מדריך מיוחד

אני שרון וזה חזיז/ מכבי חיפה

כוסיות ביציע: כלל ידוע הוא שנשים נמשכות להצלחה (לכללים נוספים לגבי נשים - אל תיצור קשר עם רם גלבוע), והקבוצה המצליחה בישראל בהחלט מושכת אליה כוסיות. הודות לשכונות המגוונות של חיפה והקריות אפשר למצוא ביציעים בנות מכל סוג וצבע, אבל חשוב לתפוס מרחק מהבחורות של יציע ג'. למה? כי הן אלה שמבריחות פנימה את החזיזים, ובדרך כלל הן לא משתמשות בכיסים.

מכות ביציע: איך לפעמים. יציע ג' שהזכרנו לעיל נחשב ללוחמני יותר ומאכלס אוהדים מהסוג שבא למשחקים עם תופים גדולים שבתוכם מוחבאים זיקוקים קטנים. מעבר לזה יש גם קבוצה גדולה מאוד שקוראת לעצמה "הקופים הירוקים". ובינינו, אם הם כבר בקטע של לדפוק מכות למישהו, שיתחילו עם הדפקט שהמציא להם את השם הזה.

מה להגיד כדי לצאת אוהד שרוף: "מישהו יודע איפה אפשר לעשות קעקוע של זאהי ארמלי?".

את מי שונאים: את יו"ר ההתאחדות, איצ'ה מנחם, בגלל הפדיחות עם כל הפסקות החשמל במוקדמות הצ'מפיונס ליג באיצטדיון ר"ג. אגב, אם אתה לא יודע מי זה איצ'ה, תסתכל על הסבא בלוגו של "קנטקי פרייד צ'יקן": הוא נראה בול ככה.

אחרי המשחק: תוקעים. או שווארמה אצל במבינו או מכות לאוהדים של הפועל חיפה, מה שבא קודם.

קח בחשבון: שאי אפשר לתקוע בחורות מיציע ג', כי לפעמים הן שוכחות חזיז בסליק.

נערה לכל אוהד/ מכבי תל אביב

כוסיות ביציע: יש, והרבה. נכון שבדרך לצהובות המובחרות תצטרך לדרוך על עדרי זאטוטים שאבא עשה להם מנוי כדי שיעזבו אותו בשקט, אבל היתרון הוא במבחר. ביציעים היותר יקרים תוכל למצוא בחורות מז'אנר ה"שיואו, איזה חתיך שטראובר"; במושבים הזולים יתקבצו נציגות ה"שטראובר הזה אפס חושרמוטה".

מכות ביציע: כמו עם הכוסיות, תלוי איפה אתה יושב. אוהדי מכבי נחלקים למיליארד תתי-ארגונים שמתחרים ביניהם מי יותר מיליטנטי, אבל בתכלס רוב ההתארגנויות האלה הן של ילדים שמשחקים יותר מדי טקן. האמת היא שאפשר להעביר עונות שלמות ביציע בלי לשמוע קללה אחת, או לחלופין לקבל כאפות על בסיס קבוע ביציעים היותר הרפתקניים.

מה להגיד כדי לצאת אוהד שרוף: "חבר'ה, לא שמעתי חדשות. אנחנו אוהבים היום את נמני או לא?".

את מי שונאים: את הפועל. כן, זה מגזין רציני פה. ערכנו תחקיר.

אחרי המשחק: נשארים קצת לקלל את קלינגר (גם אחרי נצחונות, עניין של מסורת). אחר כך נוסעים ל"מפגש הסטייק" בדרך פתח תקוה, תוקעים לבן בפיתה ומתיישבים לעשן סיגריה מתחת לתמונה הממוסגרת של מיקי ברקוביץ'.

קח בחשבון: שבניגוד לדעה המקובלת, יש אנשים שמתמכרים לג'ינג'ר*. זה לא קשור דווקא לתל אביב, אבל קח בחשבון.

