"הרגשתי בטווח האש של שני הצדדים"

"את הנזק שנגרם לי ב'נוהל שכן' אין להעריך ולאמוד בכסף. זהו נזק בלתי הפיך שעד היום אנחנו לא מצליחים לצאת ממנו" (טאייל בזור, אב לשבעה, אזור ג'נין)

כשמפרקים את החלטת בג"ץ בעניין "נוהל שכן" ממונחיה המשפטיים והפרשנויות הפוליטיות השונות שלה, מגלים סיפורים פרטיים, קטנים, אישיים, של התושבים הפלסטינים העומדים בלב הסוגייה. כזה הוא טאייל בזור, אב לשבעה ילדים מהכפר ראבא ליד ג'נין, שלקח בעל כורחו חלק ב"נוהל שכן" צה"לי, בו משתמשים החיילים בתושבים כדי לקרוא למבוקשים המתבצרים בבתים סמוכים. בג"ץ פסק היום כי נוהל זה אינו חוקי יותר, אבל בזור זוכר היטב את הביקור בביתו בדצמבר לפני שנה.

בזור ישן בביתו כשבשעה חמש בבוקר נקשו החיילים ושכן נוסף על דלת ביתם. החיילים ביקשו מטאייל לצאת מביתו מכיוון שקרוב משפחתו, מחמוד כמייל, מבכירי מבוקשי הג'יהאד האיסאלמי, שהה בבית סמוך. בשיחה ל-ynet מספר טאייל כי החיילים הוציאו אותו החוצה ואת בני משפחתו. "הם צעקו לנו לצאת כולנו. יצאתי אני, האישה ושבעת הילדים שלי. ביקשו ממני לבקש ממחמוד לצאת ממקום המסתור שלו. הרגשתי שאני בטווח האש של שני הצדדים. מחמוד עלול לירות מתוך הבית והם יכולים לפתוח באש עליו. מכל הכיוונים אני והילדים שלי כאילו במטווח".

טאייל וילדיו התכנסו בפינת אחד החדרים כשנפתחה הדלת והחיילים התחילו לירות אל תוך הבית. "אנחנו בפינה, שלוש יריות נשמעות ואני חושב 'היריות הולכות לכיוון שלנו'. חשבתי שאני והמשפחה שלי גמרנו. זו סכנה שלא ניתן לתאר אותה. במשך שעתיים אנחנו בטווח האש ואין עם מי לדבר מהחיילים. אם היית פותח את הפה החיילים היו יורים בך, הייתה סכנה מהחיילים ומכל המצב מסביב. אני לא יודע איך בנס ניצלנו ממה שהיה שם".

טאייל זוכר במיוחד את העובדה שהוא והשכן השני שבאמצעותו בוצע "נוהל השכן" ניגשו אל כמייל ודיברו איתו עוד כשזה היה שרוע ופצוע על הקרקע. "אחרי זה נפתחה אש וכמייל נהרג בדם קר", אומר טאייל.

חלק מילדיו של טאייל, לדבריו, סובלים עד היום ממצוקה נפשית כתוצאה מהאירוע. "עד היום הילדים שלי לא מצליחים לישון ולהירדם בלי לפחד. החיילים לא חסו גם אז על שני הילדים הקטנים שלי, שהיו בני 8 ו–10. לא ניתן לאמוד את הנזק שקרה לי בכסף כי מה שהצבא עשה לי ולילדים שלי לא מקובל באף חוק, אף פסק, אף מוסר שבעולם".

טאייל אומר כי במשך עשרה ימים לאחר המקרה היה מושבת והתקשה לצאת מההלם. "למעשה, עד היום אני פוחד. אנחנו חיים בפחד מכל מה שהיה אז. רק חבל שאני מתבייש לקחת את הילדים שלי לפסיכולוג כדי שבכפר לא יחשבו שיש להם איזושהי בעיה נפשית מיוחדת מעבר לטראומה שעברו".

בכוונתו של מזור למצות את הדין עם מי שאחראי על הטראומה שעברה עליו ועל בני משפחתו, ולדבריו הוא ישמח מאוד אם ארגוני זכויות האדם יאגדו את כל נפגעי נוהל השכן ויפנו אליו כדי להצטרף לתביעה. "אני לא מחפש כסף כי כמו שאמרתי, מה שנעשה לי אין להעריך ולאמוד בכסף", הוא אומר. "זהו נזק בלתי הפיך שעד היום אנחנו לא מצליחים לצאת ממנו".

"איך הייתי אמור להגיב אם הייתי מוצא את הגופה?"

גם מוחמד רדאד לקח חלק ב"נוהל שכן", כאשר לפני שנה הגיעו חיילים אל ביתו ושהו בו חמישה ימים כשהמשפחה כולה – הוא, האישה והילדים - יושבים וממתינים בחדר אחד. לדברי מוחמד, מטרת המבצע הייתה ללחוץ עליו כדי לסייע למעצרו של אחיו, שריף, פעיל בגדודי חללי אל אקצה. רדאד טוען כי בעקבות דחייתו את פניית השב"כ לשתף פעולה הגיעו החיילים אל הבית והשתלטו עליו במטרה שיסגיר את האח המבוקש.

"באחד הימים שבהם החיילים היו בביתי, העיר אותי קצין בשעה 5 בבוקר ואמר לי: 'בוא תיקח את אח שלך'. התחלנו ללכת בהרים שבין הכפרים צידא וכפר ראעי שמצפון לטול כרם. הקצין ביקש ממני לרדת מהג'יפ וללכת ברגל. הסברתי לו שאני חולה לב ולא יכול ללכת, אבל הוא צעק עלי ואמר לי 'תלך'".

ההליכה בהרים הייתה מפחידה מאוד, לדברי רדאד. "בנוסף למאמץ הגופני הקשה היו מעליי מסוק, מזל"ט והרבה חיילים וקולות של ירי. בין כל הכוחות האלה, אני הייתי אמור ללכת ולסכן את עצמי בשביל שהם יתפסו את אחי. כשהגענו לבאר (בה הסתתר האח) אמרו לי 'תרד ותוציא לנו אותו'. בתוך הבאר היה עשן רב, תוצאה של הירי והגז המדמיע שנורו לתוכה. החיילים ציוו עליי לרדת למטה כדי להגיד להם אם אחי בחיים או לא. אמרתי להם שאני לא יכול לרדת אבל אחרי שצעקו עלי הסכמתי, לא הייתה לי ברירה".

מוחמד מספר כי ירד כמחצית מעומק הבאר אך לא מצא דבר. "אי אפשר לתאר באיזה מצב הייתי מרגע שהעירו אותי ואמרו לי 'לך תוציא את אחיך'. ואם אחי היה באמת הרוג? איך הייתי אמור להגיב אם הייתי מוצא את הגופה? ואם הייתה נפתחת אש מתוך הבאר או אל תוך הבאר מכיוון החיילים? מה היה קורה?".

בסופו של דבר לא נמצא האח במהלך החיפושים, אולם במהלך פעולה אחרת הוא נתפס ונהרג. רדאד אומר כי תבע את הצבא בעקבות אותו מקרה וכי המשפט ממשיך עדיין להתנהל.