אחדות? לא בכל מחיר

האם זו הגזמה לתלות בהחלטה טכנית לכאורה על הקדמת פריימריז את השבת הזהות האבודה ואת היציאה מעבדות לחירות? ובכן, אין זו הגזמה. הקדמת פריימריז היא שם קוד להחלטה על חזרה לדרך הלאומית. לדרך החיים. גם מבחינת התוכן וגם מבחינת המהות.

אשר לתוכן, החלטה הכרחית לאחר טראומה מרסקת. זה נאנס ישר-דרך שראה את השבר, נפל לו האסימון, והחליט להשתחרר מסרסור אכזר שהורידו לזנות קמעה קמעה ובלי משים. ההשתלשלות המוזרה בה הצליח ראש המפלגה לדרוס את רצון בוחריו, לשתק את רוב הציבור, להזנות את עמיתיו לרשות הביצועית, לנטוע לב-אבן בכוחות הביטחון ולשתול צייתנות עבדותית לו ולמשפחתו במקום נשמת הליכוד - היא אכן העיקר. היא תהדהד בכל נים מחיינו. היא רחבה מיני ים ומאיימת בגדול. יכול להיות שבלי תיקון מיידי שלה, יפעפע נזקה לדורות. כמו כשל שבתאי צבי. אך זה העניין שידון אם וכאשר יוחלט על פריימריז.

האתגר כעת הרבה יותר פשוט: מהות ההחלטה על פריימריז. ומה לגבי המהות? ההחלטה שונה במהותה מהחלטות קודמות במרכז שהושמו ללעג וקלס, ובכך היא יכולה לרפא משהו, באחת. זה מתייחס לשני עיקרים בה: המעשה שאמורה לחולל והאחדות שתקדם או תפיל.

אשר למעשה: בכל העימותים הקודמים בין ציבור הליכוד לבין השליח שגנב את המפלגה וניהג אותה לדרך הפוכה, החלטות המוסדות - המרכז או כלל המתפקדים - היו בבחינת "המלצות". המלצה לגוף חיצוני - לממשלת ישראל. אמנם, את הממשלה מאיישים שליחי מפלגה, אך אלו, ברגע שאחזו בקרנות הכיסא, לא זכרו את מחויבותם לציבור ששלח אותם ולשליחותם. ואז, בסיוע הסריג השליט - המשפטי-כלכלי-תקשורתי - שמו את רצון הציבור ששלח אותם, לבלתי רלוונטי ולבר-צפצוף. כך היה גורל ההצבעה על מדינה פלסטינית; כך נרמסה ההחלטה הדמוקרטית ביותר בתולדות הרפובליקה הישראלית הראשונה - משאל מתפקדי הליכוד על מיזם ה"התתנתקות"; כך הושמה ללעג וקלס ההחלטה על התניית צירוף העבודה לממשלה עם החרדים - העבודה צורפה, מעט חרדים שכירים צורפו, אך הגוש הגדול - ש"ס, הושאר בחוץ.

אך הפעם הזאת, מדובר בהחלטה ממש. לא המלצה בלבד. משהו שאם יוחלט עליו בחיוב אמור להתבצע, כרצון חברי המרכז. זאת, למרות ההתגייסות הצפויה של הסריג השלטוני: החל מבג"ץ-קלאב, דרך התקשורת העויינת (הגבי גזיתים, הבן-כספיתים, החיים-יבינים ושאר 300 היושבים על ברזי עיצוב ההצבעה של הישראליסטי) ועד לסיוע של הפרקליטות ומומחים-לציבור-מסוים (א-לה ניסו-שחם לחרדים). זה צריך לרפות ידיים? להיפך, למאבק בחיל משמרי האתרוג, ערך מוסף בהחזרת הזהות והנשמה שנגנבו.

לכן, מה שנותר הוא לבחון עד כמה תסנדל סיסמת "אחדות הליכוד" את הצורך הטבעי בפריימריז. אין ספק שהכמיהה ל"אחדות ישראל" ובעקבותיה ל"אחדות הליכוד" נטועה בגֶנים שלנו. בנוסף, לימין טראומות פיצול ואסונות גדולים - נתלים בקוצר ראות זה. כך שלהוכיח שלטענה כזו אין רגליים, אינו דבר פשוט, והגיון בלבד לא יוריד את הטיעון. הגיון כזה היה צריך להתחיל לכאורה מהשאלה, האם בכלל תיתכן "אחדות" בלי מטרה משותפת. ולהמשיך בבחינת נזקי אחדות מזויפת - כזו שתתפוצץ לנו בפנים, ובזמן הכי גרוע.

אך כאמור, מול "אחדות הליכוד" אי אפשר בהגיון בלבד. ה"אחדות" היא איום המדף והאיום המועדף של יועצי החווה. בגרסתו הקודמת - "אתה רוצה שהסמול יעלה" - סחט האיום בהצלחה את ההתנתקות. היום כבר ברור לחלוטין שהאבסורד הפנימי באיום, שהשאלות הבאות מציגות את מקצתו, צריך היה לעלות מיד בהתחלה: במה מותר השרוניזם על השמאל קיצוני? ובמה הוא קרוב ממנו לתעודת הזהות של הליכוד ונשמתו? ואם היה השמאל עולה, איזה דבר יותר איום יותר מהחורבן שקרה היה קורה? איזו אכזריות יתר הייתה מתגלה? ואשר לממשלת שרון: מי בעצם שולט בה ומכתיב את מדיניותה - לא ה"סמול"?

אלה שיפוצצו את בלון "אחדות הליכוד" מבית יועצי החווה יוכלו לעלות כיתה: לקדם אחדות אמת ואחדות בין בני חורין. אין אחדות כאשר השותפים נכנסים לחופה בכוונה מראש למשוך למטרות סותרות. במקרה זה, טיח האחדות לא יחזיק. לכן ברור שדורשי "אחדות הליכוד" חייבים להתנות אחדות זו בנאמנות לזהות של הליכוד (ההיפך ממה שנעשה בהתנתקות) ולהבטיח מקסימום חירות מלחצי פרנסה ותיקי פרקליטות. בתנאים אלו, אין כל התנגשות בין פריימריז, השבת הזהות ואחדות התנועה.

ד"ר גדי אשל, חבר מרכז הליכוד