נער לכל אוהד/ הפועל תל אביב

כוסיות ביציע: מתישהו בתחילת המילניום הנוכחי, להיראות ביציע האדום בבלומפילד נהיה סוג של טרנד אצל בלונדיניות (אמיתיות, וזה אומר הרבה בכדורגל). ככה נוצר המצב הנוכחי, שבו על כל שלושה משופמים שפיצחו גרעינים עוד כשג'ימי טורק היה בנערים - אפשר למצוא לפחות אשכנזייה זהובת שיער אחת בחולצת צ'ה גווארה שקטנה עליה בשני מספרים.

מכות ביציע: להפועל היתה פעם כמות לא מבוטלת של אוהדים מהאזור השחום של תל אביב, עם סניפים ענפים אפילו בבת ים-חולון, אבל בשנים האחרונות הם קצת נעלמו. וזה אומר שנכון להיום, אם תהיה מעורב בקטטת אוהדים מחוץ או בתוך האיצטדיון - אתה הולך למצוא את עצמך בצד הלא נכון של הכאפה.

מה להגיד כדי לצאת אוהד שרוף: "מוכן להחליף חומר על משה סיני תמורת חומר על מאו טסה טונג".

את מי שונאים: את האוהדים, השחקנים, המאמן, המעסה והאפסנאי של מכבי תל אביב, ואותו כנ"ל לגבי בית"ר ירושלים. חוץ מזה את איתן טייב ואת מי שמכר לו שרוכים שנפרמים בקלות, את המפד"ל - ואת הברמן המניאק ששם לך אתמול יותר מדי אלכוהול בקוסמופוליטן.

אחרי המשחק: בהנחה שהפרמדיק שבדק אותך אחרי המכות אישר שאין לך זעזוע מוח, אתה מוזמן לאכול סושי ברחוב הארבעה (ולבכות כל הדרך על הגורל שהפקיר אותך לכדורגל במחיצת הלבנטינים).

קח בחשבון: שאתה הומו.

שכונת חיים, עאלק/ בני יהודה

כוסיות ביציע: אל תצחק, ביציעים של בני יהודה אפשר למצוא המון כוסיות. טוב, לא המון. אבל יש כוסיות. טוב, לא ממש כוסיות. אבל גם אתה לא ג'ורג' קלוני.

מכות ביציע: חופשי. למרות שבעונה שעברה הוחלף המגרש הישן במפלצת הבטון של בלומפילד, מה שהוציא קצת את העוקץ מלוחמת הלש"ב שיושבי שער 9 פיתחו ושכללו בשכונה, הטירוף עדיין שם.

מה להגיד כדי לצאת אוהד שרוף: "אררר".

את מי שונאים: לפני כמה שנים הגיעה הפועל תל אביב למשחק בשכונה, הוציאה תיקו שהספיק לה לאליפות ושלחה לכר הדשא 2,000 אוהדים שעקרו את שני השערים לאות שמחה. 500 מטורפים בכתום ירדו אחריהם למגרש ויצרו את הגירסה הישראלית של "לב אמיץ" - ומאז שונאים בשכונה אדומים.

אחרי המשחק: קצת קללות, קצת מכות והרבה כבד אווז באחת מעשרות המסעדות ברחוב אצ"ל.

קח בחשבון: נכון אמרנו שיש כוסיות? אז שכחנו לציין שרובן חושבות שקעקוע של דקלון זה סקסי בטירוף.

לך תתקמץ/ בית"ר ירושלים

כוסיות ביציע: איך לומר זאת, יש לך יותר סיכוי למצוא את נמו בים המלח. חוץ מזה, אם כבר תצליח למצוא כוסית בטדי, תחשוב שמדובר בבחורה שצועקת "צא מאופסייד, יא הומו" המון פעמים כל שבת אחר הצהריים - וחמור מזה, שהיא כנראה ירושלמית.

מכות ביציע: או, עכשיו אנחנו מדברים. מכיר את הקטע שהאוהדים של בית"ר דופקים מכות למישהו ואז הנהלת הקבוצה מודיעה שהיא מתנצלת ושמדובר בקומץ? אז אם תרצה להצטרף לקומץ הזה, זה די פשוט. הוא מונה כ-25 אלף אוהדים, והם לא עושים בעיות בכניסה.

