מלכים גולים

המחיצה שמפרידה בין תאי כלוב האריות בגן החיות של חיפה נפתחת. ג'ונגל הלביאה מתרוממת על רגליה ויוצאת מתאה. היא מרחרחת פה, מרחרחת שם, ובתא הסמוך מגלה פתאום הפתעה. בתה האובדת גוב, שנלקחה ממנה שבוע לפני כן מהספארי ברמת-גן, שוכבת לה שם, בעיניים עצובות. ג'ונגל מתקדמת לעברה בצעדים איטיים, עדיין קצת מסטולית מסמי ההרדמה שהוזרקו לה כדי להוציא אותה מהספארי. היא מתקשה להאמין שהיא סופסוף רואה את בתה, שעד לפני שבוע היתה צמודה אליה 24 שעות ביממה. כשגוב קולטת מי מביטה בה, גם היא וגם ג'ונגל פוערות את פיהן לרווחה. בשקט, אפילו בלי שאגה. ככה הן חוגגות את פגישתן המחודשת, במקום מגוריהן החדש.

בוולט דיסני כבר היו גורמים לג'ונגל להרים את גוב ולהראות לה כל מיני חיות זוטרות שצריכות מעכשיו להשתחוות לה, אבל בגן בחיפה נותנים לה ליהנות מהרגעים הקטנים של האיחוד עם בתה. צוות המטפלים מעניק לג'ונגל וגוב ארוחה ראשונה בעיר האדומה – עופות טריים כיד מלך החיות. הן מצידן ממתינות שאנשי הגן ייצאו מהכלוב, ואז מתענגות על התרנגולות.

על בטן מלאה גוב כבר נראית רגועה, שלא כמו בימים הארוכים שבהם חיכתה שג'ונגל תצטרף אליה. אמה התשושה נרדמת, אבל היא עצמה נשארת ערה, מביטה בה באהבה. בכלוב השכן שוכב לו האריה סימבה. גם אותו עקרו מביתו בספארי, גם הוא מתקשה להתאושש. אבל מרגע שהוא פוגש את ג'ונגל וגוב, חברות העבר מרמת-גן, האגו חוזר לו לרעמה. הוא מביא אותה בגירגור כמו שרק מלך יודע לעשות, ומרטיט את לבבות עובדי הגן.

ד"ר אתי אררט, מנהלת גן החיות בחיפה, מתלהבת. "זה פנטסטי מבחינתנו", היא אומרת. "בגרגורים האלו סימבה כאילו מכריז: 'אני האריה, ואני שומר על הנקבות בלהקה שלי'".

סימבה הופך למתאבק

למנהלת גן החיות יש סיבה טובה לשמוח. כי בסופו של דבר, אם מתעמקים בסיפורם של סימבה, ג'ונגל וגוב, מגלים שמדובר בסיפור קצת עצוב. ואותו גירגור מרשים של סימבה מראה שיש סיכוי לא רע שלסיפור הזה יהיה אולי סוף טוב.

שלושת האריות הזהובים הועברו מרמת-גן לחיפה בגלל סיבה מכמירת לב: הם הפכו לאאוטסיידרים של ממלכת האריות בספארי. לשלושה כבר לא היו חברים מבין האריות האחרים – אבל הבדידות היא עוד כלום לעומת מה שעלול היה לקרות להם בעתיד.

אצל מלכי החיות, ממש כמו אצל בני אדם, סכסוכים פנימיים נגמרים לפעמים ברצח. ברמת-גן חששו מסוף כזה יותר מכל; מנהלי גן החיות הבינו שאם לא יעשו לשלושה תוכנית התנתקות, המצב עלול להיגמר שאגה-רעה. סימבה בן ה-10 דווקא הגיע ממקום רגוע, סקנדינבי: הוא נולד בדנמרק, ועשה עלייה לספארי כשהיה בן חצי שנה. אלא שבחודשים האחרונים התפרץ מתוכו פתאום אופי ויקינגי. במו עיניו החתוליות הוא ראה איך צעירי הלהקה תופסים את מקומו במשבצת הדון-ז'ואן, והפך לזקן נרגן ולוחמני.

סימבה התחיל לערוך עם המתבגרים קרבות היאבקות, ובספארי החלו לדאוג. בטבע אריות מבוגרים פשוט מגורשים על-ידי הצעירים לגלָת אחרי מלחמות זבות דם, אך ברמת-גן החומה קצת מפריעה להם לעשות את זה – מה שאומר שאת ההחלטה על הגירוש צריכים לקחת בני-האדם.

