תפקיד יופי

כשבמאי הפולחן עתיר הדמיון טרי גיליאם ("מונטי פייתון", "ברזיל", "12 קופים") חיפש שחקנית שתגלם בסרטו החדש "האחים גרים - למבוגרים בלבד" (עכשיו אצלנו) את מלכת המראות היפה, הרעה ובת האלמוות, הוא החליט ללכת על השחקנית האיטלקייה מוניקה בלוצ'י, המהפנטת ביופייה ומי שמכונה "סופיה לורן הבאה". וכך הוסיפה בלוצ'י, הזכורה מסרטי "מטריקס", שם גילמה את פרסיפוני המלכה החושנית-מסתורית-מסוכנת של העולם הווירטאולי, עוד הישג לרזומה התופח ממילא. וזה לפני שבכלל סיפרנו שבלוצ'י משחקת ב"האחים גרים" לצד שניים מהכוכבים הלוהטים בהוליווד, הית לדג'ר ומאט דיימון.

האחים גרים

"האחים גרים - למבוגרים בלבד" הוא עיבוד חופשי ביותר לסיפורם של האחים גרים - צמד חוקרים גרמנים שליקט במאה ה-19 אגדות שכולנו גדלנו עליהן. בסרטו של גיליאם, האחים גרים הם צמד נוכלים שנוהג לשטות בכפריים הנבערים - השניים כביכול מגרשים מכשפות ושדים תמורת מזומנים. כשהם מתבקשים להתמודד עם יער מכושף שבו שוכן מגדל שבראשו יושבת מלכת המראות (בלוצ'י), מכשפה בת 500 שנה, מתחילות הצרות האמיתיות. "היה מדהים לעבוד עם טרי", מדווחת בלוצ'י בשמחה כשנפגשנו בפסטיבל ונציה האחרון, שם התחרה "האחים גרים - למבוגרים בלבד" על פרס אריה הזהב, אבל הפסיד כצפוי לסרטו של אנג לי, "Brokeback Mountain".

"כדי לעבוד איתו הייתי מוכנה לעשות גם תפקיד לא ראשי. האמת שבשביל טרי אני אפילו מוכנה רק להיות על הסט ולהכין קפוצ'ינו. העיקר להיות לצידו. אפשר ללמוד ממנו המון. אני מעריצה אותו כבר שנים, וכשהייתי על הסט נהניתי להסתכל עליו מהצד ולקלוט דברים. הרי ידוע שעל הסט שלו מתרחשים הרפתקאות והתנסויות מדהימות ומפתיעות. שמחתי גם לגלות כשמאט והית הם שני בחורים מצחיקים".

כמתבקש, בלוצ'י מעידה שגיליאם הוא "במאי ייחודי, יוצא מן הכלל, גאון. הוא הרבה יותר מאתגר ובלתי צפוי משחשבתי. אני יוצרת כאן דמות הרבה יותר בוגרת מבעבר. זוהי דמות אירונית ומטאפורית - הפאנטום והמיתוס של היופי. אפילו השתתפתי בכתיבת התפקיד וביטאתי בו פנטזיות. לא רציתי שיהיה לי תפקיד שטחי, ולא רציתי שהמלכה תהיה סתם מרשעת. העדפתי שיהיה בה משהו מתוק, עצוב וחושני. זה היה תפקיד מאוד מעניין לשחק אותו".

בלוצ'י מהרהרת בדמות שהיא מגלמת - אשה שלא מוכנה להזדקן ומבקשת להישאר יפה לנצח. "אף אחד לא רוצה להזדקן או למות. כולנו רוצים להיות יפים וצעירים, אבל זה בלתי אפשרי. נשים היו מוכנות להשיג שיקוי קסמים שיאפשר להן להיות כאלה. כמו כן כשאנשים חושבים אותך ליפה הם חוששים לגעת בך. אנשים גם חושבים שאם אתה יפה, אתה לא יכול לסבול. אני בת מזל שישנם במאים שחושבים שאני יכולה לסבול. בכלל, בדרך זאת או אחרת כולנו קורבנות של גאווה, הבלים ויהירות. כולנו גאוותנים בדרגות שונות".

פגשתי את בלוצ'י בת ה-36 באחד המלונות היותר הדורים וקלאסיים הניצבים בלידו של ונציה. היא נראית אלגנטית, מרשימה וזוהרת בשמלת קרם שקפקפה בעלת מחשוף עמוק, שמפסלת ומבליטה את קימורי גופה המושלם. קשה להאמין שהיא ילדה בת לפני פחות משנה. בלוצ'י מרבה לשחק בשערה השחור הארוך (כולל פוני חמוד) ולעפעף בריסיה האימתניים ודומני שהמלאכותיים. כשהיא מדברת באנגלית הקולחת למדי שלה היא לא מצליחה להתחמק מהמבטא האיטלקי שלה, אבל זה ממש לא נורא - יש שיאמרו שזה מוסיף לה שארם ומעצים את הקסם שלה.

