נתן גרוס הלך לעולמו

"הוא היה אדם שלא היו לו שונאים", ספד לו בנו יעקב, "על ברכיו חונך הדור הראשון של יוצרי הקולנוע בישראל. הוא היה ממיסדי יומן גבע. היה שלושים שנה מבקר קולנוע ועד יומו האחרון עסק במורשת יהדות פולין. עד הרגע האחרון הוא היה פעיל ועסוק, הוא היה בן אדם שלא נח רגע".  

גרוס, יליד קרקוב, פולין, הצליח להינצל בימי מלחמת העולם ה-2 לאחר שהתחזה לנוצרי באמצעות ניירות אריים. לאחר המלחמה החל את דרכו כעוזר במאי של סטניסלב ווהל. הוא ביים כתריסר סרטי יידיש בפולין בקואופרטיב "כינור" בין השנים 1946-1950, בהם שניים באורך מלא. במקביל היה חבר פעיל בהנהגת תנועת "גורדוניה – מכבי הצעיר". בשנת 1950 עלה לישראל, בה המשיך את פעילותו בקואופרטיב "קולון". לאחר מכן ריכז את מערכת היומן הקולנועי "חדשות גבע" והיה לבמאי הסרטים השכיר הראשון בישראל.

החל מ-1960 הפך להיות במאי עצמאי וביים יותר ממאה סרטי תעודה, רובם עוסקים בפיתוח המדינה ובנושאים יהודיים ואומנות יהודית. סרטו העלילתי "המרתף" זכה בפרס בפסטיבל ברלין ב-1964.

במשך 20 שנה היה חבר מזכירות האיגוד המקצועי של עובדי ההסרטה בישראל. כמו כן שימש כמבקר הקולנוע של "על המשמר". על עבודתו העיתונאית זכה בפרס בן דור.

גרוס גם פרסם וערך ספרי שירה, אמנות, זיכרונות ומחקר השואה. כמו כן הוציא שני ספרים בתחום הקולנוע: "תולדות הקולנוע היהודי בפולין" (1989), ו"הסרט העברי" (1991) ביחד עם בנו יעקב גרוס. בשנים האחרונות ועד לרגע מותו כתב בעיתון הפולני-ישראלי נוביני קורייר והיה פעיל ביד-ושם.

שני ספריו, "מי אתה אדון גרימק" ו"הרפתקאות גרימק בארץ הקודש", עומדים לצאת לאור בפולנית בחודש הבא, בטקס מיוחד שיערך על ידי עירית קרקוב. גרוס הותיר אחריו בן, יעקב, בת, עליזה, נכדים ונינים. הלווייתו תתקיים מחר (שישי), בשעה 10:30, בבית העלמין ירקון.