איזו תצורה מומלצת למחשב נייד?

בכתבה הקודמת: מחשב נייד - מדריך קנייה

לאחר שקבעתם איזה סוג של מחשב נייד מתאים לכם, חשוב לקבוע גג להוצאה הכספית. כמו בכל מוצר צריכה, תמיד קיים הפיתוי לקנות קצת יותר תכונות והרבה יותר יוקרה - ולשלם יותר (לפעמים הרבה יותר). עבור מי שיכול לשלם כל מחיר, התענוג הזה אינו שונה מבחירת מכונית או רהיט - מחיר גבוה מבטיח אקסקלוסיביות ומבטי קינאה של הקולגות. אך מי שנאלץ להגביל את תשוקת הקניה למחשבים "הגיוניים", מדרג בשלב זה את סדר העדיפויות של ההוצאה: מה חשוב יותר, מעבד מהיר או צג גדול? דיסק קשיח גדול או צורב DVD אוניברסלי? רשת אלחוטית משופרת או רשת קווית אולטרה-מהירה? כמה קווים מנחים יעזרו לכם להחליט:

בחירת המעבד

כמעט כל היצרנים מציעים את המחשבים שלהם עם אפשרות בחירה של המעבד. כמעט כל המחשבים מוצעים עם מעבד של אינטל, פנטיום או סלרון, בעוד AMD תופסת עדיין נתח שוק שולי לחלוטין. למרות ש-AMD התחילה להראות נוכחות מעניינת גם בתחום הניידים, כמעט כל מה שתמצאו במיינסטרים מגיע עם מעבד אינטלי.

הבעיה עם מעבדי אינטל היא בגיוון המבלבל של תת-משפחות שנוצרו סביב שם המותג "פנטיום". אפילו העוסקים בענף מתקשים לעשות סדר בבלגן הזה, אך ננסה לעשות זאת. 

• פנטיום-M4. עדיפות ראשונה יש לתת למעבד פנטיום-M, שידוע גם בשם "סנטרינו" (Centrino), למרות שהנתונים שלו יכולים ליצור רושם של מעבד פחות מהיר מהאחרים. כאמור, משפחת פנטיום-4 מבלבלת במיוחד ולכן צריך לשים לב לאות M המופיעה בשם המעבד בנוסף למילה Mobile. במשפחה זו מהירות הניידים מוגבלת היום ל-3.33 גיגהרץ, וצריכת החשמל היא רק כחצי מהערך של מעבדים שולחניים.  
  
  אבל מגהרצים וגיגהרצים אינם קנה מידה נכון במקרה הזה כי הביצועים של פנטיום-M דומים לביצועים של פנטיום-4 עם מהירות שעון גבוהה ב-60 אחוז. בחירה בפנטיום-M מוסיפה למחיר המחשב, אך זו השקעה כדאית מבחינת התועלת - גידול של 40 אחוז לפחות במשך העבודה עד התרוקנות הסוללות.
  
  בין המחשבים שמצוידים במעבדי פנטיום-M, החלוקה היא לבני הדור הראשון ("בניאס"), שמקומם על מדף המציאות והמכירות סוף העונה, ובני הדור השני ("דותן") שכוחו במותניו והוא ברירת המחדל לכל שימוש רגיל. גם בין הדותנים יש חלוקה לשלושה זנים: פנטיום-M "רגיל", גירסת LV וגירסת ULV. הבחירה ביניהן היא על פי היחס הרצוי בין עוצמה לצריכת הספק, כפי שניתן לראות במסגרת מצד שמאל.
  

מבין צאצאי פנטיום-M יש להעדיף את מעבדי הדור השני, "דותן", ומבין שבט דותן את אלה שמותקנים על פלטפורמת Sonoma הכוללת מאיץ גרפי מחוזק, תצורת PCI-Express לאפיק המערכת, כרטיס קול משופר ועוד. במיוחד כדאי להקפיד על כרטיס רשת אלחוטית שתומך בתקן 802.11g, עם מהירות יותר מכפולה ביחס ל"סנטרינו" מהדור הראשון.