ראשי הספארי התלבטו בין שתי אפשרויות – מסירה של סימבה או מכירה של הצעירים – אבל הפור נפל לבסוף על הזקנצ'יק. הסיבה פשוטה: סימבה מעוקר, ומהחברע'ס הצעירים אפשר ליצור שושלת חדשה. בלב כבד החליטה ההנהלה למסור את סימבה לגן-החיות בחיפה, שעד אז לא אירח מלכים.

"היה לנו ברור שאם הוא היה נשאר בספארי זה יכול היה להיגמר בהרג", מסביר ד"ר רמי תם, ראש מחלקת חיות אפריקניות בספארי. "הוא פשוט דיכא את הצעירים. עד אז המאבקים של סימבה עם אריות צעירים עוד היו ללא אלימות קיצונית, אבל אם לא היינו יוצרים כעת את ההפרדה, זה היה מסתיים בהרג של אחד האריות הצעירים".

אצל ג'ונגל הסיפור היה שונה לגמרי. הלביאה בת ה-10 החלה את חייה בספארי בתחתית הסולם החברתי. בלהקה ברמת-גן שלטו שלוש נקבות מאותה משפחה, שג'ונגל לא היתה שייכת אליה; כבר בהתחלה היא סווגה על-ידן כזנב לאריות. בטבע יש פריבילגיות ברורות למשפחת המלוכה של המלכים – בנותיה אוכלות את האוכל הכי טוב ושותות ראשונות מבורות המים. אבל בשבי בספארי זה התבטא בצורה מעט שונה: העימותים הם על מי תתפוס מקום טוב בצל, מי תשכב במקום יותר גבוה. ג'ונגל, מיותר לציין, הפסידה בכולם.

ככה זה כשאת בת לקאסטה נמוכה. אבל לפני שנתיים וחצי היתה סיבה לאופטימיות. אחרי שג'ונגל ילדה את הלביאה גוב והאריה גידי, מעמדה של ג'ונגל השתפר לפתע פלאים. פתאום שלוש הנקבות, שעד אז עשו איתה קט-פייט, נתנו לה כבוד. "הן ממש התרפסו בפניה", מספר ד"ר תם. "כשהן התקרבו לגורים שלה הן עשו טקסים של הכנעה, כדי להמחיש לה שאין לה מה לפחד, שהן לא יעשו להם שום דבר רע".

אלא שג'ונגל לא התרגלה לשידרוג במעמדה, והמשיכה להתנפל על הלביאות האחרות. הן, מצידן, הגיבו בחרם. "אחרי חודש וחצי נמאס לאותן לביאות, והן אמרו 'עד כאן' ותקפו אותה. מאז, הן לא נתנו לג'ונגל להשתלב יותר בלהקה". מהחרם הזה סבלה גם גוב, שלא הסכימה להיפרד מאמה. "כשהיינו מעלים את כל הקבוצה לתצוגה על גבעה, גוב לא רצתה לצאת עם כל השאר אלא להישאר עם אמה.

עם הזמן היא זוהתה כקבוצה אחת יחד עם אמה, וגם אותה הלביאות התחילו להתקיף". גם כאן הגיעו בספארי למסקנה נחרצת: חייבים להגלות את ג'ונגל וגוב. גידי האח, אגב, נשאר ברמת-גן. גידי, אתה מתרחק מאמא.

גוב זקוקה לפרוזאק

רצה הגורל, ובדיוק באותה תקופה סוערת בממלכת האריות בספארי, גן החיות בחיפה החליט שהוא רוצה לאמץ כמה אריות. סימבה, ג'ונגל וגוב היו הבחירה הטבעית שלו. יום שלישי לפני שבועיים, נקבע, יהיה היום שבו סימבה וגוב יעברו דירה. ג'ונגל, הוחלט, תעבור שבוע מאוחר יותר. באותו יום הזריקו בספארי לסימבה ולגוב חומר הרדמה, כדי להקל על הטראומה.

"אם הם היו בעירנות מלאה הם היו פוגעים בעצמם בגלל המקום החדש, הריחות הלא מוכרים ומספר האנשים שחיכו להם בחיפה", מסביר ד"ר תם. "מרוב בהלה מהמקום החדש, הם היו עלולים להזיק לעצמם על-ידי קפיצות על הסורגים והקירות. הביטחון והחוזק של האריות נובע מחיי החברה והשותפות הפעילה שיש להם אחד עם השני. אבל כשפתאום אריה או לביאה מוצאים את עצמם לבד, הם מאוד מבוהלים".

