"אין בי צהלת ניצחון"

הכתבה, עליה חתומה העיתונאית דליה קרפל, הותירה את מיכאל המום וכואב בעיקר בשל העובדה שבעשרות ראיונות שקיים בשנתיים שקדמו לפרסום ב"הארץ", הדגיש את הזיקה בין ספרו לנובלה שכתב כנפאני. כך למשל בחודש באפריל 2003, שנתיים קודם לכן, כשהתראיין למדור "חדר עבודה" במוסף הספרים של עיתון "ידיעות אחרונות" סיפר מיכאל לעורך המוסף, זיסי סתווי: "אני בשלבי סיום של רומאן חדש, שהוא כעין המשך לנובלה 'השיבה לחיפה' מאת הסופר הפלסטיני עסאן כנפאני, שנהרג בעקבות פשיטת הקומנדו הישראלי על ביירות בשנות השמונים". בחודש נובמבר 2004 התראיין מיכאל לתכניתו של רפיק חלבי בערוץ 2 שצולמה בואדי ניסנס בחיפה ובה דיבר על חשיבות הדיאלוג בין הספרות הפלסטינית לספרות הישראלית על רקע כתיבת "יונים בטראפלגאר". ראיונות נוספים עם הסופר שנגעו בעניין זה פורסמו בין היתר ב"מעריב" וברשת ב' של "קול ישראל".

יש להדגיש כי כתבתה של קרפל התייחסה באופן ספציפי להיעדר אזכור לרומן שכתב כנפאני בגוף הספר שהוציא מיכאל. "אני לא מספר את הסיפור של כנפאני ולא חשבתי שאני צריך לתת לו קרדיט בספרי ומספיק אם אתייחס לכך בראיונות לתקשורת", צוטט מיכאל בכתבה שהדגישה כי רק לאחר פניית עיתון "הארץ" להוצאת הספרים "עם עובד", הוחלט לציין על עמודו הראשון כי "הספר מקיים דיאלוג עם כנפאני". קרפל הוסיפה בכתבה כי: "שם הספר 'השיבה לחיפה' הושמט לבקשתו של מיכאל".

בעקבות הליך גישור בין הצדדים, אותו ניהל ידידו של מיכאל וכתב בכיר בעיתון "הארץ", עקיבא אלדר, יפרסם מחר מוסף "הארץ" התנצלות והבהרה בה נכתב: "'הארץ' מתנצל בפני הסופר סמי מיכאל על הכתבה מאת דליה קרפל... הכתבה והכותרות שליוו אותה היו מטעות ופגעו בשמו הטוב וביושרו המקצועי של סמי מיכאל. סמי מיכאל כתב ברומן החדש על מארג היחסים המורכב בין ישראלים לפלסטינים, בזיקה לנובלה של עסאן כנפאני 'השיבה לחיפה'. זיקה זו מהווה נדבך חשוב בספרו של מיכאל, וכך הוצגה מעל במות רבות, לרבות בראיונות ובכתבות בכלי התקשורת השונים... למרבה הצער, עובדה זו הוצנעה בכתבה ואילו מכותרותיה ומכותרות המשנה נוצר הרושם שזיקה זו לא נחשפה כביכול עד אז... כל ייחוס של השמטת מידע לסמי מיכאל אינו נכון.. 'הארץ' מוקיר את יושרו האישי והמקצועי של סמי מיכאל כסופר, כאינטלקטואל וכאיש רוח ומצטער על עגמת הנפש שנגרמה לו ועל הנזקים שנגרמו לו בישראל ומחוצה לה".

לילות ללא שינה

"אני מגיע עייף לתחנה הסופית של ששת חודשי העימות וספיגת העלבונות ואין בי צהלת ניצחון", אומר מיכאל, "נאלצתי לספוג את הכאב ולהגיב לו עם יד אחת קשורה כיוון שבשום אופן לא רציתי לפגוע בעיתון 'הארץ', שאותו ואת אנשיו אני מוקיר. המחלוקת היתה ביני לבין הכתבת דליה קרפל ועורך המוסף, רוגל אלפר, שהוסיף רעל בכותרות ומשניות. הכעס והזעם מופנה אליהם. יכולנו להיגרר לבתי המשפט אך העדפנו לסיים את הפרשייה העגומה הזו בפשרה".

מיכאל מגדיר את החודשים האחרונים כמסויטים. "לילות לא ישנתי, תעוקת הלב גברה. אני חולה לב ובמהלך ששת החודשים האחרונים אושפזתי פעמיים. הנזק הבריאותי היה קשה מאוד. חשבתי על איך הדבר מצטייר בעולם הערבי בו יש לי קוראים רבים, איזה פנים יהיו לי אחרי שהוצגתי כמי שעשה מעשה שלא ייעשה. גם המכירות וגם שמי הטוב והיושרה האינטלקטואלית שלי ספגו מכה קשה בעקבות הכתבה, ואיך שוקלים את זה על מאזניים?".

לדברי הסופר, התמודדות עם ביקורות קשות אינה מפחידה אותו כל עוד היא עניינית: "ספגתי ביקורות קשות, אני מנוסה בזה ופתוח במידה רבה. מעולם לא התרסתי כלפי ביקורת, להיפך, ביקורות מאפשרות לעתים להשתפר ולא נותנות לך לנוח על זרי הדפנה. אבל זו לא היתה ביקורת ספרותית אלא כתבה מורעלת שכל כוונתה לפגוע במוסריות שלי ושל הכתיבה שלי. חודשים אני שואל מה מקור הרשעות?... לא התדיינו עניינית על הספר כך שוודאי לא היה זה הספר שעורר אצלה את השדים. משהו בה רצה לפגוע בי באופן אישי ולמרות העוינות הרבה שהיתה במהלך הראיון, התייחסתי אליה בעדינות למרות שרציתי לקום וללכת".

