שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    100 האלבומים הישראלים הטובים
    הנה רשימה אחת בלי נינט: צוות מבקרים ואנשי מוזיקה בחר לכבוד השנה החדשה את 100 האלבומים הגדולים שיצאו פה, כשבמקום הראשון: "אפר ואבק" של יהודה פוליקר. גולש אחד גם יזכה בכל הדיסקים

    אז מהו האלבום הישראלי הגדול מכולם? ומהם 99 האחרים? צוות שכלל עיתונאים, מבקרים, מגישים ועורכים מוזיקלים בחר את האלבומים הגדולים של כל הזמנים - ולפניכם הרשימה. הפרויקט המלא מתפרסם בסוף השבוע בגיליון "7 לילות" של "ידיעות אחרונות".

     

    1. יהודה פוליקר, 'אפר ואבק', 1988 

     

    הנה הדרכון המוזיקלי של המדינה ב-50 שנותיה הראשונות: מהתחנה הקטנה טרבלינקה ועד לרדיו רמאללה, מהבגלמה ב'ילל' ועד לתופים התעשייתיים ב'בגלל'. אבל 'אפר ואבק', הודות לשיאי הכתיבה של יעקב גלעד ויהודה פוליקר בשירים כמו שיר הנושא, 'כשתגדל', 'חלון לים התיכון' ו'שיר אחרי הגשם', עם המילים השותתות והמנגינות המרוממות, מתפקד כהרבה יותר מאסופת שירים עילאית. זו בעיקר תעודת הזהות הרגשית שלנו: פליטים, מהגרים, שורדים, מפוחדים, נרדפים שהפכו גם לרודפים. 

     

    וזה לא רק הדיבור החלוצי של בני הדור השני לניצולי התופת משם, שפתח והוביל שיח עקרוני בחברה הישראלית. זו גם החשיפה הרגשית, נועזת וחדשנית לא פחות, של צברים שנולדו פה אחרי קום המדינה ושאחרי המלחמות על הגבולות התחילו להתבונן פנימה אל הנפש הישראלית, להסיר את התחבושות מהפצעים והצלקות ולזהות גם את השברים מתחת לחספוס, למוחצנות ולשחצנות. ואולי 'אפר ואבק' אינו רק אלבום הנצחה למוראות העבר, אלא גם אלבום שמסוגל לשרטט לישראל את דמותה כפי שהיתה רוצה להיות: קטנה, מגוננת על אזרחיה על כל גוניהם, אנושית וחומלת.

     

    2. החלונות הגבוהים, 'החלונות הגבוהים', 1967

      

    הרוק הישראלי נולד כאן, במפגש בין הלחנים המושלמים של שמוליק קראוס ('זמר נוגה', 'הבובה זהבה', 'אהבה ראשונה') לקול של אריק איינשטיין, הסקס אפיל של ג'וזי כץ, העיבודים המדהימים של זיגי סרקבניק והמילים של (בין השאר) חנוך לוין, עמוס קינן, חיים חפר, מרים ילן שטקליס ורחל. הדי הפסיכדליה הצבעוניים יובאו מעבר לים, אבל זה בכל זאת התקליט התל אביבי המובהק הראשון: עשוי תחת השמש הקופחת, בין בתים אפורים וגונחים, כשקראוס, איינשטיין וכץ שואלים 'איפה הם כל אבותינו', ובו ברגע, באופן לא מודע, מיילדים את בניהם ובנותיהם לרוק הישראלי לדורותיו.

