שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    מזל טוב: נולד לכם דגיג!
    לראשונה בעולם הצליחו מדענים ישראלים לפענח את מנגנון הרביה של דגי הטונה ולבצע הפרייה מלאכותית מוצלחת. בזכות פריצת הדרך מקווים החוקרים להביא את הדג הענק, שיכול לשקול כ-120 קילוגרמים, היישר לצלחת שלכם

    לטונה הכחולה קוראים גם "הפרה של הים", לא בגלל שהיא עושה "מו" כשהיא שוחה במים, אלא בגלל מימדיו העצומים של הדג הכחול והיפה, שמגיע לים התיכון באביב מהאוקיינוס האטלנטי כדי להתרבות. משקל דג בוגר יכול להגיע ל-120 קילו ויותר. לחוסר מזלם, חוץ מלהיות שמנים במיוחד, דגי הטונה הכחולים גם מאוד ערבים לחך. היפנים מכינים מהם סושי וסאשימי ומחירו של דג, לפני הביקור בצלחת, מגיע לאלפי דולרים.

     

    אלא שדג ועצם בו: כשהטונות מגיעות לים התיכון להתרבות, באות ספינות הדיג הענקיות ומושכות אותן ברשתות לחוות פיטום בחופי ספרד, קרואטיה, איטליה, תורכיה, קפריסין ומלטה. כך שבמקום להתרבות, הטונות מקבלות מזון, שוחות מעט בכלובים המוגבלים בגודלם ומעלות שומן.

     

    בלהקות שלא נלכדות, מטילה הנקבה מאות אלפי עד מליוני ביצים בהטלה אחת. הזכר עובר ומפרה את הביצים בזרעו. הביצים מתפתחות לבד לדגיגונים בים הפתוח. רובם נטרפים, אבל אלו ששורדים שוחים בחזרה לאוקיינוס ובאביב הם ישובו חזרה כדי להשלים את מעגל הרביה. אבל הדיג של הטונה הכחולה בעונת הרביה הביא את המין לסכנת הכחדה חמורה ואת החיך היפני לסכנת התייבשות.  

     

    הים כבר לא מספיק

     

    ד"ר הלל גורדין, אחראי ענף החקלאות הימית במשרד החקלאות הרים את הכפפה. "שאלתי את עצמי לאן החקלאות הימית צריכה להתפתח", מספר ד"ר גורדין. "לפי התחזיות של כל המומחים בעוד 20-30 שנה יחסרו לאנושות דגים בסדר גודל של 20 מיליון טון לשנה. כדי לספק את הדגה, צריך להגדיל את היצור, אבל הים לא יכול לתת יותר ממה שהוא נותן היום. הדייגים חושבים על מה הם ידוגו היום ולא על המחר".

     

    ברחבי העולם ישנם חוקים רבים המגבילים את מכסות הדייג, אבל בפועל, רובם המכריע של חוקים אלה אינו נאכף. הפתרון הוא במציאת דגים מוצלחים יותר. "צריך לייצר דגים שגדלים מהר ושיש יחס טוב בין משקל הגוף שלהם לבין ניצול הבשר - והכי חשוב - שהם לא יהיו בזבזנים באוכל", מסביר ד"ר גורודין. "כשעברתי על הספרות המקצועית, הגעתי לקבוצת דגי הטונה שמגיעים בגיל 3 למשקל של 120-130 ק"ג לעומת הדניס, שבגיל הזה ישקול רק 3 ק"ג".

     

    הגילוי עורר תקווה אצל ד"ר גורודין. "בתור איש של דגים, אני יכול לומר שהטונה היא כמעט חיה מושלמת. היא יודעת לווסת את חום הגוף שלה כמעט כמו היונקים והחום שנוצר מפירוק המזון מאפשר לטונה לעכל מצויין את האוכל ולשחות במהירות של עד 80 קמ"ש".

     

    ד"ר גורדין מספר כי היפנים מנסים כבר 50 שנה, ללא הצלחה, להרבות את הטונה בשבי וכי האמריקנים השקיעו מליוני דולרים בפרוייקט דומה וגם הם נכשלו. "בהתחלה התייחסו לחזון של הלל כאל חלום באספמיה", אומרת ד"ר חנה רוזנפלד, מנהלת מחלקת רביית דגים במכון לחקר ימים ואגמים של משרד התשתיות באילת. "בשנה הראשונה הפרוייקט נדחה. אבל בשנה השניה הצלחנו לשכנע".

     

    בסיוע השוק האירופי וחברת דגי-הטונה "גראסקו" שמימנו את פרוייקט המחקר, החלו 8 מדינות בניסיון לפענח ולשלוט על הליך הרביה של הטונה כדי שבסוף התהליך ניתן יהיה לגדל ולהרבות את דגי הטונה בשבי.