בלוצ'י נולדה בעיר קטנה באומבריה. היא למדה משפטים וכדי לממן את לימודיה עסקה בדוגמנות. הצעות מפתות שקיבלה (בין היתר היא הופיעה בפרסומות טלוויזיה בשחור לבן עבור דולצ'ה וגבאנה) גרמו לה לזנוח את חלום עריכת הדין ולהחליף אותו בטיול ממושך בעולם.

"למדתי משפטים במשך שנתיים והפסקתי", היא משחזרת. "מזל שעזבתי. אני לא מתחרטת שלא סיימתי. אתה מדמיין אותי כעורכת דין? עדיף בהרבה להיות שחקנית". הכל התחיל או המשיך (תלוי איך מסתכלים על זה) כאשר הבמאי פרנסיס פורד קופולה בחר בה לתפקיד זערורי בסרטו "דרקולה", לאחר שנתקל בתמונתה במגזין אופנה. זה קרה ב-1992, בעקבות זאת פיתחה בלוצ'י תיאבון והחליטה ללכת ללמוד משחק. כדי לקדם את הקריירה שלה, ב-1995 היא השתקעה בצרפת. עשרה ימים בלבד אחרי שהיגרה לממלכת הבאגטים והגבינות היא לוהקה לסרט "הדירה", שבו הכירה את בעלה לעתיד, השחקן ונסן קאסל המתולתל והשרמנטי, בנו של השחקן הצרפתי המפורסם ז'אן פייר קאסל. מאז מרבים השניים לעבוד יחד ובשנים האחרונות הוכתרו בתואר "הזוג המלכותי של הקולנוע הצרפתי".

בלוצ'י מגלה שהם עובדים כעת על פרויקט משותף חדש. "אבל פשוט קשה לנו למצוא את הזמן להרים אותו. נשמח לעשות סרט משותף נוסף, כי ככה לפחות נהיה ביחד", היא מצחקקת. "כל אחד מאיתנו עסוק בענייניו ולפעמים לא יוצא לנו להתראות. מדי פעם אנחנו אומרים: 'יותר לא נעשה סרטים משותפים' ואז אנחנו מתקשים לקיים את ההבטחה הזאת. רק לפני שנה הצהרנו: 'גמרנו לעבוד יחד לפחות בחמש השנים הקרובות', והנה לפני חודש אמרנו 'נו, טוב, אולי כן נעשה משהו משותף'. בינתיים אני עובדת על סרט חדש עם דניאל אוטיי וגם על מותחן צרפתי עם קתרין דנב. בפברואר אני מתחילה להצטלם לסרט הוליוודי עם קלייב אוון ובתכנון אני גם אמורה לצלם סרט איטלקי. חשוב לי מדי פעם לעשות סרט במולדתי".

"אני בוחרת את התפקידים שלי לפי הבמאי ולפי התסריט, ואף פעם לא משנה לי כמה זמן אני הולכת להיות על המסך", היא מסבירה. "המשחק לא נמדד בדקות מסך. אתה יכול להופיע 25 דקות בלבד, אבל התפקיד חזק ונחרט בזיכרון. חשוב לי גם לגוון: לפעמים אני מגלמת אייקון ולפעמים זונה, לפעמים חכמה ולפעמים טיפשה. אם כל הזמן הייתי מגלמת דמויות מיתולוגיות, גדולות מהחיים, זה היה משעמם. צריך לשחק את שני הצדדים ובכלל, בכל סרט אתה צריך להוכיח משהו אחר".

בלוצ'י יודעת דבר או שניים על להוכיח את עצמה. היא נתפסת כחשקנית שלא חוששת להופיע בסרטים שערורייתיים ושנויים במחלוקת, כמו "בלתי הפיך" (2002), בו גילמה אשה הנאנסת במעבר תת קרקעי על ידי סרסור, ובמשך תשע דקות מתעכבת המצלמה על רגעי השפלתה. הסרט עורר זעם והותקף על ידי מבקרים רבים, שטענו שהסרט פשיסטי. בשעתו אמרה בלוצ'י שעשתה את התפקיד הזה משום שרצתה לנפץ את תדמית הכוכבת היפה, החושנית והנוצצת, כדי שבמאים יראו שיש בה משהו יותר עמוק מעבר לזוהר. גם סרטה "הפסיון של ישו", שביים מל גיבסון, שבו היא גילמה את מריה מגדלנה, הצליח לעורר מהומות: הסרט הרגיז גופים וארגונים יהודיים ונטען שהוא אנטישמי ומעודד שנאת יהודים.

מה את חושבת על הסקנדל בעקבות "הפסיון של ישו"?