• סלרון-M. כאשר רמת ביצועים גבוהה אינה הכרחית, משפחת סלרון מציעה חלופה זולה ביחס למשפחת פנטיום. חשוב לזכור שפנטיום-4 וסלרון הם וריאציות קלות על אותו מנוע והמיצוב השונה שלהם בשוק הוא בעיקר תדמיתי. ובניגוד לתדמית, סלרון אינו "פנטיום סוג ב'". יש שתי משפחות של מעבדי סלרון ניידים, Celeron M המבוסס על מנוע פנטיום-M, ו-Celeron Mobile המבוסס על מנוע פנטיום-4. שוב, אנו ממליצים על Celeron M בזכות צריכת החשמל הנמוכה יותר (25 וואט מול 35 וואט) למרות מגבלות המהירות.

ליבת המחשב: הרכיבים שתומכים במעבד

• הזיכרון הראשי. כל המחשבים משווקים היום עם לפחות 256 מגהבייט, שמספיקים לרוב השימושים, ויכולת לעלות לגיגהבייט או יותר. ההמלצה שלנו כיום היא על 512 מגהבייט, כתוצאה משיקולי מחיר-תועלת.

• הדיסק הקשיח. אנו בדרך כלל ממליצים לקנות את הדיסק הגדול ביותר שנכנס במגבלות התקציב ובכל מקרה לא לרדת מ-40 גיגהבייט. עם זאת יש מקום להימנע מהגזמות. למרות שהדיסק הקשיח הוא רק השלישי ברשימת זוללי האנרגיה (אחרי המעבד והצג) ההחלטה לא להסתפק בפחות מ-120 גיגהבייט, למשל, תעלה לכם בקיצור משך העבודה ב-15 עד 20 דקות.
  
  האם זה כדאי? תלוי בצורת השימוש שלכם. מי שיוצא לטיול או למסע עסקים ורוצה לקחת איתו תריסר או שניים של סרטים לצפייה בלילות הארוכים שהוא מבלה בבתי מלון רחוקים, יגלה שדיסק גדול הרבה יותר נוח מחבילת תקליטורים. אבל רוב המשתמשים ימצאו ש-80 גיגהבייט בהחלט מספקים את הדרישות ממחשב נייד.

• המאיץ הגרפי. במחשבים הקומפקטיים ביותר (כמו גם במחשבים זולים במיוחד) היצרנים מנצלים את המאיץ הגרפי הפשוט שאינטל מכלילה בחלק מ"ערכות השבבים" (Chipset) שלה, שנקרא Extreme Graphics. אבל ברוב המחשבים היום היצרנים מוסיפים מאיץ גרפי ייעודי, שהתועלת העיקרית בו היא האצת הגרפיקה בשלושה מימדים.
  
  האצה זו חשובה לשתי קבוצות משתמשים: שחקנים המכורים למשחקי מחשב חדישים ולסימולטורים; ומעצבים בשלושה ממדים. 99% מהלקוחות שדורשים גרפיקה מואצת שייכים לקבוצה הראשונה ועבורם היצרנים משבצים מאיץ, בדרך כלל אחד ממשפחת ATI Mobility Radeon או nVidia GeForce Go. אם אתם שייכים לקבוצה הזאת, זכותכם לדרוש שהוא יסופק עם 64-128 מגהבייט של זיכרון מסך ייעודי. שימו לב שערכת השבבים של פנטיום-M כוללת מאיץ חזק יותר (מהדורת Intel GMA 900 GM) מבעבר ובהחלט אפשר להסתפק בו. רצוי לא להכביד על המחשב עם מאיץ חיצוני שיזלול את כל האנרגיה שחסכתם במעבד הראשי.

