מכם ומהברוטליות בה נוהג התאגיד שלכם בלקוחות פעוטים כמוני.

ולפעמים, מר יונס, חלומות מתגשמים.

בכבוד רב,

ריקי כהן