     

    3. כוורת, 'סיפורי פוגי', 1973

     

    מסתבר שאין דבר כזה, יותר מדי כישרון בלהקה אחת. סנדרסון, קלפטר, רכטר, גוב, אולארצ'יק, שמיר ופניגשטיין בראו קומבינה גאונית: מצד אחד הביאו צחוקים ושיגועים לחבר'ה, מצד שני לקחו את הרוקנרול שלהם הכי ברצינות. כוורת נשענה על מסורת הלהקות ההיתוליות בישראל שהוליכה עשרות שנים לאחור, אבל גם ייבאה צליל גיטרות די עדכני, בייחוד מרוק אמריקאי דרומי. אחת העדויות המובהקות לכך שמדובר באלבום קלאסי היא שמעבר ללהיטי האינסטנט (הנצחיים)שנדלקו בזמן אמת, כמו 'שיר המכולת', 'יו יה' ו'פה קבור הכלב', הרבה שירים מתוכו צברו נפח עם השנים ונותרו כשירי מופת, כמו 'ילד מזדקן', 'ביום ובלילה' ו'שירות עצמי'.

      

    4. אהוד בנאי והפליטים, 'אהוד בנאי והפליטים', 1987

     

    מאיפה נחת הטרובדור הזה? הוא מעז להישיר מבט לאחמד הטייח מעזה ('ערבב את הטיח') ולעולים מאתיופיה ('עבודה שחורה'); הוא לא מפחד לחשמל את התנך ב'עיר מקלט' וב'עגל הזהב'; הוא מביט אל לונדון, הודו ובית הספר התיכון ב'זמנך עבר'; והוא מחבר בין אמסטרדם ו'מרקיסטן' בטבעיות לכאורה קלה, אבל שמישהו היה צריך לברוא יש מאין. והמישהו הזה, שהגיע לאלבום הבכורה שלו אחרי גיל 30, הצטיין בטביעת עין פנטסטית של מחבר יוצא דופן, תרתי משמע: גם של מילים וגם של פיסות ישראליות. הבכורה של בנאי נהנתה גם מהלהט, הניסיון והכישרון של יוסי אלפנט המנוח, גיל סמטנה, נועם הלוי וז'אן ז'אק  גולדברג - הם הפליטים.

     

    5. אריק איינשטיין ושלום חנוך, 'שבלול', 1970

     

    איינשטיין וחנוך חתומים על כמה תקליטים מופלאים לא פחות, אבל דומה ש'שבלול' זכה ליהנות  מתכונות האופי של אלבום מכונן. הוא לכד רוח פרטית וכללית, ספג את ימי חבורת 'לול' ותיעד את

     איינשטיין וחנוך כשהם מתמזגים בשיא הטבעיות והחן עם רוק מערבי עדכני. הוא לכד את אחת מחבורות הנגנים הנהדרות שאי פעם צוותה כאן, וגם, אולי שלא במתכוון, משהו מתחושת הביטחון, האי מחויבות הציבורית והחשק לחגיגות פרטיות שאפיינו את ישראל בין אופוריית ששת הימים להתרסקות של יום כיפור. 'למה לי לקחת ללב', 'אבשלום', 'קח לך אישה ובנה לה בית' ו'מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר' הם לא רק שירי ענק, אלא גם מייצגי רגע שבו התערבבו לגמרי הגבולות בין ממסד לחירות במוזיקה הישראלית, בין ביישנות למוחצנות, בין הציונות של יואל מוישה סלומון לרוקנרול של 'מה שיותר עמוק יותר כחול'.

      

    6. חוה אלברשטיין, 'כמו צמח בר', 1975

     

    חוה אלברשטיין מסבירה את הצלחת האלבום הזה בעובדה שבאותה תקופה היתה התאמה מוחלטת בין מצב הרוח הפרטי שלה למצב הרוח הכללי אחרי מלחמת יום כיפור. מה שהיא לא מסבירה אף פעם זה איך, לכל הרוחות, היא הצליחה לאסוף כל כך הרבה שירים ענקיים לתקליט אחד: 'אדבר איתך', 'ימי בנימינה', 'את תלכי בשדה', 'פגישה לאין קץ', 'לכל איש יש שם', 'חופים', 'שיר ליל שבת' ועוד לא דיברנו על שיר הנושא. ומה שלא פחות מדהים זה שלפי רשימת הקרדיטים, אלברשטיין היתה לגמרי לבד במערכה הזו - בלי מפיק, בלי מפיק מוזיקלי, בלי יועץ אמנותי, בלי מנהל אישי ואפילו בלי סטייליסט. התאמינו?