מה להגיד כדי לצאת אוהד שרוף: "מוכן להחליף גולגולת של אוהד הפועל תמורת עמוד שדרה של אוהד מכבי חיפה".

את מי שונאים: את המשטרה, היס"מ, הימ"מ, המג"ב, הסמויים, הסדרנים והערבים. אה, והאשכנזים.

אחרי המשחק: תלוי. אם מפסידים הולכים למגרש החנייה להפוך מכוניות של אוהדי היריבה; אם מנצחים, רק מחזירים להם דרך השמשה הקדמית את האבנים הגדולות שהם שכחו בחוץ.

קח בחשבון: שבירושלים אין דבר כזה "כאפות". שם קוראים לזה נוגרות.

הכה את הנקניקייה/ הפועל כפר סבא

כוסיות ביציע: תתפלא, המצאי לא רע בכלל. נכון שלכפר סבא אין יותר מדי קהל שממש בא למשחקים, אבל המעט שישנן דווקא ראויות. תוכל לאתר אותן בקלות - הן יהיו אלה שרבע שעה לפני המשחק הרמת להן אורות וצפרת כמו משוגע כי הן לא יודעות לנהוג וגם ככה חם לך ונשבר לך הזין מהפקק של צומת רעננה צפון.

מכות ביציע: עזוב, אין לך עם מי להרביץ. וחוץ מזה כל האוהדים האחרים ירחמו עליך יותר מדי בשביל להרביץ לך.

מה להגיד כדי לצאת אוהד שרוף: "חבר'ה, תסתירו אותי, אני הולך לצעוק לשופט שהוא סתם בנזונה".

את מי שונאים: את הנקניקייה שדחפנו במזנון.

אחרי המשחק: מקיאים את הנקניקייה ומסתכלים בעצב על שחקני היריבה שיורדים שמחים לחדרי ההלבשה.

קח בחשבון: שאתם תרדו ליגה.

ואיזה מסכנים הסוורים/ מ.ס אשדוד

כוסיות ביציע: יש, אבל עם סימני שאלה מפה ועד גביע הטוטו. כלומר, אם היא נראית כמו אחת שמבלה כל יום בים - זה כנראה בגלל שיש לה אבא ואח בנמל.

מכות ביציע: פעם, לפני ששתי הקבוצות בעיר אוחדו לקבוצה עירונית אחת, נחשבו האוהדים של הפועל אשדוד המיתולוגית לאנשים עם יד יציבה ופיוז רופף. הגרעין הקשה די נעלם מאז האיחוד, אבל פוטנציאל נפיץ עדיין יש. כל מה שצריך לעשות זה להצטייד מבעוד מועד בבדיחות על גרוזינים ו/או על מרוקאים.

מה להגיד כדי לצאת אוהד שרוף: "כל הזין בלקרדה".

את מי שונאים: את בטיטו, המנהל עבודה שכבר שבועיים תוקע אותך על העגורן הכי מעפן.

אחרי המשחק: מקללים את ראש העיר, את השופט ואת מזג האוויר, ורצים מהר לכיוון יציע הכבוד כדי לתפוס את רביבו ביציאה ולהצטלם איתו.

קח בחשבון: שהתמונה עשויה להתפרסם במקומון בשם "השבוע באשדוד".

זנב לשועלים/ מכבי פתח תקוה

כוסיות ביציע: בהתחשב בזה שבאיצטדיון של מכבי פתח תקוה יש 117 איש שלרובם כתוב "משפחת לוזון" על תיבת הדואר, וגם זה רק במשחקים גדולים וחשובים - יש לך יותר סיכוי למצוא כוסיות בקאבול.

מכות ביציע: אפילו לא בצחוק. כלומר, אם תנסה לארגן קטטה המונית אחרי המשחק אף אחד לא יגיע, כי כולם יחשבו שאתה צוחק איתם.

מה להגיד כדי לצאת אוהד שרוף: "קניתי כרטיס".