• הכונן האופטי. בכל המחשבים האולטרה קלים - וברוב הקלים והדקיקים - הכונן האופטי הוא אבזר חיצוני, שאפשר להשאירו במשרד כאשר יוצאים לדרך, או לקחת אותו אתכם ולסבול את הסרבול המעצבן. לכן השאלה הראשונה שעליכם לשאול את עצמכם היא, מי צריך כונן אופטי? התשובה בכלל לא פשוטה. רוב השימושים של CD צרובים הם להפצת מידע - חברות צורבות על התקליטור מצגת או קטלוג מוצרים, תוכנית הדרכה או עדכון תוכנה, ומפיצות אותו בין עובדים, לקוחות, ספקים או עיתונאים.
  
  אם אתם לא מצפים לקבל "מתנה" כזאת במסע העסקים שלכם, אולי אפשר לוותר על הכונן? את המצגת או הקטלוג שלכם תוכלו לקחת בצורת כרטיס זיכרון נשלף או "מפתח USB", שכיום מגיעים בנפחם עד גיגהבייט ויותר. ואם כבר כונן אופטי, למה CD? לא עדיף כונן DVD? ואם DVD, לא עוד יותר עדיף צורב DVD? זה מכשיר עבודה נהדר למי שמכין תכנים ויזואליים עשירים בוידאו דיגיטלי, אבל מה אתם מתכוונים לצרוב? 
  
  אם אחרי כל ההתלבטות הזאת החלטתם שאתם אכן זקוקים לכונן אופטי פחות או יותר צמוד, אזי עדיף שהוא יהיה חלק אינטגרלי מהמחשב ולא כונן חיצוני. ואם אתם יכולים להרשות לעצמכם את העלות הנוספת, אז כדאי שהוא יהיה "אוניברסלי" באמת. כלומר שהוא יוכל לקרוא, לכתוב, ולשכתב (Rewrite) תקליטורי CD ו-DVD בכל הפורמטים. וזכרו: יכולת הצריבה נועדה בראש ובראשונה לגבות את הדיסק הקשיח. מחשבים ניידים חשופים יותר מהנייחים לסיכונים שונים ומשונים - החל בנפילות והתרסקויות פיזיות וכלה באובדן וגנבה פלילית.
  
  גיבוי המידע על המחשב הנייד הוא צו אבסולוטי אם אין לכם העתק על דיסק במחשב אחר. ואם אתם מגבים כנדרש, זכרו לאחסן את הדיסקים בנפרד מהמחשב. אין הרבה תועלת בגיבוי אם הוא נגנב או נאבד יחד עם המחשב. 

• גודל הצג. הבחירה היא בין צג גדול ומרהיב לבין מארז קומפקטי ונוח לנשיאה - שכמובן לא יכול להכיל את הצג שאתם מתאווים לו. 
  
  הבעיה עם צגים גדולים היא, שהם לא מעשיים בזמן שנדרשת ניידות. הצגים בנויים בטכנולוגיה הנקראת LCD-TFT על מצע זכוכית שבירה. מאחורי לוח הזכוכית נמצאת מערכת תאורה פלורוסנטית, הבנויה מחצי תריסר או יותר שפופרות דקיקות, עשויות זכוכית ושבירות עוד יותר. וכל זה אחוז במסגרת דקיקה, שבמקרה הטוב עשויה מסגסוגת מתכת קלה, המחוברת לגוף המחשב בצירים עדינים. כבר שמענו על צגים שהתנפצו כתוצאה מכך שמישהו נשען עליהם במרפקו. והרגישות הזאת גדלה ככל שהצג נעשה גדול יותר והמחשב דק יותר.
  
  הצגים הגדולים גם כבדים יותר וצורכים יותר חשמל - ביחס ישר לשטח התצוגה. היצרנים מציעים צגים בגדלים בין 10 ל-17 אינץ' וההבדלים המעשיים הם עצומים. 
  
  12.1 אינץ'. זה הצג המקובל בקטגורית האולטרה-קלים, עם אבחנה של 1024x768 (ידועה כ-XGA), שמאפשרת הצגת מסכים בפורמט דומה למה שתראו על מרבית המחשבים המשרדיים עם צג 17-15 אינטש. האותיות קטנות במקצת, אבל אלה מחשבים שלא מיועדים לעבודה אינטנסיבית במשך שעות ארוכות ולכן אפשר לחיות עם הגודל הזה. 
  
