שיטת דירוג ילדותית
למרות הביקורות לאורך כל השנים ("רק ילדים מדרגים"), ואפילו דוח של מבקרת המדינה, מצעד הפזמונים השנתי הוא מסורת אהובה של ראש השנה. אמיר קמינר סוקר את תולדות המצעד העברי
1963. אחרי שבמשך שנים אחדות התקיימו בעיתונים סיכומי שנה ומצעדי פזמונים הגיע תור הרדיו להתמחות בנושא. בשנה זאת חונך הגל הקל של קול ישראל מצעד שמערב פזמונים עבריים ולועזיים. במצעד השנתי מביס "שיר השכונה" של להקת התרנגולים את מתחריו. אחריו ניצב "דבר אליי בפרחים" הרומנטי של גאולה גיל (שכיום חיה בלוס אנג'לס).
1964. העורך חיים קינן והחיילת הצעירה דליה הלר ייסדו ב-1964 את המצעד העברי של גלי צה"ל, "משלנו", והפכו מושאי הערצה. מעריצים ומעריצות המתינו להם בפתח התחנה, ולצד גילויי האהבה והסגידה היו גם איומים בשל טעמם של העורכים. "לא היתה טלוויזיה, ואף זמר ישראלי לא נתפס אצל הנוער ככוכב, אז אנחנו השדרים היינו הדבר הכי קרוב לכוכבים שהשמענו", סיפר קינן. "היו שולחים גלויות, מביאים מתנות, כותבים לי שורות אהבה על האבק של השמשה במכונית".
הלר ערקה בהמשך למתחרים וב-1970 מונתה לעורכת "מקום בצמרת". אגב, ב-1964, כיכבה במצעד שלישיית גשר הירקון עם "אהבת פועלי הבניין", שהפך לשיר העברי המצטיין במצעד המעורב של הגל הקל (הוא הגיע רק למקום 18 בעודו משתרך אחרי שירים לועזיים).
1967. בניגוד למצופה, "ירושלים של זהב", שירה של נעמי שמר שהפך להמנון ימי מלחמת ששת הימים, נעדר מהמצעד. ב"משלנו" זוכה במבול קולות "גשם גשם בוא" המרנין של להקת הנח"ל.
1969. קול ישראל מפריד בין הגויים לישראלים. במצעד הטרי מככבים שירי פסטיבלי הזמר והפזמון תשכ"ט. רבקה זוהר מנצחת עם "על כפיו יביא", וגם מכהנת כזמרת השנה. להקת הנח"ל כמובן מולכת, ואבי טולדנו עם "בדרך חזרה" מוכתר כזמר השנה וגובר על יהורם גאון.
1970. שלמה ארצי מלהקת חיל הים זוכה בפסטיבל הזמר והפזמון תש"ל עם "פתאום עכשיו, פתאום היום" (המוכר כ"אהבתיה", שלא לדבר על השיבוש "אבטיח" שהפך לקלאסיקה), והדרך לצמרת המצעד סלולה: ארצי מוכתר לראשונה כזמר השנה (תואר שהפך לשמו השני), וגם השיר גובר על יריבים קשים כמו "למה לי לקחת ללב" של אריק איינשטיין.
1971. זאת השנה שבה אילנית מכוננת את שלטון היחיד הבלתי מעורער שלה. הזמרת היפה, הבלונדינית והמקסימה, מלכת הסבנטיז, גרפה לראשונה את הטייטל "זמרת השנה", ומאז במשך שבע שנים רצופות היא מותירה ליריבותיה להתקוטט על המקום השני (לא בכדי אילנית נשלחה ב-1973 להיות הנציגה הראשונה שלנו בתחרות האירווזיון).
למבקר בן עמי פיינגולד ב"ידיעות אחרונות" היו השגות על הכתרת אילנית כזמרת השנה. הוא קבע שהיא נבחרה "לא בזכות קולה המטופח והערב. אלא בחסד להיטיה". המבקר הנכבד בעיקר רטן על הזכייה של "מתוק מתוק", שירו הקליל, הקפיצי והאווילי של יגאל בשן ל"שיר השנה". "בדיחה גדולה. אם הדבר, אשר זכה בתואר ראוי לשם שיר, אז אני צוללת. הייתי מציע למליאת רשות השידור לשבת יום אחד ולהאזין בצוותא לשיר השנה, שמא יגיעו סוף סוף למסקנות מעשיות בכל הנוגע לקיומו המיותר של מצעד הגלויות".