את מי שונאים: את הפועל פתח תקוה. בין שתי הקבוצות האלה קיימת יריבות מרה שמעניינת רק אותן; אחרי כל דרבי מזדרזת המנצחת להכריז שהיא "הוכיחה מיהי הקבוצה הטובה בעיר", שזה קצת כמו להתלהב מזה שהצלחת להכניס זונה למיטה.

אחרי המשחק: אתה בפתח תקוה, קיבינימט. לאן יש לך ללכת אחרי המשחק, למשרד הרישוי?

קח בחשבון: שזאת היתה שאלה רטורית.

פצצות לזנבות/ הפועל פתח תקוה

כוסיות ביציע: בוא נעשה ניסוי. תתחיל להסתובב בפתח תקוה ותודיע לנו כשתראה כוסית. הנקודה ברורה? יופי. אז בטריבונות של הפועל זה הרבה יותר גרוע.

מכות ביציע: אוהדי הפועל פתח תקוה גמרו בשנים האחרונות את מלאי החזיזים והזיקוקים שלהם דווקא על משרדי ההנהלה. בכל מה שקשור להפגנת שרירים, הם מסתפקים במפגשים התלת-שנתיים מול מכבי פתח תקוה. אז נכון שלהיות חכם על חלשים זאת לא חוכמה גדולה, אבל זה עדיין עדיף על מכות מהאוהדים של בני יהודה.

מה להגיד כדי לצאת אוהד שרוף: "אתמול ראיתי בקניון את אבי לוזון. עשיתי לו זין מרחוק, אבל הוא לא שם לב".

את מי שונאים: את האחים לוזון, הבעלים של מכבי פתח תקוה; את העובדה שהאליפות האחרונה שלקחנו היתה בשנים הגדולות של הורדוס; ואת ההורים, שבאו לפני 30 שנה לגור בפתח תקוה וצילקו אותנו לכל החיים.

אחרי המשחק: אם ניצחנו יוצאים לעשות רייסים עם דגלים וצפצפות מז'בוטינסקי עד צומת גהה. אם היה תיקו, נוסעים רק עד בילינסון ולא צופרים בכלל. אם הפסדנו מחפשים את האוהדים של מכבי בשביל להוציא עליהם את העצבים.

קח בחשבון: שלפעמים הם עולים על אופנוע ובורחים.

קח עוד תפוז/ מכבי נתניה

כוסיות ביציע: מעט מאוד. הכניסה למגרש בנתניה היא חוויה טראומטית אפילו אם אתה גר במכלאת בקר, והנשים שכן צולחות את מסע ההישרדות הזה נראות קצת כמו מוכר הארטיקים (כלומר, אם הוא היה מתאפר לפעמים). ביציע הכבוד אפשר למצוא כמה כוסיות, אבל מה לך ולכבוד.

מכות ביציע: למכבי נתניה יש קהל אוהדים אדוק ומסור, כזה שמלווה את הקבוצה במספרים גדולים גם בשנים הקשות (והיו הרבה כאלה מאז האייטיז העליזות). אם העניינים ביציע מתחממים, המגרש הקטנטן והקרבה הגיאוגרפית שבין מחנות האוהדים מאפשרים להחליף את יידוי התפוזים - שהפך למסורת נתנייתית מכובדת - בקרב מוכטות ישן וטוב.

מה להגיד כדי לצאת אוהד שרוף: "תגיד, אתה מתכוון לאכול את התפוז הזה?".

את מי שונאים: האוהדים הוותיקים זוכרים שהפועל כפר סבא גנבה להם אליפות לפני איזה 300 שנה, אבל לשנוא את כפר סבא זה לא כיף. הדור הצעיר יותר מעדיף לשנוא את ההנהלה, שלוקחת מהם 80-70 שקל תמורת ביקור באיצטדיון יותר ישן מהקולוסיאום ברומא.

אחרי המשחק: מסביב למגרש יש כל מיני רוכלים שמסתובבים עם עגלה. הם ימכרו לך סנדוויץ' טוניסאי, ואיזה ילד רומני ימכור לך קיבה להשתלה.

