שלושה משחקים לכל כיס
משחק פאזל אלגנטי, משחק זריזות כיפי, ומשחק פיראטים קצת מחזורי מדי, כולם מבית Play First, וכולם זמינים באינטרנט במחירים נמוכים במיוחד
גם אנחנו היינו תחת הרושם שמשחקים קטנים שמסתובבים ברשת, מהסוג שמוצאים באתרים כמו Playfirst, הם מעין צעצועים קטנים ולא מזיקים - אבל בוודאי שאי אפשר לקרוא להם משחקים של ממש. עם זאת, אחרי שהתנסינו בשניים מהם, שינינו את דעתנו: הם אמנם צעצועיים, אבל זה לא אומר שלא מגיעה להם הערכה.
בכתבה זו נסקור בקצרה משחק פאזל אלגנטי, משחק זריזות כיפי, ומשחק פיראטים קצת מחזורי מדי, כולם מבית Play First, וכולם עולים 19.95 דולר בלבד.
Oasis
Oasis מצליח להיות מורכב וברור בו זמנית, הישג מרשים שגם מסביר לפחות חלק מהקסם שבו. המטרה היא לארגן את הממלכה לקראת התקפתם הצפויה של הברברים. אין לחץ זמן, רק לחץ תורות: בדרך כלל נקבל רק 80 פעולות, מה שמוכיח שלפרעונים היה קשה להסתדר במצרים לפחות כמו שהיה קשה לעם ישראל.
פעולה היא פשוט לחיצה על אחת המשבצות במסך, אבל השאלה היא איפה לוחצים.
המפה מתחילה כשהיא מכוסה כולה בערפל, ועל מנת שנוכל לעשות משהו, עלינו לחקור את הארץ, על ידי לחיצה במשבצות ערפל שצמודות לנקודת ההתחלה. הברברים עתידים להתקיף את הערים שבמפה, כך שכדאי למצוא אותן תחילה.
כמו כן, כדאי לרכז את כל החיילים מהערים בזו שאותה הם יתקיפו ראשונים, אך לשם כך יש לגלות מאיפה הברברים יתקיפו, ולסלול דרכים בין הערים, על מנת שלחיילים יהיו אמצעי תעבורה. כדי לסלול דרכים נעזרים בחמישה אנשי ממלכה, שאותם אפשר לאסוף מרחבי המפה אם לוחצים עוד.
יש אפילו דרישות נוספות, שגורמות לשחקן להשתדל לצמצם מאוד במספר הצעדים. לדוגמה, קיימים כלים טכנולוגיים מעידנים קודמים, בטרם נפלה הממלכה, אותם מוצאים במכרות שונים במפה. הם עוזרים לחיילים בקרבות החורמה שלהם, אך כדי לחפור אותם החוצה צריך למצוא את המכרות, ואז לבזבז תורות ואנשים על מנת להתחיל בחפירה.
נווה המדבר עצמו, אם נחשוף את כל חלקיו, יזכה אותנו באות מהמילה Oasis - ואם נאסוף חמש אותיות נזכה בשלב בונוס. בקיצור, יש הרבה סיבות שונות ללחוץ, הרבה כיוונים אליהם אפשר לפתח את האסטרטגיה.
האם להשתמש בעיר אחת כהגנה הראשית של הממלכה, או לפצל את הכוחות והמאמצים בין שתי ערים? כמה חשובה הטכנולוגיה? האם עדיף להשתמש בעיר שזוכה לבונוסים מיוחדים או להסתכן בעיר קרובה יותר לחזית אבל חסרת בונוסים?
שלא כמו משחקי חשיבה קטנים רבים, שבדרך כלל נוטים להיות מתסכלים, Oasis שבה אותנו. בזכות המשחקיות הזורמת ואפשרויות הבחירה הרבות (המשחק מרגיש לגמרי בשליטתכם), הוא מספק תחושה של משחק מושקע, כאילו הוא אמור לעלות הרבה יותר. הגרפיקה המקסימה, הסאונד הנעים, ועשרות שעות המשחק שהוא מציע עוזרים לתחושה הזאת.
Pizza Frenzy
אומנם Oasis נאה לעין, אבל Pizza Frenzy ממש יפה. מבחינה משחקית הוא אומנם פונה לכיוון פחות מחשבתי, אך עושה זאת באותה הצלחה כמו קודמו. אפשר לשחק באחת משלוש צורות משחק, כולן וריאציות על אותו רעיון בסיסי.
מפת העיר פרושה לפני השחקן, שצריך לתפוס את ההזמנות לפיצה כשהן צצות ברחבי העיר, ולחלק אותן לפי סוג התוספת המבוקשת.
משום מה, לכל תוספת יש מטבח פיצות פרטי, כך שהשחקן צריך להתאים את ההזמנה למטבח הנכון.