"אני לא קתולית בכלל. אני אדם רוחני שמכבד את כל הדתות וכשאני מסתכלת על 'הפסיון של ישו', אני חושבת שזהו לא סרט שעוסק בדתות אלא באלימות. זה סרט חשוב שאומר ששום דבר לא השתנה באלפי השנים האחרונות: בני אדם עדיין איומים ונוראים. האנשים שהיו בשעתו נגד ישו ורדפו אותו היו ספורים, אבל הם היו רבי עוצמה. וכך גם היום: מעט אנשים מחליטים לכולנו. זה לא סרט על יהודים או נוצרים, אלא על בני האדם. חייו של ישו היו אלימים, ולכן הסרט לא יכול היה להיות שונה מזה. נקודת המבט של מל גיבסון היא כנה. מצד שני, אני מודעת לכך שברגע נתון בהיסטוריה סרט כזה יכול להיות מסוכן, אם אתה לא אינטליגנטי ומשכיל מספיק כדי לקרוא את מה שאתה צריך לקרוא מהסרט".

בלוצ'י מנהלת מערכת יחסים זהירה עם הוליווד. "מציעים לי שם לפעמים סרטים איומים. אני משתדלת לעבוד לפי האינטואיציות שלי: כשהתחלתי לעבוד על 'הפסיון של ישו' הציעו לי לעשות תפקיד בסרט אחר ועתיר תקציב. באותה תקופה ל'הפסיון של ישו' לא היה עדיין מפיץ והתקציב היה קטן. הסוכן שלי תהה למה אני עושה את הסרט של מל גיבסון ואמר שאני יכולה לעשות הרבה יותר כסף בהפקה גדולה. אבל פעלתי והחלטתי לפי האינסטינקטים שלי. חשוב לי להאמין בפרויקט. אין לי אסטרטגיה אחת: אני יכולה להיות גם בהפקה הוליוודית ראוותנית וגם בסרט צרפתי אמנותי של במאי ייחודי. לשמחתי, אני הולכת לאן שאני רוצה ללכת".

כאמור, לפני פחות משנה ילדה בלוצ'י את בתה הבכורה. "לפני כמה שנים לא הייתי מוכנה עדיין לאימהות. הייתי מרוכזת בעצמי, בנסיעות שלי, בעבודה, בלדעת ובלהכיר את עצמי טוב יותר", היא מתוודה. "גם פחדתי מהאימהות וגם לא הרגשתי צורך. היו לי החיים שלי, בעלי, הקריירה. ואז הגיע הרגע שהרגשתי שמשהו חסר ושזהו הרגע המתאים. הייתי בת מזל: יש כל כך הרבה נשים שמגיע הזמן המתאים מבחינתן, ואז הילד לא מגיע".

סליחה על השאלה המתבקשת, אבל בכל זאת איך השפיעה האימהות על חייך?

"האימהות כמובן שינתה אותי בכל. הבת שלי הפכה אותי להרבה יותר מאושרת ושלמה. היא הדבר הכי יפה בחיי. יש לי הרבה חברים שאין להם ילדים והם מאושרים ממצבם. אני מכבדת זאת, אבל מבחינתי אם לא היתה נולדת לי ילדה, הייתי אדם עצוב. כמו כן, כשיש לך ילד הוא העתיד ואתה העבר - הילד שם אותך עם הרגליים על הקרקע. אני לא רוצה שהבת שלי תסתכל עליי כעל שחקנית. אני רק האמא שלה. אולי בעתיד היא תראה את הסרטים שלי".

כשאת נוסעת לאתרי צילום מרוחקים את משאירה אותה בפריז או מצרפת אותה אלייך?

"היא נמצאת איתי בכל מקום שאני מגיעה. היא אפילו נמצאת איתי עכשיו בוונציה. בזמן שאני מתראיינת היא מחכה לי בחדרנו במלון. אני חושבת ששחקניות הן בנות מזל בהקשר הזה: אתה יכול להביא את התינוק שלך לכל מקום שתלך, כולל למקום העבודה. רופאה, עיתונאית או עורכת דין לא יכולות לעשות זאת. הן הולכות בבוקר למשרד וחוזרת בערב הביתה ולא רואות כל היום את הילדים. הן לא יכולות להביא אותם למשרד. אני כן יכולה לעשות זאת.

"לאחרונה צילמתי סרט עם ז'ראר דפרדייה, שבו גילמתי זונה הנקרעת בין מאהב חדש לבין אהוב נושן, והבת שלי היתה בת שלושה חודשים, ועוד הינקתי אותה, והיא היתה איתי על הסט. היה לי קרוואן גדול וכשגמרת לצלם סצינה, הייתי הולכת לקרוואן להיניק. בינתיים אני עוד לא מספרת לה סיפורים של האחים גרים. היא עוד קטנה מדי".