קח בחשבון: שעדיף ללכת למשחקי קלאס בתל אביב מאשר לכדורגל בנתניה.

לא נו, הערבים זה למטה/ הפועל נצרת עילית

כוסיות ביציע: בעיקרון, אם אתה אוהד של נצרת עילית - אתה לא הולך לפגוש בטריבונה בחורות שלא ראית קודם על הברזלים של המתנ"ס. וגם ככה רוב הבחורות שם הן חברות/ אמהות/ אחיות של השחקנים, מה שמבטיח לך בדיוק 0.001 אחוזי הצלחה. אבל היי, זה הרבה יותר מאשר ביציע של סכנין.

מכות ביציע: לא ממש. רוב האוהדים מגיעים עם צידניות מלאות בפירות ובסנדוויצ'ים כדי להעביר כמה שעות בחברת השכנים והמשפחה. הדבר היחיד שמדליק את האוהדים הוא כשמתבלבלים בין הקבוצה שלהם לאחי נצרת - שזאת אולי טעות בתום לב, אבל עדיין פדיחה רצינית.

מה להגיד כדי לצאת אוהד שרוף: "אחי אחותך".

את מי שונאים: את אף אחד. אבל אם אתה מתעקש, אז את ההוא שהחליט שהסמל של הקבוצה יהיה הלוגו של הפועל בתוך פרח אדום.

אחרי המשחק: אומרים "כוס אמק, מה נעשה עכשיו שבוע בנצרת עילית עד המשחק הבא".

קח בחשבון: שבקיץ יש פגרה.

זה לא שהקבוצה השנייה שלנו נקראת "מאוחד"/ איחוד בני סכנין

כוסיות ביציע: יש שמועה על זה שכמה קיבוצניקים מהצפון אימצו לליבם את הקבוצה בשם הדו-קיום וכל החרא הזה, אבל איך אומרים ב"מקבילית המוחות"? עבור.

מכות ביציע: לא פראיירים בכלל האוהדים של בני סכנין. רק שנתיים בליגת העל וכבר כולם יודעים שאיתם עדיף לא להתעסק. מה שכן, עימותים עם הקהל של הקבוצה היריבה הם אירוע נדיר, כי המשטרה מספקת למשחקים הרגישים כמות שוטרים שמספיקה בשביל כל בייג'ין 2008.

מה להגיד כדי לצאת אוהד שרוף: מה אנחנו, באשיר ג'ומאייל? לא יודעים, תאלתר.

את מי שונאים: את אריק שרון. אבל לא, לא בגלל זה. בגלל שלפני שנה וחצי, כשסכנין לקחה את גביע המדינה, ראש הממשלה הבטיח לבנות להם איצטדיון ביתי - ותאמינו או לא, הוא סתם הסתלבט עליהם.

אחרי המשחק: בגלל שהמגרש המקומי לא ערוך לארח אפילו אליפות מטקות, יוצא שאוהדי סכנין זוכים לנסוע בכל הארץ אפילו למשחקי בית. בקיצור, אחרי המשחק מתפללים שהבז'ו תחזיק מעמד.

קח בחשבון: אתה יודע שזאת קבוצה של ערבים, כן?

החוקים:

-  ההבדל היחיד בין תא הכבוד בבלומפילד למסדר זיהוי במרחב ירקון הוא הזכוכית.

-  לקרוא למגרש בנתניה איצטדיון זה כמו לקרוא לחנן עשראווי נערת אמצע.

- האיצטדיון עם השם הכי אשכנזי שיש בו הכי פחות אשכנזים: וסרמיל.

- המגרש שהכי נראה כאילו למישהו במוסף הספורט יש שגיאות כתיב: עילוט.

- דברים שגבר אומר רק ביציע, #546: "גבר, כמה זה פעמיים קסטה עגולה?".

- ואפרופו מזון, אם אתה אוהד הפועל - אז אלה שצועקים לך "יא אוכל" לא מתכוונים לזה מבחינה קולינרית.