1973. להקת כוורת, שהורכבה בעיקר מבוגרי להקת הנח"ל, מריצה דאחקות, מביאה צליל רענן ורוח שטות ומטריפה את המדינה עם התקליט והמופע "סיפורי פוגי". בשנים הקרובות ההרכב רומס את המצעדים המסכמים: "המגפיים של ברוך" (1973), "נתתי לה חיי" (1974) ו"גוליית" (1975), והם מנכסים את התואר "להקת השנה".
ב-1976 הם שוב מלקטים את התואר, אבל שיר השנה הולך ל"רוצי שמוליק" של אריאל זילבר.
1978. חווה אלברשטיין מצליחה לעשות את הבלתי יאמן, ומדיחה את אילנית מהתואר הנצחי שבו החזיקה. צביקה פיק מגיע לראש שני המצעדים עם "נאסף תשרי" (מת אב ומת אלול) - אותו הלחין למילות המשורר נתן יונתן. השיר המכובד הזה (שגובר על "אבניבי", זוכה האירוויזיון, ו"עטור מצחך" המופתי) רשם שינוי ביחס של הממסד לפיק, שנתפס עד כה כפרח פולני פוחז ומלך פופ זוהר וקל דעת. פיק הוכתר גם כזמר השנה, שנה שנייה ברציפות. הוא חגג במסיבה מפוארת במלון תל אביבי את הישגו, וכיאה למאסטרו, האולם קושט בכרזות ובעטיפות התקליטים שלו, וגם בעוגת מרציפן בצורת תקליט. "בחתונה ובברית של הילד לא היתה לנו מסיבה כזאת", סברה זוגתו דאז מירית שם אור.
1979. זאת השנה של "הללויה", אותו ביצעו גלי עטרי ולהקת חלב ודבש. אחרי שזכו איתו באירוויזיון בירושלים ואחרי שהשיר תורגם לעשרות שפות, ברור היה שההמנון החדש יסתער גם על המצעד השנתי. עטרי הוכתרה כמובן ל"זמרת השנה".
1980. עפרה חזה, הזמיר משכונת התקווה, מוציאה אלבום ראשון ומשתלטת על התואר "זמרת השנה". היא תחזיק בתואר הנכבד ארבע שנים ברציפות. בשנת 1983 שירה "חי", שהגיע למקום השני באירוויזיון, אף מוכתר לשיר השנה.
1982. בעוד בצפון מתחוללת מלחמת לבנון, במצעדים ובמועדונים ניטשת מלחמה מסוג אחד: מעריצי תיסלם (שחבריה גל"צניקים) מול מעריצי הלהקה האנרגטית בנזין, שהגיעה מהקריות (כולל יהודה פוליקר) וציווחה "יום שישי את יודעת". בנזין הצליחה להדיח את תיסלם מכס "להקת השנה" בו החזיקה מאז 1981. ב-1983 תיסלם משיבה את כבודה האבוד, וב-1984 שוב טלטלה, בנזין חומדת את הבכורה.
1984. אחרי ארבע שנים של מלכות עפרה חזה מצליחה ירדנה ארזי, יריבתה המושבעת אז, לגזול ממנה את התואר. ארזי הוציאה באותה שנה את תקליטה "אתה לי ארץ", שהתחיל את עידן שלטונה במצעדים. המהפך הזה העצים את להבות מלחמת העולם ששררה בין מחנות המעריצים הניצים של שתי הדיוות היפות. השיא כמובן היה כשמעריצת חזה השפריצה ביולי 1985 סילון דיו מאקדח מים על שמלתה של ארזי ההמומה. "אני עדיין רועדת", אמרה למחרת ארזי. חזה מצידה כינסה מסיבת עיתונאים והודיעה כי בכוונתה להגיש תביעת דיבה נגד ארזי, בעקבות האשמותיה כאילו היא מנהלת מערכת הסתה נגדה. בעוד בצלאל אלוני אמרגנה של חזה טען כי תקרית הדיו היתה "פרובוקציה מאל"ף ועד ת"ו".
