פותחים עונה ב-NFL - שיקגו ברס

שיקגו ברס היא קבוצה ותיקה ועשירה בהיסטוריה, אבל את העונה הקרובה היא תפתח עם שני רוקיז בעמדות הקווטרבק והראנינג-בק - עמדות המפתח בהתקפה. זה לא נותן לאוהדים ב'סולדג'ר פילד' יותר מדי סיבות להאמין בעתיד דווקא, אבל בהווה הנוכחי והדי עגום של הקבוצה, למאמן לאבי סמית' אין ממש ברירות: קייל אורטון יהיה הקווטרבק המוביל כבר בשנתו הראשונה, סדריק בנסון יחלוק את מירב נשיאות הכדור על הקרקע עם תומאס ג'ונס.

מזה זמן רב מחפשים בשיקגו אחר קווטרבק ראוי שיוביל את הקבוצה. מי לא היה שם: ג'ים מילר, שיין מאת'יוס, קורדל סטיוארט, כריס צ'נדלר, צ'אד האצ'ינסון ואפילו קרייג קרנזל, מאסטרנט במיקרו-ביורולוגיה. בסופו של דבר הוכתר רקס גרוסמן כמנהיג העתידי של ההתקפה, אולם הנטייה המרגיזה שלו להיפצע, חזרה על עצמה שוב השנה. גרוסמן שבר את רגלו במשחק קדם-עונה ושלח את אורטון בן ה-23 למערכה כקווטרבק ראשון.

הקווטרבק הצעיר הרשים מאוד במחצית הראשונה של שנתו האחרונה באוניברסיטת פרדו, אך נחלש לקראת סופה והחל לעשות שטויות בסגנון הצד האפל של סטיב מקמאן (הקווטרבק האגדי של הברס). לחברו של מקמאן בימי שיקגו העליזים באייטיז, וולטר פייטון, לא היו כמעט צדדים אפלים, חוץ מאלה בתוככי גופו שהתגבשו לסרטן קטלני. בנסון עשוי להיות היורש הלגיטימי הראשון של 'סוויטנס', אחרי אכזבה מפרוייקט חיפוש הראנינג-בק במקרה של קרטיס אניס, אנתוני תומאס ואפילו תומאס ג'ונס. בנסון התחיל את הקריירה שלו ב'הולדאאוט' ארוך, אבל אם ישחזר קמצוץ מהיכולת שלו באוניברסיטת טקסס, הברס יכולים לבנות עליו בעונה הנוכחית ומעבר לכך.

סדריק בנסון. ארבע שנים מרשימות בטקסס, יימשכו במקצוענים? (איי.פי)

באו והלכו

הגיעו: הקווטרבק ג'ף בלייק (איגלס), הרסיברים מוהסין מוחמד (פנת'רס) ואדי ברלין (טייטאנס), הפול-בק מארק אדוארדס (ג'אגוארס), הטאקל פרד מילר (טייטאנס), הגארד רוברט גארזה (פלקונס) והקיקר דאג בריאן (ג'טס). רוקיז בולטים: סדריק בנסון (ראנינג-בק), מארק בראדלי (רסיבר) וקייל אורטון (קווטרבק). עזבו: הקווטרבקים קרייג קרנזל (לבילס) וג'ונתן קווין (לצ'יפס), הראנינג-בק אנתוני תומאס (לקאובויס), הרסיבר דייויד טרל (לפטריוטס) והגארדים מייק גאנדי (לבילס) ורקס טאקר (לראמס), הקורנרבק ר.וו. מקווטרס (לליונס), והקיקר פול אדינג'ר (לווייקינגס).

התקפה

קשה לדעת איך יעמוד אורטון במתח בעונתו הראשונה. לא קל להוביל קבוצה כרוקי. לאבי סמית' ידוע כמאמן הגנתי נלהב, אך לזכותו יש לומר כי דאג לכל התנאים להסתגלותו הנוחה של הקווטרבק הצעיר. אולין קרויץ, רובן בראון, פרד מילר וג'ון טייט לא הצליחו להגן על גרוסמן, אך מהווים קו התקפה מאסיבי ומנוסה לפני אורטון. כך יקל עליו לנתח את הנעשה על המגרש ולאבחן את חזותו התמירה של מוהסין מוחמד, שהגיע כדי לקלוט את המסירות שלו. תומאס ג'ונס, שנתן עונה טובה אשתקד בשיקגו, ובנסון, ממנו מצפים לעונה טובה לא פחות, נותנים לסמית' גם שתי אופציות טובות על הקרקע.

הגנה

בשורות הברס בולט מכולם בריאן אורלאכר, הליינבקר הנערץ, שקצת ירד בכושרו בשנים האחרונות והתקשה להשלים עונה מלאה נטולת פציעות. זה בעייה עבור סמית', כי מלבד אורלאכר, אין לו כמעט עם מי לעבוד בחלק הקדמי של ההגנה. אלפונסו בון וטומי האריס גדולים כבדים ולא ממש ניידים והדפנסיב-אנד אדוולה אגוניילה, לא מצדיק את המרדף אחריו בעונה שעברה.

צ'ארלס טילמן (מימין). סקנדרי אינטנסיבי מאחורי אורלאכר (איי.פי)

עם זאת, הקו האחורי המתגבש בשיקגו נראה איכותי במיוחד. מייק בראון הוא אולי האופורטוניסט ההגנתי הגדול בליגה, נמצא תמיד במקום הנכון, אלא שהוא נמצא לאחרונה יותר מדי במקום הכי לא נכון - שולחן הניתוחים. צ'ארלס טילמן הוא אחד הקורנרבקים הצעירים המבטיחים בליגה וג'רי אזומה, שמצידה השני השל ההגנה, הוא אחד האגרסיבים שבהם. חבורה זאת, נוהגת להשפיע לטובה על רמת האינטנסיביות של המערך כולו וסוחפת עמם גם את המאמן והאוהדים.

ספיישל טים

הפרידה ממחזיר הבעיטות ר. וו. מקווטרס לא מיטיבה עם הברס, גם לא הפרידה הכפויה מפול אדינג'ר. דאג בריאן הוא לא קיקר שניתן לסמוך עליו, מה שאי אפשר לומר על הפאנטר בראד מיינארד.

בנימה אישית

כמה אפשר להלל את אורלאכר? מאז העונה האדירה שנתן ב-2002, הליינבקר הפופולארי בלט בעיקר במדורי הרכילות השמורים לפאריס הילטון (אורלאכר היה אחד מבני זוגה הרבים). לא ברור אם זוהי תוצאה של פעילותו של אורלאכר על יצועי מיטתה של השחקנית/דוגמנית/מיליונרית, אבל נראה כי לכוכב הברס לא נותרו כמעט אנרגיות על המגרש. עכשיו, כשמערכת היחסים חסרת הסיכוי מאחוריו, אולי הוא יוכל לשים את הפוטבול מלפניו - למרות שהיא חסרת סיכוי לא פחות.

לתגובות אישיות לכותב: saintsfan@zebras.ws