לא מסובך, אבל צורות המשחק השונות מוסיפות אתגר: באחת צריך להעביר את ההזמנות במהירות הגבוהה ביותר, באחרת צריך לזכור את סדר ההזמנות ולבצע אותן לפי אותו הסידור, והשלישית היא משחק זיכרון שבו כל ההזמנות מופיעות על המסך בו זמנית, ולאחר רגע מתחלפות בסימני שאלה והשחקן צריך לזכור את התוספות.
המשחק מאוד מהנה, גם בגלל שהוא צבעוני ומגניב, וגם בגלל שכל הזמן צריך ללחוץ איפשהו על המסך. אחרי כל גל של הזמנות מוציא כל בית טיפ, אותו אוספים בלחיצה עם העכבר. לפעמים צריך גם ללחוץ על הספינות ששטות בנהר, כדי לגרום להן לעבור במהירות רבה יותר, על מנת שהגשר שלידן יוכל להיסגר ורכבי האספקה של הפיצריות יוכלו לעבור.
בסוף כל שלב - אם הצלחתם לספק את כל ההזמנות כמו שצריך ולא פספסתם אף אחת - תופיע על המסך ספינת אוויר שתשליך שקי כסף אל האוויר, אותם אפשר לתפוס בלחיצות כפתור.
אם זה היה נגמר כאן, היה מדובר במשחק מהנה אבל מחזורי משהו.
למרבה השמחה, יש עוד הרבה אתגרים: אפשר לאסוף קומבואים של הזמנות ולגלות תוספות חדשות ואפשרויות הזמנה חדשות, ולעיתים גם להשתתף בשלבי בונוס בהם צריך להתאים בין התוספות שעל שתי פיצות. וכמובן, אפשר פשוט לעצור סגנון משחק אחד ולעבור לאחר – כל הבונוסים עוברים איתכם.
עם 12 ערים וכמעט 20 תוספות שאפשר לגלות, יש למשחק אורך חיים מכובד. לכל מי שרוצה משחק פשוט אבל מושקע בהחלט, כדאי לנסות את Pizza Frenzy.
Tradewinds 2
המשחק האחרון הוא גם הכי פחות מוצלח. זהו Tradewinds 2, עוד אחד ממשחקי ה-"שוט בימים, סחור בין נמלים, והילחם בפיראטים", בסגנון Pirates! הידוע. אלא מה, מסתבר ש-Tradewinds סובל מכל הנקודות החלשות של הז`אנר, ומעוד אחת או שתיים משלו.
נתחיל דווקא בנקודות הטובות: כמו שני המשחקים הקודמים,
גם Tradewinds 2 נראה טוב, רמה מעל למה שאנחנו מצפים ממשחק של 20 דולר. גם הסאונד עושה עבודה טובה, עם נעימות בסגנון התקופה והקריביים. המשחק זורם במהירות ולא סובל משום זמני טעינה, הוא פשוט לתפעול וכל אפשרות בחירה נראית בבירור על המסך.
כעת לשלילי: בעיקרון, לכל אורך המשחק אנחנו פשוט שטים בין נמלים שונים בקריביים, מבצעים משימות עבור מושלי האיים, קונים או מוכרים סחורות, נתקלים לפעמים בפיראטים, ובאופן כללי משתדלים להשיג עוד כסף, חפצים מיוחדים ומפות לנמלים נוספים.
המשימות מאוד פשוטות, ומסתכמות בלהגיע לנמל כלשהו וללחוץ שם על כפתור, אולי שניים. הסחר בטובין לא מלהיב, כי המחירים נשארים פחות או יותר זהים (חודש או שניים בשנה המחירים ישתנו במקום כזה או אחר), ויש מעט נמלים להסתובב ביניהם.
הקרבות מול הפירטים מאוד פשטניים - לחיצה על ספינת יריב תגרום לספינתנו לירות בה אוטומטית, ואם יש לנו תחמושת חזקה במיוחד (מתוך ארבעה סוגים אפשריים),
ניתן להשתמש בה בלחיצת כפתור נוספת.
אפילו התגמול לא מרתק במיוחד, והחפצים מאפשרים לנו למשל להימנע מסופות לא מסוכנות או לקבל הנחה אצל מלווה הכספים, שממילא אסור ללוות ממנו, בגלל הריבית המטורפת. הכסף משמש רק לשם החלפת הספינה בחדשה ומשופרת, תיקוני נזקים, רכישת תחמושת, וזה בערך הכל.
יש אומנם מצב סיפור למשחק, בו המשימות כנראה מובילות לקראת משהו, אבל הוא לא בדיוק מושך את השחקן קדימה. ממש כמו Pirates! עצמו, מיצינו אותו אחרי שלוש שעות בלבד. כדאי להוריד את הדמו ולשחק קצת, כי בסך הכל מדובר בחוויה מהנה. אין סיבה לקנות אותו.
______________________________________________
כתבה זו התפרסמה לראשונה באתר vgames.co.il.
