שני צעירים אוסטרלים מתו אחרי ששאפו גז צחוק

בחיפושים שערכה המשטרה במכונית בה נמצאו הארבעה התגלה מיכל גז צחוק ריק למחצה. המיכל נלקח לבדיקה וכעת בודקים האם הכיל חומרים מסוכנים נוספים.

הפרשה נחשפה כאשר אחד התושבים ברחוב יצא לצעדת ערב, והבחין בארבעה השרועים מעולפים בתוך המכונית. האיש הזעיק למקום את השכנים, שקראו לאמבולנס. "הוא היה בפניקה", סיפר אחד השכנים. "הוא רץ אלי ואמר שהמכונית מלאה בגז ושנראה לו שהצעירים בפנים עברו התקף לב".

ואכן, הצוות הרפואי שהגיע למקום גילה כי שניים מהנוסעים סובלים ממצוקה לבבית קשה. דוברת מטעמם מסרה כי "בנוסף לשניים האלה, מצאנו במכונית שני צעירים נוספים, מסוממים לחלוטין". הפראמדיקים הצליחו לחדש את פעימות לבה של הצעירה, אך היא מתה בבית החולים, לאחר מאבק ארוך על חייה.

גז צחוק: מאילחוש ועד לנזק מוחי

בשנת 1776 נתגלה לראשונה כי תחמוצת החנקן גורמת לתחושה מאלחשת ולאופוריה. אולם רק בשנת 1890 החלה התחמוצת החנקנית להיות בשימוש הרפואה, ברפואת השיניים ובחדרי הלידה. בשל השפעתו המרגיעה והחיובית על מזג הרוח של השואף, הוא כונה ברבות השנים "גז צחוק", אולם בניגוד לשם, הוא אינו גורם לפרצי צחוק בלתי נשלטים.

גז הצחוק משווק במיכלי גז גדולים למרכזים רפואיים ולמרפאות שיניים, והוא ניתן בשילוב חמצן. בשנים האחרונות נתגלה כי חרף יתרונותיו בטיפול המאלחש ברפואה, הרי שהגז טומן בחובו סכנות חמורות למערכת העצבים ולמוח. הגז תופס את מקום החמצן בדם, גורם לירידה באספקת החמצן במוח ולנזק לעיתים בלתי הפיך לרקמת המוח. ניסויים בבעלי חיים שקיבלו את הגז גילו כי הם לקו בפגיעה מוחית חמורה. הגז עלול לגרום גם להזיות, חוסר התמצאות, עילפון, חולשה וחוסר תחושה בגפיים. עדיין לא ברור מנגנון הנזק המדוייק בו פוגע הגז במערכת העצבים. מחקרים אחדים מצאו כי הגז חוסם קולטנים במוח מסוג NMDA להם תפקיד מרכזי בתהליכי זיכרון למידה ותחושת כאב. באופן זה הגז מאט פעילויות מעוררות במוח, ועלול לגרום לנזק.

בשנתיים האחרונות נמצא כי הגז נמכר בפיצוציות בישראל ומחוץ למועדונים באופן לא חוקי. בשאיפה כזו, שלא בפיקוח רפואי, עלול הגז לגרום למחסור בויטמין B12, לקרעים ברקמת הריאה, בנחירי האף ואף להרס במיתרי הקול. פרסומים רפואיים דיווחו על מקרים אחרים של שיתוק בשל ניוון חוט השדרה אצל אנשים ששאפו את הגז שלא בפיקוח רפואי.