לניו יורק באהבה

1. כי היא כוכבת קולנוע

ניו יורק תמיד אהבה לחלטר בסרטי קולנוע, ועל זה יעידו אינסוף היוצרים שסימנו וי על רחובות העיר, מוודי אלן ועד ספייק לי. אחרי טפטוף קבוע של הפקות ניו יורקיות לוקחת השנה העיר את כל הפוקוס עם תפקיד ראשי בלא פחות מ-14 סרטים גדולים. שימו לב למשל ל"קינג קונג" של פיטר ג'קסון, שבו מראה נעמי ווטס את התחתונים לגורילה במרומי בניין האמפייר סטייט. אם נשארים באזור, אז הסרט "המפיקים" עם מתיו ברודריק ונתן ליין אמור להביא את הקהל היישר אל לב אזור התיאטראות, כשהשניים מתרגמים את ההצלחה הבימתית שלהם לסרט מעוטר בתקציבים ובאומה תורמן. אם כבר אומה, אז הבחורה ממשיכה לתקוע עוגן בניו יורק עם "Prime", שבו היא מפציעה לצד מריל סטריפ כפסיכולוגית ומטופלת שעורכות סשנים בדירה מרווחת באפר ווסט סייד. עוד בסרטי התדמית:

ב"Lord of War" ניקולס קייג' הוא סוכן נשק מליאן עם דירה לוהטת בסנטרל פארק ווסט, ב"קפוטה" מגלם סימור פיליפ הופמן את הסופר המקומי טרומן קפוטה, ב"Jesus is Magic" הופכת הסטנדאפיסטית המקומית שרה סילברמן את המופע האישי לקומדיה אורבנית, וב"Rent" רוזריו דוסון וחברים מתרוצצים ושרים על איידס ברחבי האיסט ווילג'. המסקנה מהאינפלציה: לא צריך מדריך טיולים כדי להכיר את ניו יורק. בסתיו הזה מספיק ללכת לקולנוע.

2.כי יש לה גם אישיות טלוויזיונית

מישהו יודע למה דרן סטאר עוד לא קיבל מדליה מהעירייה? הרי מדובר בבחור שבמו ידיו הצליח להקפיץ את הכלכלה המקומית מעלה מעלה, כשיצר את תשדיר השירות ופצצת התיירות "סקס והעיר הגדולה". אחרי שתרם לעיר משלחות של יפניות שמורידות אלפיות על נעליים מתוך דחף להיות קארי בראדשו, מנסה היוצר לעשות את זה שוב. הוא נשאר עם מתכונת די דומה, כשההבדל העיקרי הוא שהפעם היוצר עוזב את עולם הרווקות ועובר לעולם המסעדות. בסדרתו החדשה, "Kitchen Confidential" לרשת פוקס, מפנה סטאר את הכוונת על מאחורי הקלעים של מסעדה מצליחה בניו יורק, אבל שומר על רוח הסקס והפטפטת. כמו שסטאר עצמו מגדיר את זה: "פשוט החלפתי את הסקס באוכל, והמשכתי עם קו התענוגות החושניים". לא ברור כמה חושניות יש ב- Confidential, אבל ללא ספק יש דז'ה וו. מדובר בסדרה המבוססת על הספר האולטרה מצליח מאת השף אנטוני בורדין (בדומה ל"סקס", שגם היתה מבוססת על ספר מאת פיגורה מקומית), את הבנות החליף סטאר בארבעה גברים, עם בלונדיני סמי-חם בתפקיד הראשי (ברדלי קופר מ"זהות בדויה") וסייד קיק חביב על תקן הבדחן (ניקולס ברנדון מ"באפי ציידת הערפדים") וכמו הסדרה האם, גם פה ניו יורק מככבת. ההבדל העיקרי הוא שהפעם שיחות הזימה הן לא מסביב לשולחן, הן מסביב לתנור.