  13 אינץ'. כמעט ולא מוצאים יותר מחשבים עם צג כזה, שפעם היה "הזרם המרכזי" במחשבים ניידים, מסיבות הקשורות בתהליך היצור של פנלים של LCD. את מקומם הגודל הזה תפסים צגי 14.1 אינץ'.
  
  14.1 אינץ'. הגודל הפופולרי ביותר ב-Mainstream היום. רוב משפחות המחשבים מציעות בחירה בין צג 14.1 אינץ' לצג 15 אינץ' בתוספת 100-200 דולר למחיר ו-100-200 גרם למשקל. כאשר האופציה הזאת מוצעת, הפיתוי לבחור בצג הגדול יותר היא כמעט בלתי ניתנת לדיכוי. אבל אנו מעדיפים את המארזים הקטנים יותר והקלים יותר, שמאפשרים רק התקנה של צג 14.1 אינץ', שהם גם קשוחים יותר. ושימו לב לאבחנה. הצגים האלה מוצעים באבחנת 1024x768 (מעט מדי), 1280x1024 (אופטימלי) או 1400x1050 (מעל לנדרש - אך בהחלט לא מזיק).
  
  15 אינץ'. קצת יותר ביוקר וקצת יותר כבד, הצג הזה מתחיל להחליף את הגודל 14.1 אינץ' בפסגת הפופולריות. אם אתם הולכים עליו, וודאו כי אתם מקבלים אבחנת 1400x1050 (ידועה כSXGA+) כדי להצדיק את התוספת לגודל הפיזי, אבל אין חובה לעלות גבוה יותר (ל-1600x1200).
  
  15.4 אינץ'. העלייה הנוספת בגודל הצג מחייבת במקביל עליה לקטגורית "תחנות העבודה הניידות" מבחינת הסרבול והמשקל של המחשב. הצגים בגודל הזה מיוצרים בפורמט רחב, שמתאים במיוחד להצגת סרטים מ-DVD, בפרופורציה של 16:10 (בצג רגיל הפרופורציה היא 16:12 ובקולנוע הפורמט הוא 16:9). ניתן לקבל אותם באבחנת 1280x800 (ידועה כ-WXGA) עד 1920x1200 (הידועה כ-WUXGA). למרות הפיתוי של מספרים גדולים, כדי לדעת שגם האבחנה הבסיסית מספיקה בהחלט להצגת סרטים ולמשחקים.
  
  16 אינץ' ויותר. צגים אלה מיועדים לשוקי גומחה, כמו תחנות עבודה לעורכי סרטים, דוגמת VAIO GRT260G של סוני, או כתחליף לתחנת עבודה שולחנית עם יעוד להישאר במשרד או בבית ללא תנועה מיותרת. עבור רוב המשתמשים, המחיר, המשקל והסרבול לא מצדיקים את הבחירה בצגים אלה.

עוד תכונות חשובות

• קישוריות. היכולת להתחבר לרשת מקומית או לקו טלפון היא כיום מובנת מאליה וכל מחשב כולל את הממשקים המתאימים. אל תוותרו על הלוגו של WiFi שמעיד כי המחשב תואם את התקנים המקובלים בתקשורת אלחוטית, כי רק כך תהיו בטוחים שהמחשב מתחבר ללא בעיות עם הרשתות האלחוטיות בבתי מלון, שדות תעופה, מזללות מקדונלד, בתי קפה Starbucks, ובקרוב גם במטוסים ורכבות. מבין שלושת האפשרויות לתאימות WiFi אנו ממליצים על 11g. זו הבחירה שנותנת לכם תאימות עם 99% מנקודות הגישה הקיימות (שאפשר להגיע אליהן גם עם 11b) ועם זאת לקבל את קצב הנתונים הגבוה יותר (שבעבר היה מיוחס ל-11a בלבד).
  