אחרי פרסום הראיון, מספר מיכאל, שהכתיבה היתה ממנו והלאה. "היה לי קשה להיכנס לחדר העבודה שלי. הפסקתי באמצע כתיבת רומן שעליו עבדתי. גם מאמרים שהתבקשתי לכתוב נכתבו בסלון, כיוון שלא יכולתי להביא את עצמי להתקרב לחדר העבודה. לילות של חוסר שינה העברתי בתחושה שהמהלומה שהונחתה עליי אינה צודקת ושאין לי שום הסבר אליה מלבד הרוע".

בתחילה חשב מיכאל לתבוע את עיתון "הארץ" בסכום של מיליון שקל. הליך הגישור שצלח השאיר את הצדדים לרווחתם מחוץ לכתלי ביה"מ והסתכם בהתנצלות במוסף ובסכום של עשרות אלפי שקלים, אותם יתרום מיכאל לאגודה לזכויות האזרח ולמרכז התרבות החיפני "בית הגפן". מיכאל מדגיש: "לעצמי לא ביקשתי פרוטה והכסף יהיה משמעותי עבור האגודה והמרכז". עכשיו הוא מניח מאחור את הפרשה ואומר: "אין לי כוונה לסחוב תחושת נקם או שמחה לאיד. אני סומך על המבנה הנפשי האיתן שלי ומקווה שבעוד זמן קצר הכל יישכח. גם האמונה שלי בעיתונות אינה נפגעה. אני מעריך את העיתונות ואת חופש העיתונות, כיוון שגדלתי בארץ שבה העיתונות נרדפה. אילולא העיתונות החופשית, אין לי ספק שהחברה הישראלית היתה מתדרדרת לחלוטין".

עורך "הארץ":  לא רעל, לא רשעות, לא ניסיון לפגוע

העיתונאית דליה קרפל אמרה בתגובה: "אין לי מה לומר מלבד זה שעשיתי כתבה שאני עומדת מאחוריה. העיתון בחר לפרסם התנצלות וזה מקובל עלי. צר לי שמר מיכאל מרגיש כפי שהוא חש".

העורך הראשי של עיתון "הארץ", דויד לנדאו, אמר בתגובה: "אני מצטער על התפרצות הכאב שמשתקפת בדבריו של סמי מיכאל ל-ynet. סמי מיכאל הבטיח לי הערב שיימנע בהמשך מהתבטאויות שכאלה. אני שמח על כך לא משום שאני חלילה רוצה להצר את צעדיו, אלא מפני שההסכם שאליו הגענו ופרסום ההתנצלות המיוחד הזה אצלנו, אמור היה לשכך את הכאב המשווע שהוא חש. כאבו של האדם המוערך והיקר הזה, לפחות עלי, הוא זה שהביא אותי להתאמץ במשך חודשים להגיע איתו אל הבנה, בכדי שהיחסים בינו כסופר וביננו כמקום שמשמש לפעמים אכסניה לכתביו, יוחזרו לכנם.

"אני, אישית, ראיתי בכך מצוות והדרת פני זקן כי הרגשתי באמיתות הצער, היגון והדכאון שהוא חש בעקבות הכתבה הזו, ולכן הלכתי בעיניים פקוחות, לפנים משורת הדין להליך גישור, וזאת למרות שהיועץ המשפטי שקיבלנו הורה לנו שכלל וכלל לא היינו אילמים אילו הגענו לבית המשפט. עיקר הכתבה היה ונשאר נכון, תקף ואמין ועסק בעובדה, שנותרת עובדה שאין עליה עוררין, שהספר של מיכאל היה אמור לצאת ללא קרדיט לכנפאני. היו אולי פה ושם כותרות ולידים שיצרו רושם שהצטערתי עליו. בכתבה הוזכר אך לא הובלט מספיק שמיכאל התראיין לא אחת על הזיקה בינו לבין כנפאני ועל כך הצטערתי ועל כך ניהלנו את הדיונים בתהליך של גישור.

"חשוב לי לציין - אני, שהחלטתי על הפרסום המיוחד וחסר התקדים של התנצלות שכזו, קובע שאין מקום בכל הסאגה הזו לשורת הביטויים בהם השתמש מיכאל בראיון ל-ynet. לא רעל, לא שם למטרה, לא רשעות, לא ניסיון לפגוע ולא כל שאר הביטויים. יצא דבר לא מתוקן תחת ידינו ואנחנו על ידי ההתנצלות תיקנו את המעוות, ובכך תמה ונשלמה הפרשה הזו. לא היתה כל כוונת זדון מצדנו. הכסף שאנחנו תורמים לשני הארגונים שסמי מיכאל בחר בהם הוא מחווה, אבל בשום אופן אין מדובר בפשרה. עשינו את תהליך הגישור בכדי שלא להגיע לבית המשפט מהסיבה היחידה והיא שאני לא רציתי להתעמת עם דמות מוערכת כמו סמי מיכאל בבית משפט".

עורך מוסף "הארץ", רוגל אלפר, סרב להגיב לכתבה.