שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    צילום: רויטרס

    ניו אורלינס: "כבוד הנשיא, אתם משקרים"

    במאמר חריף, שנוסח כמכתב פתוח לנשיא ג'ורג' בוש, תקפו עורכי העיתון החשוב ביותר בניו אורלינס את התנהלות הממשל. "מגיע לנו שיצילו אותנו. אין לחסוך בהוצאות. אין להשמיע תירוצים, בעיקר לא כאלה חסרי הגיון, כמו התירוץ שאי-אפשר להגיע לניו אורלינס", כתבו. והם לא היחידים

    ה"טיימס פיקאיון", החשוב שבעיתוני ניו אורלינס, הצטרף במהדורת יום ראשון שלו לשורה הארוכה של מטיחי הביקורת בממשל האמריקני. "נשיא יקר", כתבו עורכי העיתון במאמר שהופנה ישירות לג'ורג' בוש, "שמענו היטב כיצד הבטחת שכל מה שלא עובד - יתחיל לעבוד. אבל אתה תיאלץ לסלוח לנו אם נבחר לחכות לראות שמשהו אכן קורה לפני שנאמין לך. ויש לנו סיבה טובה מאוד להיות ספקנים".

     

    הוריקן קתרינה - סיקור מיוחד ב-ynet

     

    חצי בציניות, חצי בזעם הם המשיכו: "העיר הזו נבנתה היכן שנבנתה כי כבר בשנת 1718 היה קל להגיע אליה. אז איך היום, בשנת 2005, עם כל כך הרבה גשרים, כבישים ושדות תעופה, לקח לביורוקרטים של ארה"ב כל-כך הרבה זמן לבוא להציל את האנשים שנלכדו בעיר. לספק להם אוכל, מים וציוד רפואי.

     

    "עיתונאים וכתבים רבים הצליחו להיכנס ולצאת מהעיר ולדווח... חלקם אף סייעו במאמצי אספקת המזון לניצולים... ועדיין, האנשים שאומנו להגן על האומה, האנשים שתפקידם הוא לסייע במהירות, הם לא היו שם. אלה שהיו אמורים לשלוח את הכוחות, היו עסוקים בלזמר זמירות עצובות אודות הקושי להגיע לעירנו... כבוד הנשיא, אנחנו כועסים. אנשים שהיו אמורים לחיות מתים עכשיו, לבושתה הגדולה של הממשלה".

     

    העורכים מתחו ביקורת עזה על הזמן שעבר עד שהתחיל פינוי הניצולים מהסופרדום, שלטענתם כבר לפני שבע שנים התברר שלא יצלח לשימוש כמקלט המוני לאורך זמן. "למה המדינה ובכיריה חשבו שעשרות אלפי בני אדם יכולים להילכד בתוכו ללא מיזוג, עם שירותים סתומים ועם מאגרים אוזלים של מזון, מים ושאר ציוד הכרחי?" תהו.

     

    גם מייקל בראון, ראש הסוכנות לטיפול במקרי חירום, ספג את חצי זעמם של העורכים, שאף קראו חד-משמעית לפיטוריו. ביום חמישי טען בראון בראיון טלוויזיוני שעד לעצם רגע זה לא ידע על מצבם של הפליטים במרכז הכנסים. בוקר לאחר מכן הוא התחייב: "סיפקנו מספיק אוכל, כך שכל הניצולים שם יקבלו לפחות ארוחה אחת, אם לא שתיים, בכל יום". "אדוני הנשיא", נכתב במאמר, "שקרים לא יכולים להיות בולטים יותר. ועדיין, כאשר פגשת את בראון, הודית לו על מה שהגדרת כ'עבודה נפלאה'". 


    זועקים לעזרה (צילום: איי.אף.פי)

     

    "אנחנו, תושבי ניו אורלינס, לא פחות אמריקנים מאלה שגרים במישור או לאורך האוקיינוס. אנחנו חשובים לא פחות", סיכמו. "מגיע לנו שיצילו אותנו. אין לחסוך בהוצאות. אין להשמיע תירוצים, בעיקר לא כאלה חסרי הגיון, כמו התירוץ שאי-אפשר להגיע לניו אורלינס".

     

    "למען השם, תסתמו את הפה ותשלחו מישהו"

     

    כמו העורכים, גם הפוליטיקאים המקומיים לא חסכו את שבטם מנציגי הממשל. "ננטשנו על-ידי המדינה שלנו", אמר ארון ברוסארד, נשיא "עדת ג'פרסון" בניו אורלינס. הוא פרץ בדמעות כאשר סיפר למגישי "פגוש את העיתונות" ברשת NBC כיצד אמו של אחד מבני קהילתו טבעה בעודה מחכה לסיוע על גג אחד הבתים.

     

    "בכל יום התקשרה ושאלה 'אתה בא בני? מישהו בא?' והוא ענה לה 'כן אמא,מישהו יבוא לקחת אותך ביום שלישי. מישהו יבוא לקחת אותך ביום רביעי. מישהו יבוא לקחת אותך ביום חמישי. מישהו יבוא לקחת אותך ביום שישי'. ביום שישי היא טבעה למוות", סיפר. "אף אחד לא בא לקחת אותה. כולם הבטיחו שיעזרו, הם עשו מסיבות עיתונאים. נמאס לי ממסיבות עיתונאים. למען השם, תסתמו את הפה ותשלחו לכאן מישהו".

     

    ראש עיריית הטיסבורג שבמיסיסיפי, ג'וני דופרי, מתוסכל. 50 משאיות עמוסות בציוד מחכות במחנה שלבי, מוכנות לתזוזה לכיוון העיר, אך הסוכנות לא מאשרת את יציאתן. "הן חונות שם ולא זזות לעברנו, רק בגלל שמישהו שם לא טורח להגיד להן לזוז", אמר דופרי ל-CNN. "אנשים מכל רחבי אמריקה הגיעו לעזור לנו, אבל אלה שמקבלים משכורת בשביל זה לא הגיעו לעשות את מה שהם צריכים לעשות".

     

    חבר הקונגרס בני תומפסון ממיסיסיפי , הדמוקרט הבכיר בוועדה לביטחון פנים, תקף אף הוא את תגובת הממשל. "זה היה מעט מדי, מאוחר מדי. לא ראינו את הסימנים", אמר. תומפסון תלה את האשמה בכשל באיחוד הסוכנות לטיפול במקרי אסון עם המשרד לביטחון לאומי.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: רויטרס
    הניצולים
    צילום: רויטרס
    השרידים
    צילום: איי אף פי
    הגופות
    צילום: איי פי
    מומלצים