• ממשקים נוספים. לאושרנו כבר אפשר לוותר סופית על הממשקים הטוריים (Serial) והמקבילים (Parallel) ולהסתפק ב-USB וב-FireWire. עם זאת, יש צורך לשים לב לפרטים הקטנים: אל תסתפקו בפחות משני שקעים לאביזרי USB - והם חייבים לתמוך במפרט החדיש יותר USB 2.0. ממשק FireWire (הידוע גם כ-IEEE 1392) מיועד כמעט בלבדית לווידאו דיגיטלי, בעיקר לחיבור מצלמה והעברת הסרט מקלטת DV לדיסק במחשב. במחשבי מולטימדיה נדרשת גם יציאת TV אנלוגית, המיועדת לחיבור מכשיר טלוויזיה לשם הקרנת הסרט על צג גדול. שימו לב שיכולת זו לא נדרשת אם אתם משתמשים במקרן LCD או בצגי הפלסמה וה-LCD השטוחים החדשים, שיש להם כניסות VGA לחיבור ישיר למחשב.
  
• חריצי הרחבה ותוספים חיצוניים. כל המחשבים מגיעים עם שקע לכרטיסי PC Card Type II, והגדולים יותר עם אפשרות להשתמש בו-זמנית בשני אבזרים/כרטיסים נתקעים סימולטנית. עם ממשק אלחוטי מובנה וזוג שקעי USB 2.0 אפשר להסתפק בחריץ PC Card יחיד (במיוחד אחרי שכרטיס הרשת והמודם כבר מזמן מובנים בתוך המחשב). שימו לב שאתם מקבלים אפשרות לחבר עכבר ומקלדת חיצוניים ללא תפיסת שקע USB, והזרמת הקול למערכת אודיו חיצונית אם ברצונכם להשתמש במחשב להשמעת מוזיקה/הצגת סרטים. כל היצרנים מציעים סוגים שונים של "תחנות עגינה" (Docking Stations), עבור המחשב. הצורך באביזרים אלה הולך ופוחת ככל שהמחשבים הניידים נעשים שווי-עוצמה ותכונות עם המחשבים השולחניים. אם אתם עתידים לבלות את רוב הזמן במשרד, עדיף שתבחרו מחשב מסיבי יותר עם צג גדול מאשר לקנות מחשב קומפקטי ועוד תחנת עגינה ועוד אבזרים שולחניים.
  
• סוללות. כיום זה מובן מאליו שמגיע לכם מחשב עם סוללות ליתיום (Lithium Ion או Lithium Polymer) ולא שום דבר אחר. טכנולוגיות ישנות יותר, כמו ניקל-קדמיום ו-Metal Hydride, לא באות בחשבון. כדאי לוודא שתאי הסוללות הם מסוג סטנדרטי, אותו ניתן לקבל מיצרנים שונים בלי להפוך לשבויים של יצרן מחשב. סוללות ליתיום לא דורשות תשומת לב למחזור טעינה-פריקה מלאה, כפי שקיים בסוללות ניקל-קדמיום, אך גם הן "מתעייפות" אחרי כשנתיים של עבודה אינטנסיבית ומתחילות לאבד את קיבולת האנרגיה המקורית.
  
• אחריות. היתרון המובהק ביותר של רכישת מותג בינלאומי הוא בתעודת האחריות המוכרת בכל העולם. אם אתם מרבים לנסוע לחו"ל עם המחשב, התעודה הזאת היא הכרחית. בישראל תוכלו להסתפק בתעודת אחריות של המפיץ המקומי - בתנאי שהשתכנעתם ביכולת התחזוקה של המעבדה המרכזית, ביציבות העסקית של המשווק ובניסוח הברור של תנאי האחריות. רצוי מאוד לדרוש אחריות של 3 שנים על כל החלקים למעט הסוללה ושנה לפחות על הסוללה.
  

בכתבה הבאה: המחשבים הניידים המומלצים