      

    7. אחרית הימים, 'אחרית הימים', 1972

     

    זוהר לוי, אלי מגן, יצחק קלפטר, גבי שושן ומירי אלוני היו, ואין דרך מנומסת יותר להגיד את זה, טובים ונועזים מדי עבור הקהל המקומי של ראשית שנות ה-70, וכנראה חסרו מרכיב נעלם שהיה הופך אותם לנגישים יותר להמונים. אבל מעט מאוד אלבומים שלמים שנוצרו כאן יכולים להתגאות בשלמות אמנותית כזו, רוחב יריעה וזיווג משכר בין עברית נהדרת לשפת רוק בינלאומית שזוכה לטיפול מהמעלה הראשונה.

     

    'אין מקום לשניים על עמוד חשמל' ו'העץ הוא גבוה' של חנוך לוין, ו'פתחי לי את הדלת' של עמוס קינן, גילו את יכולות ההלחנה של לוי, את כישורי העיבוד של מגן וקלפטר ואת יכולת הביצוע של כל החברים כסוג של התעלות, שלמרבה הצער הסתברה כחד פעמית.

      

    8. החברים של נטאשה, 'שינויים בהרגלי הצריחה', 1991

      

    מיכה שטרית וארקדי דוכין הראו ניצוצות כבר באלבום הבכורה, אבל רק כאן, באלבום השני, הצליחו למצות באופן מושלם את השילוב הכל כך מוצלח ביניהם. שטרית תרם כאן כמה מהטקסטים המעולים שנכתבו בפופ הישראלי, דוכין סידר לחנים שהרדיו לא מצליח להתנגד להם גם היום, ויוסי אלפנט הפיק.

     

    'שינויים בהרגלי הצריחה' סיפק את אחת הפרפראזות השחוקות בעולם העיתונות הישראלי, מכר טריליון עותקים והכיל אינספור להיטים, כמו 'עוד נגיעה', 'על קו הזינוק' ו'עשי לי את המוות'. הוא הפך את ארקדי ממהגר רוסי מדוכדך לאייקון מיינסטרים שבע, ואחר כך לשף. בקריירות הסולו שלהם דוכין ושטרית עדיין  לא שיחזרו את הרגע המיוחד הזה.

     

    9.  'הכבש השישה-עשר', 1979 

      

    התקליט הכי יפה בגן, וגם ביסודי, וגם בחטיבה, וגם בתיכון, וגם בצבא. הוכחה ניצחת שכדי לכבוש את  לב הזאטוטים לא צריך להתחנף ולהתנחמד ולעשות פוצי-מוצי ודץ ודצה. אפשר לעשות את זה עם שירים  קסומים (יהונתן גפן), מנגינות משובחות  (יוני רכטר, יצחק קלפטר, דויד ברוזה, עדה נסטוביץ, שפי ישי) מבצעים מעולים (רכטר, ברוזה, יהודית רביץ, גידי גוב). קרדיט גדול מגיע גם למפיק, דודו אלהרר, שלקח את הספר של גפן והפך אותו למה שנחשב לתקליט הילדים הישראלי המוצלח והמצליח ביותר של כל הזמנים.

     

    10. תמוז, 'סוף עונת התפוזים', 1976

     

     

    למרות ש'סוף עונת התפוזים' הוא האלבום היחיד שיצא תחת המותג תמוז, הלהקה עדיין נחשבת להרכב הרוק החשוב של שנות ה-70. שלום חנוך ואריאל זילבר הלחינו יחד את שיר הנושא, למילים של מאיר אריאל. אליהם הצטרפו מאיר ישראל בתופים, איתן גדרון בבס ויהודה עדר בגיטרה. לואי להב, שחזר זמן קצר קודם מארה"ב, הופקד על הניהול המוזיקלי והעביד את החמישה בפרך בשעות אולפן בלתי נגמרות. 

