שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    מרוסיה באהבה

    "ג'מילה" מאת צ'ינגיס אייטמטוב ("והיום אינו כלה") הוא טקסט קצר אבל רחב ועמוק על אהבה אסורה. לירז אקסלרד ממליצה

    בערבה הפתוחה, האינסופית, בתוך ים של צבעי אדמה, גלים של חום ושחום ואדמדם, בין שיחי לענה קטנים, מאובקים, מתחת לשמי תכלת דהויים, נשמעת לפתע השירה של דַניאר והיא יפה כמו הכוכבים בשמים חשוכים וכמו הזריחה מעל הערבה, וג'מילה ("יפה" בערבית), הנשואה לחייל שנמצא בחזית, מתקרבת אליו בשקט. היא רק רוצה להקשיב טוב יותר, מקרוב יותר. סֶאִיט, המספר הצעיר, שומע את השירה ורואה את ג'מילה, ויודע, מרגיש, שמשהו קורה, משהו מהמעמקים והמרחקים והשטחים הפתוחים, משהו שהוא לא יודע את השם שלו, אבל הוא מרגיש בו וחייב לעשות מעשה, והוא מצייר ציור.

     

    הציור הוא תמונה הפתיחה של הספרון היפה, "ג'מילה", שכתב בשנת 1958 צ'ינגיס אייטמטוב ועכשיו מופיע ב"עם עובד" בתרגומה לעברית של דינה מרקון. הציור מתאר את הדבר האחרון שאנחנו הקוראים והמספר יודעים על הנאהבים דַניאר וג'מילה, את רגע הסתלקותם מהכפר. רגע אחרי המפץ הגדול. כי האהבה שלהם, הלא צפויה, האסורה, היא המפץ הגדול, ואחריו הם וכל מי שראה ויודע וקשור בהם ישתנה.

     

    את הסיפור שלהם מספר סֶאִיט, אחיו הצעיר של בעלה החייל של ג'מילה. סֶאִיט נשאר בכפר כי הוא צעיר מדי לצאת למלחמה. דַניאר בכפר כי הוא פגוע

    מדי לחזור לחזית. ג'מילה בכפר כי נשים נשארות תמיד בכפר, גם בימי מלחמה. סאיט לא מתכוון לספר את הסיפור שלהם, הוא מספר על עצמו, על חייו, על הכפר שלו והנופים שהוא אוהב והאנשים שהוא אוהב. ובלי לדעת ובלי להיות מודע לכך הוא מאוהב בג'מילה. ובגלל שהוא מאוהב בה הוא רואה, בבהירות השמורה למאוהבים, מה קורה לה. הוא רואה איך השירה של דַניאר הורגת אותה ומחיה אותה. ובגלל שהוא צעיר מספיק ומאוהב מספיק הוא מספר על האהבה הזו בכבוד המגיע לה, כאילו היא נס. "ג'מילה" הוא גם סיפור אהבה ענק ועצום של שניים, וגם סיפור חניכה מאופק של אחד.

     

    געגועים לספרות גדולה 

     

    אייטמטוב הוא סופר גדול המוכר ואהוב בארץ בזכות ספרו הקודם שתורגם לעברית, "והיום אינו כלה", שנכתב 20 שנה אחרי "ג'מילה", והוא תופעה מול"ית מפתיעה בישראל. הוא נמכר לאטו וממשיך להימכר לאורך השנים בלי יחסי ציבור מטורפים. אייטמטוב נולד בשנת 1928 בקירגיזיסטן שבערבות אסיה, לתוך אותו הנוף עליו שר דניאר:

     

    "הרים שלי, הרים כחלחלים לבנים,

    ארץ אבותי ואבות-אבותי!" (עמ' 54)

     

    אייטמטוב הוא בן לתרבות ולשפה של קירגיזיסטן ובן לתרבות ולשפה הרוסית. הוא היה בן 9 כשאבא שלו, קומוניסט נאמן, נפטר או נהרג בגולאג הסובייטי, ובן 14 כאשר פרצה מלחמת העולם השנייה, שסימנה, בין השאר, את קץ הילדות שלו. הוא עזב את בית הספר ועבד בתפקידים אדמיניסטרטיביים שונים. הסיפור הראשון שלו פורסם בשנת 1952, ובשנים שאחר כך, תקופה בה עבד כחקלאי בחווה ניסיונית, החל לעסוק בקביעות בכתיבה ובעיתונאות. בשנת 1956 הוא החל לימודי כתיבה במכון על שם גורקי במוסקבה. פרויקט הסיום שלו בלימודים היה הסיפור "ג'מילה" שתורגם והופץ והביא לו פרסום בברית המועצות וגם במערב.

     

    בהמשך חייו כתב ספרים, עבד כעיתונאי בחסות השלטון, סבל מהשלטון ויצא כנגד השלטון. בימי גורבצ'וב כיהן כציר בסובייט העליון והיה יועץ ומקורב. מאז שנת 1990 לא פירסם ספרים חדשים.

     

    אל "ג'מילה" מצורפת אחרית דבר מאת נתן זך המתאר פגישה משולשת בין המשורר הישראלי, הסופר אמיל חביבי ואייטמטוב בימים שלפני פתיחת "הוועידה האחרונה של השלום העולמי הקומוניסטי, שלום שגם הוא שבק בינתיים חיים לכל חי" (זך, עמוד 102).

     

    "ג'מילה" הוא ספר שמעורר געגועים. געגועים לנופים זרים וריחות רחוקים. געגועים לספרות גדולה. לספרות הרוסית הגדולה. טקסט קצר, אבל רחב ועמוק כמו הים.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    לאתר ההטבות
    מומלצים