1986. בעוד ריטה (זמרת השנה), הז'קט הצהוב חושף הכתף ו"שביל הבריחה" (שיר השנה) מטלטלים ומשנים את הזמר העברי, ובעוד משינה מתחילה למלוך, דלית עופר, עורכת "משלנו", החליטה לסגור את המצעד העברי של גלי צה"ל. "הרגשתי שזה לא לכבוד התחנה ולא לכבוד האמנים לבנות מצעדים על 30 גלויות בשבוע", היא הסבירה. "בכל מקום אחר בעולם המצעד נקבע לפי מכירות. כאן, בגלל שאין שוק סינגלים, המצעד בעצם לא שיקף כלום".
ב-1998 החזירה התחנה הצבאית באקט נוסטלגי את המצעד, הפעם בלי גלויות, ובמקומן הצבעה באמצעות הטלמסר.
1988. הבחירה של אדם (שירו "מצטער" הוא שיר השנה) שגבר על פוליקר ושלמה ארצי בקרב על תואר זמר השנה, ובחירתה של ירדנה ארזי לזמרת השנה, עוררו טענות והתמרמרויות בקרב מחנות היריבים המופסדים. שוב הותקפה שיטת הדירוג, והמשמיצים הביעו חשדות ביחס לנטייה מכוונת ולא כשרה של דירוגים. סולו יורמן, אמרגנה דאז של גלי עטרי, התרעם: "אי אפשר להתייחס למצעד הזה ברצינות. זאת שיטת דירוג ילדותית ומשחק של גן ילדים".
רוני בראון, אמרגנה של ריטה, הכריז: "השיטה הזאת פסולה, כי היא מאפשרת למעורבים להשפיע על הדירוג".
ואילו עמוס אורן כתב ב"ידיעות אחרונות": "הבדיחה הזאת, בחירתם של ירדנה ואדם, מעידה על פשיטת הרגל הסופית של מצעד הפזמונים. התואר זמר וזמרת השנה הם השקר הלבן הגדול של תעשיית הכוכבים המקומית".
1989. מבקרת המדינה נדרשת להאשמות נגד המצעד ושיטת הדירוג. בדוח שלה היא קוראת לפתח שיטת דירוג אחרת. עופרה הלפמן עורכת המצעד של רשת ג' הגיבה לדוח ואמרה: "היינו מאוד רוצים לעשות מצעדי פזמונים שיתבססו על מכירת תקליטים, כפי שנהוג בחו"ל. הבעיה שאצלנו חברת התקליטים לא מוציאות סינגלים. יש לנו גם שיטות לבדיקת גלויות מפוברקות".
1990. הלפמן שוב בצרות, והפעם בגלל בחירתו של מוסכניק בדימוס לזמר השנה של רשת ג'. אורי פיינמן האלמוני והחייכן הגיח משום מקום, והצליח לגבור על פיגורות נכבדות עם הבלדות הקיטשיות שלו. המלעיזים טענו שרוב המאזינים לא מסוגלים לזמזם בכלל את פזמוניו.
1991. שפיות זמנית, להקה של להיט אחד, משגרת את המגה-שלאגר "הקיץ האחרון" הדכדוכי והסוחף ומלקטת תארים. היא אפילו גוברת על אתניקס מלכת מצעדי הניינטיז.
