"אמא, נכון שאנחנו עוברים משדרות?"
שאלה לירון סטיקילוב בת ה-5, כשהתבוננה באמהּ וחיבקה את אביה. ביתם של משפחת סטיקילוב ניזוק מרסיסי קסאם. תושבי שדרות חזרו בין לילה לימים של טרום ההתנתקות: "אי אפשר לחיות ככה. אי אפשר לישון בשקט. כל הזמן פוחדים שהקסאם יפגע בבית"
מיד אחרי הנפילה האחרונה של הקסאם, בשבת בצהריים, הפכה שדרות לעיר רפאים. עשרות הרקטות שנחתו על העיר מאז הלילה (שבת) גרמו לתושבים להסתגר בבתים במצב כוננות לעוד כריזת "שחר אדום", שתזניק אותם למחסה הקרוב.
לירון סטיקילוב בת ה-5 חיבקה את אביה אלכסנדר, ושניהם הביטו ברסיסי הקסאם שפערו קרעים בתריס חדר השינה שלהם וניפצו את הזגוגית. "ישנתי במיטה עם אמא, ופתאום היה בום כזה גדול והזכוכית התפוצצה. אני מאוד מפחדת מהקסאם. יש לו בום כזה גדול. נכון שאנחנו עוברים דירה?", ספק שואלת, ספק קובעת ומתבוננת על אמה, סווטלנה בת ה-36, שעדיין מתקשה לעכל את הנס. "בכל מקום שאנחנו הולכים איתה - לשירותים, למיטה, לגן - היא רוצה לעזוב את שדרות", אומרת האם.
האב אלכסנדר, בן 41, עובד כרתך בקיבוץ עלומים במערב הנגב: "מאז שראיתי את השכנה שלנו, אלה אבוקסיס ז"ל פצועה על הכביש, אני רוצה לעזוב את העיר. יש לי לחץ דם גבוה, אני סובל מחרדה. זה כבר נהיה שיגעון. אי אפשר לחיות ככה. אני רוצה לדעת אם המדינה עוזרת למי שרוצה לעזוב, למכור את הבית הזה ולעבור למקום שבו יש שקט. אי אפשר לחיות ככה. אי אפשר לישון בשקט. כל הזמן פוחדים שהקסאם יפגע בבית".
אחת מרקטות הקסאם פגעה בבית הספר המקיף הכללי. אחרות נפלו באזורים פתוחים. ביש מזל גרם לפגיעה בשלושה מתנדבי משמר אזרחי, שניסו להסתתר במעביר מים ליד מכללת ספיר בשער הנגב. אחת מהם נפצעה באורח בינוני ונותחה. תושבים מקבילים את המצב לרולטה רוסית: "האנשים שחיים בשדרות נחלקים לשניים - אלו שנפגעו ואלה שעוד לא נפגעו מהקסאם", אמר יצחק אהרון בן 29, שיצא מבית הכנסת שלידו פגע קסאם, ומיהר למחסה שבבית.
יוסי כהן, נהג-חובש באמבולנס מד"א, לא עצם עין מאז הלילה. הוא הספיק לפנות שני נפגעי חרדה מרחוב תל-חי בשכונת בן-גוריון ושעות ספורות אחר כך ישב עם חבריו בתחנת מד"א. הם צפו במשחק כדורגל בטלוויזיה, כשברקע נשמע מכשיר הקשר. "מה שחששנו ממנו קרה. שדרות חזרה להיות מטווח לקסאמים הפלסטינים. המצב של התושבים פה הוא חוסר אונים מוחלט".
אבי טייגא, פראמדיק אחראי במד"א, חושש שההתקפה המחודשת על שדרות רק בתחילתה. "שחר אדום מבחינתי זו השנייה שבה אני מדחיק את כל הדאגות שלי ורץ לחלץ נפגעים. אתה משאיר ילדים בבית, שחשופים גם הם לרקטה הבאה, ורץ לטפל בפצועים שמחכים לך. כבר כמעט התחלנו להתרגל לשקט בשדרות וביישובי עוטף עזה, שבאחד מהם אני מתגורר. אבל הפלסטינים לא נותנים לנו להנות מהשקט, פתאום הכל פורץ מחדש".
גם ביישוב נתיב העשרה מסתגרים התושבים בבית. החומה בינם לבין הפלסטינים עדיין בבנייה ובתיהם סופגים פגיעות של ירי צלפים, קסאמים ופצצות מרגמה של החמאס והג'יהאד האיסלאמי. ליד החומה הפרוצה נערכת מחלקת טנקים לנוע דרומה. הג'יפים של גדוד שמשון מתרוצצים בין נגמ"חון אחד לשני, הפרושים ממש על הגדר. "אם אנחנו מזהים ירי או שיגור, אנחנו יורים", סיפר אחד הקצינים. "אבל זאת מציאות לא פשוטה. אנחנו והאזרחים פה בבתים מאחור חשופים לצליפות ולקסאמים. לא חשוב כמה כוח אנו מעמידים מולם, הם מחפשים כל פרצה כדי לירות מחדש".