יש גבול לאזרחות

דניאל מחובר, עורך-הדין שביקש להוציא באנגליה פקודת מאסר נגד דורון אלמוג, הוא, כנראה, גם אזרח ישראלי. אבל גם אם לא, גם אם הוא רק פעל בשמם של אזרחים ישראלים, ערבים או יהודים, יש דרך יעילה ביותר להילחם בתופעה הזאת של אזרחי המדינה, המנסים לסרס את יכולתה להילחם באויביה. שר הפנים רשאי לבטל את אזרחותו הישראלית של אדם, אשר עושה מעשה שיש בו משום הפרת אמונים למדינת ישראל.

הסמכות הזאת נתונה לשר הפנים בחוק האזרחות שחוקק עוד בשנת 1952. דוד בן-גוריון עמד אז בראש המדינה היהודית, ואזרחיה ידעו בדיוק לשם מה היא הוקמה. לרוב המכריע של הציבור היהודי שהתגורר אז בארץ, ותיקים כעולים חדשים, שעדיין ביכה את האלפים שנהרגו במלחמה שנכפתה עליו, היה ברור שמערכת חוקי היסוד, שכללה, בין השאר, גם את חוק השבות, נועדה לתכלית ראויה. מי שלא רצה בה, באותה תכלית, יכול היה לקום ולעזוב. לא רבים עשו זאת, אבל מי שנשאר ידע שלמדינת ישראל יש מטרה ברורה: לקיים את מה שהבטיחו אומות העולם: הקמת בית לאומי לעם היהודי.

אולם מה שיותר חשוב מהקמת הבית הוא הזכות להגן עליו ועל יושביו מפני הקמים עליהם. אין בכך כל ספק. זה משפט העמים. הדברים היו ברורים גם לקדמונינו, שקבעו שמותר להשכים ולהרוג את מי שקם להרגך. יחד עם זאת, אינני בטוח שאופיר פינס, שר הפנים הנוכחי, ישמח לעשות שימוש בסמכויות שמקנה לו החוק. אני גם לא לגמרי בטוח שהוא לא מסכים במקצת עם אלה שמבקשים להצר את צעדיו של צה"ל בבואו לעשות את שעליו לעשות במלחמה מול אויבים שאינם בוחלים בכל אמצעי כדי להרוג ביהודים באשר הם יהודים. זה הפך למעין בון-טון בחברה היהודית-הישראלית. להכות על חטא. להתייפייף. לראות "בכיבוש" את אם כל חטאת. לבכות את גורלם של החיילים שנדרשים להגן על יישובים יהודיים שנמצאים בשטחים שמעבר למה שמכונה, משום מה, "הקו הירוק".

דורון אלמוג ודן חלוץ ובוגי יעלון בוודאי אינם פושעי מלחמה. הם נלחמו היכן שנלחמו בשמנו-כולנו, ומי שמגיש נגדם תלונות-שווא, בין בארץ ובין מחוצה לה, צריך לדעת שבכך הוא מאבד את זכותו להיות אזרח במדינת ישראל על כל מה שמשתמע מכך. במלחמה נופלים גם חפים מפשע. זה קורה גם בעיראק, וזה קרה, למעשה, בכל מלחמה שהתרחשה על פני כדור הארץ מאז ומעולם.

אבל מי שמנסה להלך אימים על קציני צה"ל מבקש בעצם להגיד לאומות העולם שאנחנו גרועים מכל עם אחר. שלנו אסור להגן על עצמנו. שאנחנו צריכים להיות סטריליים יותר מכל צבא אחר עלי אדמות. שדמם של יהודים צריך להיות הפקר. שדמם של אויבינו הוא סמוק יותר. זאת הפרת אמונים, הנותנת בידי שר הפנים עילה לשלול אזרחות. לא לגרש את מי שגר כאן, אלא רק לומר לו ששוב אינו חלק מן המדינה הזאת. אם מי ששללו לו את האזרחות אינו גר כאן - מה טוב. בעתיד הוא יוכל להגיע לכאן רק על פי אשרת תייר. ואם הוא גר כאן - מעתה ואילך הוא כבר לא יוכל להיות מחובר לעטינים של הכסף הציבורי.

כך צריך לנהוג כל עם נורמאלי וכך גם עלינו לנהוג, ואסור לפחד מפני הפניות שודאי תהיינה לבית-המשפט העליון. לא בשום ששופטיו הבכירים יהפכו לפתע את עורם, אלא פשוט כי אם הם יתערבו הפעם בהחלטות שהן שלטוניות במובהק, ונוגעות בעצם הזכות להגנה עצמית, הם פשוט יהפכו עצמם לבלתי רלוונטיים, ואת המוסד שבו הם מכהנים - למאוס מבעבר.

חיים משגב, עורך-דין