סע בן צור

הטלפון הנייד שלי הצטרף השבוע לסטטיסטיקה המחרידה של תאונות הדרכים. הוא היה סלולרי קטן וחכם שמעולם לא הזיק לאיש, אך חייו נגדעו באחת תחת צמיגיה הרחבים של האודי 8A החדשה. אבל לפני שאסביר איך אירע שהנייד שלי נפל למדרס לגלגלי הקידמה, קודם כל יש לומר כמה מילים על נהיגה - ועל נשים.

כמי שלא נוהג לאחוז בהגה (יכולתי לכתוב "כמי שלא נוהג לנהוג", אבל למה להתחכם סתם), כמי שלקח לו יותר מ-35 שנים להביא אותה באופנוע וגם זה רק בטסט השני, אני מתכוון לחסוך מכם את כל המילים האלה שהלל פוסק ממציא למענכם מדי חודש. אתם יודעים, מילים כמו "יחס העברה", "מומנט" וכל אותם סל"דים וחמוצים שהוא מאכיל אתכם חדשות לבקרים. אין דברים כאלה. באמת, בדקתי. כל מה שצריך לדעת על מכונית הוא שיש לה עיצוב חיצוני - שמטרתו היחידה היא לגרום לזכרים אחרים לקנא ולנקבות להימרח על מכסה המנוע. לא לא! תורידו את הרגל מהגז! אני לא מתכוון שצריך לדרוס אותן. הכוונה היתה בסך הכל שיתקרבו, כדי שנוכל להביא בהן. עד כאן בקשר לחלק החיצוני.

בפנים צריך להיות מנוע, זה בלי ספק, אבל למה לכם לדעת ממה לעזאזל הוא מורכב? אם כתוב מאחורה 4.2, סימן שהוא חזק. וגם אתם, כי בנות קוראות רק את המספר מאחורה ואז שולפות מהארנק שלהן את המחירון של לוי יצחק, כדי לדעת כמה אתם שווים. כי בינינו, הן לא ממש נהנות מהנסיעה אלא רק מהיעד הסופי - שנמצא מתחת לבד לבן שמחובר לארבעה מוטות ויש בו איש מצחיק עם זקן שנותן לכם לשתות יין מכוס ובסוף מבקש מכם לשבור אותה - ומכפלת עוצמת המנוע במחיר מעניקה להן את מקדם הסבבה שיהיה להן בחיים אחרי שיצליחו לגרור אתכם לרבנות.

עכשיו נתייחס לרגע לשילוב החיצוני-מנועי של ה-A8: בעוד הב.מ.וו סדרה 7 או המרצדס 500 יביאו לכם פרחות, הרי שה-8 תביא לכם את הכוסיות מהמדשאות של גילמן, חיוורות מבט וקרות כקרח. אני לא אומר בהכרח שזה עדיף, כי ברבות השנים הן יהפכו לחבורה של פולניות נרגנות, אבל לפחות הילד שלכם לא יגיד בכל פעם שהוא חוזר מאירוע משפחתי "הייתי אצל דודים שלי", שזה ביטוי של פרענקים. אצלנו האשכנזים אין דבר כזה: עם אלה שלא מתו בשואה אנחנו לא מדברים כבר כמה שנים. ככה הכי בטוח.

טוב. אחרי שהבנו למה השילוב בין העיצוב החיצוני לנפח המנוע שווה כוסיות מהחוג לקולנוע, נעבור לפנים - אבל כשאני אומר פנים, אני לא מתכוון למה שנמצא מתחת למכסה המנוע. זה שמור לגברים שעושים אמבטיות למסנני האוויר שלהם ומשתתפים בהפקות טיפשיות של "בלייזר" עם לק מוזהב, ואומרים לכוסיות שרוצות להרגיש משהו קשה וקר בתוכן ש"אני רץ להביא את הג'ק מהאימפרזה". לא, אני מדבר על גברים אמיתיים. כאלה שיודעים שאם יש דבר מרשים יותר מגבר שלוקח יו-טרן במהירות 100 קמ"ש מבלי שתבצבץ לו אפילו טיפת זיעה אחת על המצח - זה גבר שיש לו נהג שיעשה את זה בשבילו. גבר שיכול להגיד "חואן, אתה יכול לנסוע קצת יותר מהר, רק תיזהר שהדרינק של קלאודיה לא יישפך".

נעים בגב

אני לא יודע אם לנהגים שמשתוללים בכביש יש באמת זין קטן, כפי שגרסה פעם פרסומת מקומית (שהשמיטה את הסיפא של המשפט, "אבל לקופירייטרים יש עוד יותר קטן"). אבל אם זה נכון - הרי שלעורך המגזין שבידכם, שבמקרה שימש נהג אישי שלי לצורך מבחן הדרכים הזה, יש ואקום בין הרגליים. תשאלו את ז"ק.