3.כי יש בעיר שופינג משו משו

מאחר שמנהטן היא בעצם קניון אחד גדול, קל להבין איך השופינג הפך להיות הספורט העירוני. כל מי שהיה דקה וחצי בעיר, יודע ששיטוט בין חנויות הוא המקבילה המקומית לישיבה לקפה, ושהרפלקס לגיהוץ כרטיס מדבק בערך כמו שפעת. גם בשנה הבאה, מן הסתם, הולכת להמשיך פה הקדחת הצרכנית, כשהסתיו יהיה כנראה בסימן חנאג'יות. גם ראלף לורן, גם "אברקרומבי ופיטץ'" וגם "אמריקן איגל" מאיימים להכניס למקומיים את החולצה למכנסיים. ראלף לורן עושה הכי הרבה רעש. המעצב היבשושי, שאוהב לשים את הצווארונים שלו על אמריקה הלבנה והעשירה, עומד לפתוח כאן השבוע את Rugby, חנות חדשה לצעירים ומסודרים. מדובר במותג חדש מבית המעצב, שבו הוא מנסה להאכיל את הצעירים בארומה של יאפיות ואופנת ספורט אלגנטית. אי אפשר לומר שלורן לא מדבר צרכנית. את החנות החדשה הוא הציב בכניסה לאוניברסיטת NYU, בדיוק בשביל הסטודנטים שרק מחפשים לפרוק אגרסיות מבחנים באיזו רכישה עסיסית (נקודה אישית וכואבת מאוד). את הקו החנאני ממשיכה רשת המיינסטרים אברקרומבי ופיטץ', המייצרת אופנה אמריקאית כעוגת תפוחים. החברה, שמתמחה בבגדים לאנשי הפרברים, משיקה פה חנות בשדרה החמישית על שטח של 5,200 מ"ר, וצפויה לכבוש את העיר ואת תייריה בסערה. לסיום, גם אמריקן איגל, סוג של פוקס באמריקאית, פותחים שני סניפים חדשים בעיר ומאיימים להשתלט על כל אלה שאוהבים את האופנה שלהם זולה ולא מתפרעת. בקיצור, הכינו את המגהצים. עומד להיות סתיו מעונב.

4.כי היא גם יודעת להיות אמנותית

בשנה שעברה התרגשנו מהפתיחה המחודשת של ה- MOMA, המוזיאון לאמנות מודרנית שהתקמבק בקול תרועה במנהטן. השנה אנחנו רועדים דווקא ממוזיאון הוויטני, שעומד להשיק פה את אחד ממיזמי האמנות ההזויים שנראו. מדובר בפרויקט בשם "האי הצף של סמיתסון", שבו בונה המוזיאון אי ממשי שיקיף את מנהטן כשהוא נגרר על ידי סירת משא. וכל זה למה? כדי לעשות כבוד לאמן הידוע רוברט סמיתסון, שבשנת 1970 יצר שרטוט שבו דמיין אי צף שיקיף את מנהטן. סמיתסון כנראה לא האמין שיבוא יום והאי באמת יצוף, אבל למוזיאון הוויטני היו תוכניות אחרות. מתוך רצון לתת סיום מרשים לתערוכה של סמיתסון שהוצגה שם הקיץ, החליטו במוזיאון להגשים לאמן את החזון ולבנות את האי. בימים אלה מסתיימות הכנות הבנייה, שבמהלכן נוצר משטח מכוסה עצים ואבנים, שנראה קצת כמו קטע גזור מהסנטרל פארק. אותו משטח יחובר לסירה, ובשבועות הקרובים יעשה רונדלים מסביב למנהטן (אם אתם בעיר, נסו לתפוס אותו בנקודות אסטרטגיות ליד הנהר). עם כל הטקסטים מסביב עדיין קשה להבין מה הפואנטה שמאחורי פיסת האדמה הצפה. מה שבטוח זה שהוויטני הצליחו להוכיח שוב את מה שהטלוויזיה החינוכית לימדה אותנו כבר מזמן: "באמנות כמו באמנות, אין דבר כזה שאין דבר כזה". או משהו.

5.כי אפילו לוס אנג'לס נכנעת בפניה

במירוץ הנצחי בין החוף המזרחי לחוף המערבי לוס אנג'לס הובילה באופן מסורתי בנצנציות. ניו יורק היא אולי כוכבנית בעצמה, אבל ללוס אנג'לס היה מונופול על התעשייה, עם ריכוז מסיבי של האולפנים והבכורות. והנה, נראה שהשנה ניו יורק גונבת לשכנה את הסטייל והופכת לבירת הפרמיירות של אמריקה. בקיץ האחרון סרטים כמו "האי", "לדפוק חתונה", "חיים לאגמורים",

"Bad News Bears", "Hustle & Flow", "Last Day" ועוד בחרו לפרוס את השטיח האדום דווקא פה, כשמספר הקרנות הבכורה בעיר התייצב על שלוש בשבוע (לפי ספירה של "הניו יורק מגזין"). למה כולם מחליטים להטיס את הכוכבים שלהם לאזור חיוג 212? כרגיל, הסיבה היא בדולרים. "משנה לשנה יותר ויותר סוכנויות צילום וגופי תקשורת קובעים את בסיסם במנהטן", מסביר דובר אולפני יוניברסל. "אם פותחים סרט כאן, מבטיחים כיסוי עולמי בקנה מידה הרבה יותר רחב". והמדור מבקש להוסיף - מרוויחים גם אווירה פחות מחייבת והזדמנות עבור החבר'ה השזופים מלוס אנג'לס לבוא לביקור שופינג מזורז. אם מוסיפים לזה את העובדה שהאחים בוב והארווי וויינסטיין, צמד המנהלים הפורשים של אולפני מיראמיקס, עומדים לפתוח את חברת ההפקות החדשה שלהם בשכונת טריבקה, מגיעים למסקנה הבלתי נמנעת - הוליווד עוד רגע כאן. מה רע.