בדרכם לעיר הפועלים עשו האריות היסטוריה קטנה: מדובר באריות הראשונים בתולדות המדינה שחצו את גשר הירקון צפונה. בגן-החיות של הכרמל עדיין מתרגשים מההיסטוריה הזאת, ובטוחים שיש להם קלף מנצח ביד, שימשוך אליהם יותר מבקרים מהדובים והטווסים שמפארים כיום את המקום. נהמותיו של סימבה כבר נשמעות היטב בגן-החיות, וגם בסביבתו. הוא שואג בקולי קולות, וחושף שיניים חדות אל מול בני-האדם. "אני מקווה שכל השכנים של גן-החיות יקבלו בהבנה את השאגות של סימבה", אומר ד"ר תם. "כי הן מהדהדות למרחקים של 5-6 קילומטר. הוא פשוט זכר שליט מאוד דומיננטי, ובחיפה השאגות שלו בטח נשמעות עוד יותר למרחוק".

אחת מעיניו של סימבה עדיין נראית פצועה, מזכרת מהקרבות העקובים מדם שניהל בספארי. כשאני מביט בה, וטרינרית גן החיות בחיפה, ד"ר איילת שמואלי מעיפה לעברי המלצה. "אל תסתכל לו בעיניים", היא אומרת. "ברגע שאתה מסתכל לו בעיניים זה כאילו שאתה מאיים עליו". ואני, אחד שלא מתעסק עם אריות, אפילו אם הם זקנים, קונה את ההמלצה בשתי ידיים.

סימבה מחליט באדיבות לסגור את פיו, ואני מפנה את מבטי לגוב. הלביאה הקטנה נראית טיפה יותר חביבה, ושוכבת בכלוב על מיטת עץ מיוחדת שנבנתה עבורה. אבל בגן החיות מסבירים שעד שאמה הובאה, היא נראתה כמו אחת שזקוקה לפרוזאק. "היה לה קשה בלי אמא", אומרת ד"ר שמואלי. "היא כל הזמן ישבה בפינה ורק התבוננה ממקום בטוח על מה שקורה סביבה. היא חשפה לא אחת שיניים וגרוגרת".

בגן החיות בחיפה אומרים שהם עשו הכל כדי שלאריות תהיה אצלם נחיתה רכה. "קיבלנו ייעוץ צמוד מהספארי", מספרת מנהלת גן החיות, ד"ר אתי אררט. "בנינו לאריות מיטות והקמנו מערכת של בתים מיוחדים שבהם הם ישנו בלילה. בחוץ גם בנינו מקומות לרביצה ותצוגה שתיראה כמו סביבתם הטבעית".

עכשיו מקווים כולם שמקום משכנם החדש של האריות יעשה להם רק טוב. "ג'ונגל היתה עד עכשיו נחותה, ובטוח שהבית החדש שלה ישדרג לה את החיים", אומר ד"ר תם. "היא והבת שלה ישלטו במתחם הזה, ואני בטוח שכעת היא תרים את הראש. גם גוב המסכנה צפויה להתאושש ממה שעברה". אתמול היתה הפעם הראשונה שבה זכו האריות ליהנות מהחצר שנבנתה עבורם.

מול קהל חיפאי שנפעם מכך שלגן-החיות המקומי יש פתאום משפחת מלוכה, האריות שיחקו זה עם זה ועפעפו באצילות מול קרני השמש הנעימות. לרגע הם אפילו נראו כמו משפחה מאושרת. אבל מי שבונה על דור המשך חיפאי, ייאלץ להתאכזב. סימבה, כאמור, עוקר לפני שנים אחדות, וד"ר יגאל הורביץ, וטרינר הספארי, מסביר שלמרות שעדיין יש לו חשק מיני, הוא כבר לא יכול לקיים מצוות פרו ורבו.

מה שכן, אנשי הספארי אומרים שחוץ מנקבות, לסימבה יש תחביב נוסף: אכילה. ואת התחביב הזה, האריה המבוגר עדיין מקפיד לקיים באדיקות. כדי לעזור לסימבה לשמור על איכות החיים בזה יכולים להירתם כל תושבי חיפה. כל מה שהם צריכים לעשות הוא להיענות לבקשתה הלא-שגרתית של מנהלת גן-החיות. "כדי להאכיל את האריות", היא אומרת, "אנחנו זקוקים לאספקה של איברים פנימיים של בעלי-חיים".