     

    הצוות הישראלי כלל מדענים מהמכון לחקר ימים ואגמים לישראל ובראשם ד"ר חנה רוזנפלד, וגלעד הייניש, סטודנט לביולוגיה ימית, שהיה איש הקשר עם הספרדים.

     

    הטונה כאישה שמתקשה להרות

     

    "המחקר נמשך שלוש שנים" מספרת ד"ר רוזנפלד. "חקלאי צריך לדעת שיהיה לו מחזור רביה שלם של הדג וזה לא פשוט לחקור את התהליך כי בטבע יש כ-23 אלף מיני דגים ולכל דג יש אסטרטגית רביה שונה".

     

    להקת דגי טונה שנתפסה וגודלה בחווה בדרום ספרד שימשה למחקר. כדי לא להלחיץ את הדגים, ירדו אליהם החוקרים בצלילה ללא בלוני חמצן ולקחו מהם רקמות. זאת, לאחר שבניסיון הראשון להוציא דג טונה מהכלוב כדי לקחת ממנו בדיקת רקמות, חטף הדג דום לב ומת במקום. "זה כמו עבודה של גניקולוג שמחפש את הביוץ", אומרת ד"ר רוזנפלד, "הצלחנו לזהות שבחודשי יוני-יולי הטונה מבייצת".

     

    החוקרים התייחסו לטונה כאל אישה המתקשה להרות, והשתילו לכל הדגים מתחת לשריר הגב שתל שמפריש הורמונים למספר ימים כדי לעודד את הביוץ. מכיון שאי אפשר להבדיל בין זכרים ונקבות, כל קבוצת המחקר קיבלה שתל כזה.

     

    ההורמונים עשו את שלהם: הנקבות השריצו, הזכרים הפרו, אך לאחר שהביצים בקעו, החוקרים התקשו לאסוף את הלורוות (הדגיגונים הקטנים) מהים בגלל זרמי המים. לכן הוחלט על אסטרטגיה חדשה: הפריה מלאכותית במעבדה.

     

    שוב הוזרקו שתלים עם הורמונים, אלא שהפעם הוצאו הדגים הפוריים מהמים וקיבלו צ'פחה בבטן. "סחטנו את שק הזרע של הזכר ואת השחלה עם הביציות מהנקבה באמצעות לחיצה על הבטן", מספרת ד"ר רוזנפלד. לאחר מכן, הצליחו המדענים להפרות במעבדה את הביציות. התהליך קרה בדלי עם מי ים, ולא מתחת למבחנה. כך, לראשונה בעולם, הצליחו מדענים לבצע הפריית מבחנה בטונה הכחולה.

     

    הדגיגונים מתו

     

    אומנם הדגיגונים שבקעו בדלי מתו אחרי חמישה ימים בלבד, אבל למדענים אין ספק כי מדובר בפריצת דרך הן מדעית והן כלכלית. "תהליך הרביה של הטונה הכחולה נמצא בידיים שלנו. בחרנו את מועד הרביה, התערבנו וראינו תוצאות", אומרת ד"ר רוזנפלד.

     

    חוקרי הימים והאגמים בישראל לא נחים על זרי הדפנה. בימים אלו מכינים מדעני המכון, שבראשו עומד ד"ר עמוס טנדלר, הצעת מחקר לגידול הדגיגונים לבגרות. השליטה על הליך הרביה של דגי הטונה יאפשר שני דברים חשובים: הראשון - גידול מחזור שלם של דגי הטונה בשבי למאכל, והשני  - החזרת דגיגונים לטבע, כדי למנוע את סכנת ההכחדה של הדג בעקבות הדיג המאסיבי.

     

    ד"ר טנדלר, מנהל המכון, מבקש להרגיע את הציבור. "שידעו כל הצלולים וכל הירוקים, שאין כוונות לגדל את דגי הטונה בים סוף ולא בחקר ימים ואגמים". דגי הטונה יועברו לחוות גידול שונות בעולם, ומשם יעשו את דרכן לשווקים, שם כבר מחכים להן בכיליון עיניים (ושיניים).

     

    דברים שלא ידעתם על דג הטונה

     

    • השחלה תופסת 40 אחוז ממשקל הגוף של הנקבה.
    • הטונה כמו יתר הדגים גדלה כל החיים. אולם בעונת הרביה, תהליך הגדילה מושהה וכל האנרגיה מופנית לטובת הרביה.
    • לטונה אין מכסת ביציות. בכל עונת רביה, בלוטות הרביה מתפתחות מחדש ובסוף העונה הן נספגות בגוף.
    • ישראל והאגן המערבי של הים התיכון הם האזור המועדף על הטונות לרביה בגלל הטמפ' הגבוהות של הים.  

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    טונה ענקית. עד 120 קילוגרמים לכל פרט בלהקה
    צילום: פז בר
    צילום: שיה אגוזי
    "כמו עבודה של גניקולוג ". ד"ר חנה רוזנפלד
    צילום: שיה אגוזי
    מומלצים