הורס

"אני בא לחופש בארץ, את עכשיו בכלל מציקה לי", מבהיר ניר לביא, דוגמן במשרה מלאה, את טיב היחסים בינינו רגע אחרי שאנחנו מתיישבים לפטפט על חשבון חופשת המולדת הקצרה שלו.

לביא, 27, 185 סנטימטרים של שרירים מחוטבים ופנים חזקות שמקרינות מבט בריא על החיים, הוא עוף מוזר בקהילת הדוגמנים המקומית. אולי מפני שהרקורד המקצועי שלו בארץ עוד בחיתוליו - את הבוק והדרכון הכחול הוא מחתים בעיקר בחו"ל - ואולי כי דוגמנים כחול לבן נוטים לטעון שאת עבודתם הם עושים בחוסר הנאה מוחלט. כך או כך, לביא מעדיף להתייחס לקריירה שנפלה בחיקו כאל חוויה שיש להפיק ממנה את המיטב. והמיטב, מבחינתו, הוא לא להיות מפורסם, אלא להיות מאושר.

כבן לדוגמן עבר משנות השבעים, מקס לביא, ול"אימא אתי היפהפייה", לביא החליט לנצל את הגנום האנושי שלו לטובת ביזנס מהול בפלז'ר. הוא נולד וגדל ביהוד, ואחרי ששירת בצנחנים,

ניר לביא

עבד בשיפוצים וטייל שנה וחצי במזרח רכוב על אופנוע, הוא ניגש בהמלצת חבר לסטודיו של הצלם מנחם עוז, שנדלק עליו וליהק אותו לעבודה הראשונה שלו, קמפיין למותג האופנה Kenvelo.

כשניר הפנים שיש לו פוטנציאל ממשי הוא נרשם בסוכנות "רוברטו", ומאז כבר שנתיים וחצי שהוא מדלג בין איטליה, ספרד, יוון, פורטוגל וטורקיה, ומתכוון לכבוש בקרוב את ניו יורק בעזרת תיק עבודות שבו תצלומים מתוך קטלוגים של "ג'ורג'יו ארמאני" ו"ג'אנפרנקו פרה", תצוגות ל"ורסאצ'ה", קמפיין עולמי של "וולה", פרסומות ל"פופה" ול"מרקס אנד ספנסר" וצילומים ל"דיזל", "גס", ו"אנרג'י".

אתה זוכר את העבודה הראשונה שלך?

"היה לי אחלה ספתח, צילומים עם הדוגמנית אסתי ממו בתמנע. קיבלתי יחס ממש טוב. הבעיה היא שבארץ זה לא ממש מקצוע, אתה תמיד צריך להיות מלצר או ברמן כדי לגמור את החודש. באירופה לא הייתי צריך לדבר איתך עכשיו כדי שהסכומים שאני מרוויח בדוגמנות יעלו. פה בוחרים אותך לא בגלל הלוק, אלא כי אתה סלב".

לא מפריע לך שלא מזהים אותך פה ברחוב?

"ממש לא. אני אפילו מעדיף את זה. באיטליה, לפני שהסתפרתי, דווקא שאלו אותי כל הזמן אם אני רז דגן, למרות שבואי נגיד שאם היה אפשר, הייתי מתחמק מזה. בגלל שאלה החוקים פה בארץ, בינתיים אני משחק את המשחק".

אז בוא נשחק. תשלים את המשפט: ניר לביא בחיים לא...

"אין דבר כזה. תלוי בסיטואציה. המוטו שלי הוא להישאר אופטימי. את מכירה את הסיפור הזה של התת מודע והמודע, כל אחד הוא קצת הפסיכולוג של עצמו. זה אולי קצת פלצני, אבל זה עובד. נגיד מטיסים אותך לאיזו עיירה בגרמניה לצילומים, ואתה לא מכיר אף אחד, אז אתה לוקח את התיק והמצלמה ומתחיל לחפש חוויות. למצוא את הבר הכי מעניין, את האנשים, את הרגעים. אתה גם לומד לחיות לבד, עם עצמך".

יש מקום שאתה מרגיש שהוא הבית שלך?

"חוץ מהבית של ההורים ביהוד, עם אותו חדר שהייתי בו כל החיים, המזוודה היא הבית שלי, וזה הכי מבאס. אבל בכל ארץ שאני נמצא בה אני דואג להסתדר, העיקר לא לגור בדירת דוגמנים. יש לי חברים באיטליה שאני גר אצלם, גם בגרמניה אני גר בבתים של אנשים, בפורטוגל גרתי אצל חברה, באוסטריה גם הסתדרתי. בקיץ אני בדרך כלל בפורטוגל, יוון או ברצלונה, שם זאת התפרקות ולא רק עבודה. בפריז ומילאנו זאת עבודה נטו. אמנם התחלתי את הקריירה מאוחר יחסית, אבל זה יתרון, כי הכסף בתחום הזה מגיע לגברים מגיל 26 ומעלה".

מה עם בחורות?

"תשמעי, זה תחום שיש בו מלא בחורות, אבל אני כבר לא הולך בחשיכה. אני הרבה יותר בררן היום. אני גם מזל בתולה, ביקורתי".

קשה להתאהב כשאתה נייד?

"קודם כול, אני רוצה להתחתן עם בחורה יהודייה, אז גם אם אני פוגש בחורה סבבה, יש לה רק אפשרות אחת מבחינתי. וזה קשה. כבר אמרתי למישהי שיצאתי איתה שתמשיך הלאה, וחבל שתבזבז לעצמה את החיים. אבל אם מדברים על בנות לא ישראליות, הברזילאיות מדהימות".

מה החוויה הכי מוזרה שהייתה לך על סט צילומים?