1994. הערוץ הראשון מנסה לשדר את המצעד השנתי במקביל לרדיו. עמוס אורן תוקף נחרצות את ההחלטה. "מצעד הפזמונים העברי, חיה שאין כדוגמתה באף מדינה מתקדמת בעולם, הוא שעשוע חביב: גחמה של עורכים ושדרים ברשת ג', שמשחקים בלהיות אלוהים. הכל טוב ויפה, כל עוד מסגרת השידור היא רשת ג', אז הוא שעשוע לא מחייב. אלא שבחג הפך השעשוע הילדותי למשחק מסוכן. המצעד השנתי זכה להיות משודר בערוץ הראשון של הטלוויזיה הישראלית, החלטה מוטעית, שהפכה משחק ילדים לקביעה ממלכתית, שאלה הם כביכול, השירים והאמנים של תשנ"ד. זה עיוות המציאות וכל התעשייה מתגלגלת מצחוק לנוכח ההונאה: מילא שברשת ג' ישחקו בנדמה לי, אבל כל הדיוט יודע ששלמה ארצי, דייוויד ברוזה, בועז שרעבי ואפילו אורי פיינמן מכרו והופיעו יותר מזמר השנה אביב גפן, ושיהודית רביץ, אחינועם ניני וריקי גל מכרו והופיעו יותר מאשר שרון חזיז, זמרת השנה. די נמאס מהבדיחה שנקראת 'המצעד השנתי'".
1998. מטה הפעולה של נציגי המוזיקה הים תיכונית הזדעק נגד המצעד השנתי של גלי צה"ל, וקרא לנקוט בצעדי עונשין ואף החרמה. העובדה שאייל גולן הגיע למקום הרביעי בלבד בתחרות על התואר "זמר השנה", ושרית חדד רק למקום השלישי, הביאה להם את הסעיף. המפיק ישי בן צור קרא לאסוף מתקליטיית התחנה את כל הדיסקים המזרחיים כאקט סמלי. אייל גולן התנחם בבחירת שירו "דמעות" לשיר השנה בשני המצעדים. דנה אינטרנשיונל עשתה היסטוריה והיתה לטרנסקסואלית הראשונה שזכתה בתואר הנכבד "זמרת השנה", ועוד בשני המצעדים, בזכות "דיווה", והזכייה באירוויזיון. בגלי צה"ל הלכו אגב על קטגוריות משעשעות, וכך "יפה שלי" של אייל גולן נבחר כשיר המקלחת המצטיין.
2001. פערים גדולים נרשמו בין המצעדים היריבים. אומנם המאזינים של שתי הרשתות קבעו שארקדי דוכין, שרית חדד וטיפקס הם זמר, זמרת ולהקת השנה, אבל "יאללה לך הביתה מוטי" של חדד שנבחר ברשת ג' לשיר השנה, הגיע בגל"צ רק למקום ה-16. בגל"צ העדיפו את "יושבים בבית קפה" של טיפקס. וזאת רק דוגמה אחת לפערים הבולטים.
2003. עידן רייכל, האיש והראסטות פרץ בסערה ושלט בסיכומים. הפרויקט האתני המרגש, הרומנטי והסוחף של רייכל ליקט שלושה תארים: שיר ("אם תלך"), להקה ותגלית השנה. לעומת זאת היו תהיות איך זה שעברי לידר נעדר מהמצעד הצבאי, ואיך יהודה פוליקר שכולה חידש את "רומיאו", הוכתר כזמר השנה של רשת ג'. והיה גם מי שתמה למה ומדוע דנה ברגר נבחרה כזמרת השנה בשני המצעדים המסכמים, על רקע העובדה שלא היו לה מספיק להיטים ואף שיר בעשירייה הפותחת.
2004. תשס"ד מוכתרת כשנת הצעירים. המנצח הגדול היה שי גבסו בוגר "כוכב נולד", ששירו "יום ועוד יומיים" נבחר לשיר השנה בשני המצעדים, וכן הוא הוכתר כזמר ותגלית השנה. מאיה בוסקילה עם "הלב" ו"סיפור מכור" ביססה את הפריצה המטאורית והדורסנית שלה, וקיבלה הסמכה רשמית לשלטונה כשעוטרה בתואר "זמרת השנה" גם במצעד הצבאי וגם באזרחי.
2005. גם השנה יתקיימו שני מצעדים עבריים שנתיים. בגלגלצ יגישו את המצעד, שמכונה בשנים האחרונות "אחד אחד", עמרי רונן והדס מרקס. הפעם ההצבעה כאן נעשית באינטרנט. ברשת ג' נושא עדיין המצעד את שמו המסורתי, "מקום בצמרת", עורך ומפיק אותו יוסי כהנא ויגיש אותו עופר נחשון, ביום שלישי, מהשעה 12:00. כאן הדירוג עדיין נעשה באמצעות הטלמסר.