     

    המוצר הסופי היה לא ממש מקובל בנוף המוזיקלי של אותם ימים. עיבודים כבדים, ארוכים ומחוספסים הובילו את שמונת שירי האלבום למעמד מופת עם קלאסיקות רוק כמו 'מה שיותר עמוק יותר כחול', 'לא יודע איך לומר לך', 'אהבה שקטה', 'הולך בטל' ו'ככה את רצית אותי'.

     

    11. שלמה ארצי, 'דרכים', 1979

    12. מתי כספי ושלמה גרוניך, 'מאחורי הצלילים', 1972

    13. ברי סחרוף, 'סימנים של חולשה', 1993

    14. שלום חנוך, 'חתונה לבנה', 1981

    15. מאיר אריאל, 'שיר חג, ומועד ונופל', 1978

    16. נושאי המגבעת, 'נושאי המגבעת', 1988

    17. זוהר ארגוב, 'נכון להיום', 1982

    18. אילן וירצברג ושמעון גלבץ, 'בציר טוב', 1982

    19. רוקפור, 'האיש שראה הכל', 1995

    20. רמי פורטיס, 'סיפורים מהקופסא', 1988

    21 מתי כספי, 'מתי כספי', 1974

    22. שלום חנוך, 'אדם בתוך עצמו', 1977

    23. התרנגולים, 'התוכנית השנייה', 1963

    24. אהוד בנאי, 'קרוב', 1989 

    25. הקליק, 'אמא אני לא רוצה להיגמל', 1981

    26. השלושרים, 'השלושרים', 1969

    27. אסף אמדורסקי, 'אסף אמדורסקי (השני)', 1996

    28. שלום חנוך, 'מחכים למשיח', 1985

    29. צביקה פיק, 'מוזיקה', 1978

    30. ברי סחרוף, 'נגיעות', 1998

    31. יהודה פוליקר, 'עיניים שלי', 1985

    32. עמיר בניון, 'רק את', 1999

    33. מינימל קומפקט, raging souls, 1985

    34. שלמה ארצי, 'חום יולי-אוגוסט', 1988

    35. מאיר בנאי, 'גשם', 1987

    36. יעל לוי, 'יעל לוי', 1982

    37. אהובה עוזרי, 'היכן החייל?', 1975

    38. הנשמות הטהורות, 'הנשמות הטהורות', 1974

    39. תיסלם, 'רדיו חזק', 1981

    40. עידן רייכל, 'הפרויקט של עידן רייכל', 2002

    41. אריאל זילבר, 'רוצי שמוליק', 1976

    42. משינה, 'מפלצות התהילה', 1992

    43. עדנה גורן וקובי רכט, 'שירי סשה ארגוב', 1968

    44. רפי פרסקי, 'כמה פעמים ספרת עד עשר', 1989

    45. עמיר לב, 'עמיר לב', 1995

    46. רותי נבון, 'רותי נבון', 1974

    47. דני בן-ישראל, 'חנטריש שלוש ורבע', 1970

    48. אביתר בנאי, 'אביתר בנאי', 1997

    49. דיוויד ברוזה, 'האשה שאיתי', 1981

    50. להקת הנח"ל, 'היאחזות הנח"ל בסיני', 1970

    51. שבק ס', 'כנען 2000', 2000

    52. יהודית רביץ, 'באה מאהבה', 1987

    53. יוסי בנאי, 'פרצוף של צועני', 1972

    54. ריטה, 'ימי התום', 1988

    55. בנזין, '24 שעות', 1982

    56. אסתר עופרים, 'היו לילות', 1963

    57. ג'ינג'יות, 'ג'ינג'יות', 1994

    58. שושנה דמארי, 'כלניות', 1948

    59. הצ'רצ'ילים, 'צרצ'ילים', 1969

    60. נורית גלרון, 'שירים באמצע הלילה', 1981

    61. אריק איינשטיין, 'פוזי', 1969

    62. מתי כספי, 'מתי כספי שר סשה ארגוב', 1982

    63. רמי פורטיס, 'פלונטר', 1978

    64. אביב גפן, 'זה רק אור הירח', 1992