"היה לי קטע מצחיק עם איזו בחורה. הצטלמתי לקטלוג שיער, ודוגמנים תמיד שומרים את תמונות הפולרויד כדי להכניס אותם לבוק. אחרי הצילומים אני מתחיל לחפש פולרויד ורואה שהלקוחה, בעלת החברה, מחזיקה אותו. באתי לבקש אותו ממנה, והיא אמרה לי: אם אתה רוצה את הפולרויד, אתה יודע מה אתה צריך לעשות. אמרתי לה שתשמור אותו לעצמה".

יש משהו בתחום המקצועי שלא תעשה גם תמורת צ'ק עם שישה אפסים?

"כל עוד זה משהו שמכבד אותי, אין לי שום בעיה. עירום פרונטלי אני לא אעשה, אבל אם זה עירום אמנותי, אין לי שום בעיה. האמת שגם יצא לי להצטלם בעירום למגזין QG היווני. זה היה סקסי, אבל מעודן. לא תצלמי אותי מתנשק עם גבר, למשל, אבל השאר זה לגמרי משחק. פעם צריך להיות מוהיקני, פעם מאהב לטיני, פעם איש מאפיה. זה הכיף, אתה כל יום משהו אחר".

מה עזר לך יותר בחיים, היופי או האופי?

"מיליון אחוז שהאופי. היופי עוזר עם אנשים שרק עכשיו הכרת. אבל אנשים שמכירים אותי עוזרים לי בגלל שהם מכירים אותי, לא בגלל איך שאני נראה. באירופה בכלל חולים על המנטליות הישראלית, על הפתיחות. הדוגמנים האירופים הם בוקים, והאופי ממש חשוב בעבודה הזאת, כי אם יש לך כימיה טובה עם הבוקר שלך, הוא ידאג לך ליותר עבודה".

יש לך בראש תמונה של בת זוג חלומית?

"שתהיה ישראלית, ושאר הדברים הרגילים. שתהיה נאמנה, שתדע לשמור על עצמה אחרי הלידה. הכי חשוב מבחינתי שהיא תכניס בי שמחה, שהדברים יזרמו, שיהיה קליל, לא מלחיץ.

"שתשרה עליי רוגע. נשים לא טובות בזה, הן ישר נלחצות. שמחת חיים חשובה לי. מבחינה חיצונית אני פחות אוהב את הגבוהות הרזות עם העיניים הכחולות. אני יותר אוהב את השחומות, עם העיניים החומות והשיער השחור, אבל עם לוק עדין, בובתי, לא פרובוקטיבי".

מה אתה חושב על תעשיית האופנה שלנו?

"בישראל יש דוגמנים יפים, הם פשוט מתפספסים. הם צריכים לעבוד בחו"ל, שם הדוגמנות היא באמת מקצוע. בשבוע האופנה במילאנו אתה פוגש את כל הלקוחות שאתה חולם לפגוש, התנאים מדהימים, יוצא לך לעבוד עם דוגמנים מכל העולם. למשל השתתפתי בתצוגה של 'ורסאצ'ה' באוסטריה, לצד אווה הרציגובה, וג'ורג'יו ארמאני תמיד שואל ומסדר לך את העניבה. תראי, כשאני נכנס ל'קסטרו' אני יכול למצוא שם כמה חולצות, ואת 'כאוס' אני ממש אוהב, אבל בדרך כלל אני קונה בגדים באירופה. לא את המותגים הכי יקרים, יותר מותגים כמו 'דיזל' ו'גס'. מה שמרגיז אותי באופנה בארץ זה שמעתיקים מחו"ל במקום להיות יצירתיים".

"מטרוסקסואל" - מילה גסה?

"אם לגבר יש שערות על הכתפיים, אני אומר: תוריד, אחי. אבל גברים שמתחילים לעשות גבות וניתוחי אף, אני לא אוהב. אני בעד לוק טבעי. במיוחד אצל בנות".

מקפיד להפריד פחמימות, חלבונים, שומנים?

"אני לא חזק בזה, אבל יש לי תקופות. בלילה אני תמיד נשבר וגם כשאני מגיע לארץ. אימא שלי טוניסאית, אבל היא יודעת להכין הכול. בגלל שאני אוכל רק כשר אני לא נוגע בבשר באירופה, אז כשאני מגיע לביקור, כל יום אני עושה עם עצמי על האש".

גם האמונה התחזקה בנכר?

"כשאני מגיע לארץ אני הכי פחות בקטע של הדת. אבל כשאני יוצא החוצה אני תמיד מרגיש שעוד מישהו מטייל איתי, משגיח עליי, בודק אותי".

יש לך גיבור תרבות? אישיות נערצת?

"הייתי מחליף את בן גוריון, מקים את המדינה אחרת, משנה אותה מהשורש. מנסה להשריש מנטליות קלילה יותר, פחות לחץ. האמת היא שהחלום שלי זה להיות די.ג'יי של טרנס, להרקיד 00אלף במסיבה מטורפת. אולי בגיל 35 אני אעשה הסבה מקצועית".

לולא היית דוגמן היית...

"יוצר. כל מה שקשור לעבודת ידיים: בעץ, בברזל, בגבס. זאת התרפיה שלי".

מה תעשה כשתהיה גדול?

"לא יודע. מה שבטוח זה שאני לא מסוגל לעבוד בשביל אף אחד. יהיה לי עסק עצמאי, אולי בכיוון של יבוא בגדים. אני בסך הכול לא שואף להיות מיליונר עם חמישה בתים ושלושה רכבים. אני רוצה שיהיה לי בית חמוד, אישה סבבה, כמה שיותר ילדים ואת הפינה השקטה שלי. אני אסתפק בזה".