קום רונן, יש מלחמה בחוץ

רונן ידידי, אתה שואל איפה היינו לפני שנתיים?

פליקס (שלומוביץ, מטפס הרים והרפתקן, חולה ALS ואקטיביסט לקידום המודעות למחלה) היה עסוק ודאי בלכבוש פסגות ולחיות את הרגע. מעטים ידעו למצוץ את לשד החיים כמו שהוא ידע. ואני? אני הייתי עסוק בקריאת הפרקים מיומנך . יחד עם כל קוראיך האחרים התרגשתי וצחקתי, דמעתי והתחזקתי, הערצתי אותך מרחוק ושאלתי את עצמי: "מענין איך אני הייתי מגיב אם הייתי במצבו?".

כל אותה עת, בלי שידעתי, קיננה בי המחלה הארורה הזו עצמה, ותיכננה בשקט ובערמומיות את התקפתה המוחצת על מערכת העצבים שלי.

הנה עברו שנתיים, ואני היום במצבך דאז (מותר לי להשתמש כאן במילה הזו בהקשר המקורי שלה, נכון?) והגיע הזמן לענות לשאלה הכבר-לא-היפוטתית ששאלתי את עצמי אז.

הגיע זמנה של המחלה

אולי אני תמים, ואולי המחלה פגעה לי באיי קיו (שגם ככה מעולם לא היה גבוה במיוחד, למרות מה שאימא שלי מספרת לשכנים), אבל יש לי חלום. בעצם, לא חלום - ודאות. ודאות שהגיע יומה של המחלה. חאלס. 150 שנה הסתובבה בעולם עם חרמש מחודד וצדה בנו בלי רחמים, מקצצת אותנו החולים באכזריות, שואבת מאיתנו כל יכולת תנועה ותקשורת, מטביעה אותנו בייאוש ובפחד נורא, גוזלת מאיתנו את הכוח להילחם.

לא עוד. הגיע הזמן להחזיר לה מלחמה שערה.

בחודשים האחרונים קורה בארץ דבר מדהים:

חולי ה-ALS מרימים ראש, מסתכלים למחלה בלבן של העין ומשננים מולה: "גמרנו. לא נסכים להיות קורבנות דוממים יותר".

הקרובים והמתנדבים לצדם, אומרים גם הם "גמרנו. לא נסכים עוד לעמוד חסרי אונים, כשהיקרים לנו קמלים באיטיות למוות".

גם רופאים וחוקרים אומרים "גמרנו. לא נסכים עוד ללוות חולים אל הקבר בלי שום יכולת לעזור להם".

המלחמה, רבותיי, התחילה. בימים האלה אנו אוספים צבא של חולים, חברים, מתנדבים, רופאים וחוקרים כנגד המחלה, והמטרה המוצהרת היא להציל כל חולה. כלי הנשק שלנו מאוד לא מתוחכמים אבל רבי עוצמה - אחדות ותקווה. אני מזמין אתכם להצטרף אלינו. ביחד אי אפשר לעמוד בפנינו. ביחד התקווה תנצח את הפחד.

רונן, קום, יש מלחמה בחוץ

יאללה, רונן-פארוק יקר, תפסיק להתפנק במיטה. כל כך הרבה דברים קורים כאן היום בזכות הניצוץ הקטן שאתה הדלקת לבד לפני שנתיים.

תלמד כבר להשתמש בעכבר-עין (כמו שאומרים המ"כים בצבא: אין לא יכול. יש לא רוצה), ותצטרף למאבק. אנחנו צריכים אותך בראש. צריכים שתפרוץ את הדרך, כמו אז, כשהפרק הראשון ביומן המדהים שלך יצא לאור וחישמל את הקוראים. כמו אז, כשקראתי את מילותיך, ולא ידעתי שאלה בעצם יהיו גם המילים שלי.

מחכים לכם בלשכות הגיוס

וגם לכם, כל מי שמעוניין להתגייס למלחמה נגד המחלה, תמיד יש לנו עוד מקום לחיילים-נועזים חדשים.

• אם תרצו לסייע בתמיכה בחולים - התגייסו כאן לעמותת אטלס .
• אם תרצו לסייע בקידום חקר ה-ALS - לחצו כאן ללשכת הגיוס של עמותת ישראלס .
  

ננצח. בכל מקרה ננצח.

שנה טובה

אביחי קרמר, בן 30, אובחן לפני כשנה וחצי כחולה ALS. הוא סיים לימודי מחשבים בטכניון, היה ראש פרויקט באלביט, החל לימודי תואר שני במינהל עסקים באוניברסיטת הארוורד, וכיום הוא מוביל צוות שמטרתו להעלות את המודעות ולגייס כספים להאצת המחקר למציאת תרופה למחלה.