    65. ארז הלוי, 'הלילה', 1984

    66. קורין אלאל, 'קורין אלאל', 1984

    67. גידי גוב, 'דרך ארץ', 1987

    68. פוליאנה פרנק, 'אין לבחור', 1990

    69. קצת אחרת, 'קצת אחרת', 1975

    70. אלון אולארצ'יק, 'שעשועי כאילו', 1987

    71. צליל מכוון, 'צליל מכוון', 1979

    72. שלמה ארצי, 'גבר הולך לאיבוד', 1978

    73. כרמלה גרוס ווגנר, 'פרח שחור', 1991

    74. הברירה הטבעית, 'אלי שורשים', 1979

    75. יהודית רביץ, 'דרך המשי', 1984

    76. שלישיית גשר הירקון, 'אהבה ראשונה', 1964

    77. אתי אנקרי, 'רואה לך בעיניים', 1990

    78. גלי עטרי, 'אמצע ספטמבר', 1986

    79. פורטיסחרוף, '1900?', 1990

    80. גזוז, 'גזוז', 1979

    81. עפרה חזה, 'שירי תימן', 1985

    82. אריק איינשטיין, 'מזל גדי', 1968

    83. משינה, 'משינה', 1984

    84. כוורת, 'פוגי בפיתה', 1974

    85. טנגו, 'סידור קבוע', 1984

    86. נקמת הטרקטור', 'נקמת הטרקטור', 1990

    87. כנסיית השכל, 'דברים בלחש', 1993

    88. יהודית רביץ, 'ומאוד לא פשוט לחכות', 1993

    89. זקני צפת. 'זקני צפת', 1992

    90. שמוליק קראוס, 'מדינת ישראל נגד קראוז שמוליק', 1977

    91. צלילי הכרם, 'צלילי הכרם', 1975

    92. מופע הארנבות של ד"ר קספר, 'מופע הארנבות של ד"ר קספר', 1993

    93. ערן צור, 'עיוור בלב ים', 1995

    94. דקלה, 'אהבה מוזיקה', 2000

    95. אייל גולן, 'בלעדייך', 1997

    96. יוסי בבליקי, 'אלבום המצעדים', 1996

    97. מוניקה סקס, 'פצעים ונשיקות', 1995

    98. צילה דגן, 'צילה דגן', 1970

    99. אלג'יר, 'מנועים קדימה', 2004

      

    עכשיו תורכם - כך תשפיעו ותזכו ב-100 דיסקים

     

     

    תם, אבל ממש לא נשלם. עכשיו תורכם. אתם מוזמנים לבחור את הדיסק שחסר, לדעתכם, ברשימה, ולזכות ב-100 הדיסקים שמופיעים כאן (חוץ מאלה שכבר אי אפשר להשיג). מה צריך לעשות בשביל זה?  

     

    ככה: עוברים על רשימת 99 האלבומים וחושבים על אחד כזה שאי אפשר בלעדיו, שפשוט לא יכול להיות שהוא לא ברשימה. כותבים לנו איזה אלבום הוא ה-אחד שלכם, ולמה דווקא הוא צריך להופיע ברשימה.

     

    המכתבים הכי מוצלחים יפורסמו כאן בעוד כחודש, והמכתב המצטיין - שישכנע אותנו מהו האלבום ה-100 - יזכה בפרס הגדול. יאללה, לעבודה (וזה המייל שלנו, לא לשכוח שם מלא, וטלפון).

     

    ואפשר, בלי פרסים, גם להתלונן בטוקבקים.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "100 האלבומים הישראלים הטובים"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    עטיפת האלבום
    במקום הראשון
    עטיפת האלבום
    צילום: חיים אסיאס
    טרובדור. בנאי
    צילום: חיים אסיאס
    צילום: טל כץ-ליפשיץ
    לגמרי לבד. אלברשטיין
    צילום: טל כץ-ליפשיץ
    צילום: ארז ארליכמן
    במקום ה-11. ארצי
    צילום: ארז ארליכמן
    7 לילות
    מומלצים