ז"ק נשוי לטופ-מודל, ובגלל זה הוא כל כך בטוח בגבריות שלו שהוא יכול להרשות לעצמו לשתות ג'ין אנד טוניק בפרהסיה. אבל גם הוא חטף הלם כשהאיש שחתום על טור העורך דהר באיילון במהירות שגרמה לבומים על-קוליים להישמע כמו פיצוץ של שקית שוקו (אחרי שמנפחים אותה ומסובבים את השפיץ עם השיניים ואז דורכים חזק חזק עם הרגל. טוב נו, מה אני בכלל מתאמץ ללמד אתכם: אם לא פוצצתם כמה כאלה בשיעורים של המורה המחליפה שהכי שנאתם, אתם לא קוראים את המגזין הנכון).

בחיים לא הרגשתי כל כך נוח כמו בנסיעה לצאלים ובחזרה

הדבר היחיד שז"ק הצליח לעשות היה למלמל מדי פעם "מצלמה, מצלמה". הוא התכוון למכמונת, אבל לא הצליח להוציא מהפה מילה כל כך מורכבת; האיש פשוט רעד. אבל בגלל שלא היה לו נעים לבקש מהעורך שיאט בשם הפחד, הוא ניסה כאילו לבוא מהצד של החתן - זה שמבקש להאט רק מחשש מכמונת (אגב, אחלה מקום מכמונת. קצת אחרי אולגה, עם חוף ים מקסים). אבל נוותר לו הפעם. אחרי הכל, הוא הולך לישון עם אישה שמצטלמת לקטלוגים של בגדי ים.

מכיוון שהיינו כבר בפנים הרכב, כדאי לציין שאני נושא מזכרות מימי השירות הצבאי בדמות דיסקים פרוצים באזור החוליות L4 ו-L5 בואכה אגן הירכיים. כלומר, זה לא רק הצבא אלא גם כל הכוסיות שעשינו במשך השנים: הן גרמו לכל מה שמהמותניים ומטה לפעול כאילו הוא לא מחובר לשום דבר שמעליו, בעיקר לא למוח. בכל מקרה, הנקודה היא שאני סיסמוגרף רגיש במיוחד לעניין מושבים אורתופדיים - ומהבחינה הזאת, אלה של ה-8 החזירו אותי באחת לרחם אמי.

בחיים לא הרגשתי כל כך נוח כמו בנסיעה לצאלים ובחזרה באודי A8. הייתי מספר לכם למה קמנו באישון (זה מין איש קטן כזה) לילה ונסענו עד צאלים ובחזרה, אבל אז אצטרך לחסל אתכם. לכן אגלה לכם רק כי מדובר בפרויקט סודי שקשור לאוזו - וכי למרות שבדרך חזרה כבר הייתי שיכור כלוט, לא חלמתי להרגיש אפילו בחילונת. הרעש היחיד שנשמע בקע מהסי.די, המזגן הביא אותה בקירור והנסיעה היתה חלקה כמו שאישה צריכה להיות. רק ההומו עם הג'ין אנד טוניק אמר משהו על הרעש של הווינקר, אבל יש גבול אפילו למה שגברים שנשואים לדוגמניות יכולים להרשות לעצמם להגיד.

לא כל כך נעים בראש

בסופו של דבר הצלחתי להבחין רק בשתי בעיות ב-A8 החדשה. ראשית, העובדה שטראומת היציאה לאוויר התל אביבי הלח באישון (עוד פעם אתה? לך מפה, יא גמד) לילה גרמה לי להפיל את הטלפון הנייד שלי אל מתחת לגלגל האחורי שלה. נכון שהעורך הפך אותו באחת לסלולרי הכי שטוח בעולם התקשורת, אבל אני אהבתי אותו יותר לפני שהוא קיבל טקסטורה של צמיג.

הבעיה השנייה והמשמעותית יותר היא כמובן הנג-אובר מהגיהנום בגלל האוזו. אם המהנדסים של אודי יכולים לפתור לי את הבעיה הזאת, אני מוכן להכריז על ה-A8 כעל האוטו הכי מושלם שנסעתי בו מימי. לעזאזל, אם הם יבקשו יפה אני אפילו אביא להם את הג'ק מהאימפרזה.

טסטרבלייזר

הטוב: הכל, חוץ מהגה מעורפל.

הרע: הגה מעורפל.

המכוער: הרעש של המוט של הווינקר. ברצינות, נו.

מחיר: 767,050 שקל.

להשיג ב-Audi.co.il