דיווח מיוחד מקשמיר: בת 6 מוצאת בבית רק גופות

יותר מ-3,000 קורבנות כבר נמנו בפקיסטן, אפגניסטן וחלקו ההודי של חבל קשמיר, שם היכתה אתמול (שבת) רעידת אדמה בעוצמה של 7.6 בסולם ריכטר - מהעזות שנרשמו בדרום אסיה. הרעש הורגש היטב בשלוש ערי הבירה, ובניינים רעדו במשך דקה תמימה. אך עיקר ההרס היה בכפרים ובעיירות הגבול ההודי-פקיסטני, בחבל המריבה.   

עם קורבנות האסון נמנו גם ילדים רבים. 400 גופות הוצאו מהריסות שני בתי-ספר סמוכים, שקרסו באחד המחוזות בפקיסטן. בתי-החולים באזור מלאו פצועים, ונראה בהם מחזות קורעי לב של בני משפחה המחפשים לשווא אחר קרוביהם. גם בשעות הלילה נמשכו מאמצי האיתור וחילוץ הניצולים והגופות הרבות, שנערמו ברחובות.

ממשלת פקיסטן שיגרה לאזורים מוכי האסון כוחות צבא ומשטרה גדולים, וגם האו"ם, ארגונים הומניטריים, האיחוד האירופי וכמה ממדינות העולם נערכו לשגר צוותי סיוע וציוד. לא ידוע על נפגעים ישראלים ברעש.     

פרקריטי גופטה, עיתונאית תושבת קשמיר, חוותה את האירועים הקשים בגוף ראשון, וכתבה עליהם במיוחד עבור ynet.   

(צילום וידאו: רויטרס)

רעידת האדמה תפסה אותנו ביום השלישי לצום הרמדאן, כשמרבית תושבי קשמיר ישנו לאחר הסארי, התפילה שנושאים בזמן הארוחה שנערכת כדי להתכונן ליום הצום הבא. בסביבות השעה 09:00 בבוקר (שעון הודו) נשמעו לפתע צעקות. עצים נפלו ורשת החשמל קרסה. בתים ומכוניות נפגעו באחת. האנשים צעקו בכל כוחם: "רוצו, רוצו - רעידת אדמה". הכאוס שרר בכל. גברים, נשים וילדים רצו לכל עבר. ילדים קטנים, חלקם עירומים-למחצה, שהוצאו ממיטותיהם נסו על נפשם.

אני הייתי במקלחת כשבעלי משך אותי החוצה. החזקנו ידיים, התחבקנו ארוכות והתפללנו. אחרי מספר שניות ירדנו לקומה הראשונה ונחרדנו לגלות שכל רכושנו מפוזר על הרצפה: הטלוויזיה, התמונות המשפחתיות, ציורי הקיר, אגרטלים וחפצי נוי - הכל התרסק לקרקע.

הגופות נערמות ברחוב‏ (צילום: איי פי)

1

2

3

4

5

6

היה די בכך כדי להבין שאנו בעיצומו של אסון גדול, ויצאתי החוצה לאמוד את הנזק עם עיתונאי עמית, למרות שבעלי גילה סימני דאגה. בחוץ ניתן היה לראות אנשים מבוגרים קוראים בקול פסוקי קוראן. נשים חבטו בחזקה על חזיהן, סימן מסורתי לאבל.

כמה גברים ניסו לחלץ בני משפחות מהבתים, בעוד שנשים וילדים בכו וצעקו מכל עבר. רבים התעלפו ורבים נפצעו. חלק מהאנשים לקו בהיסטריה ואמהות התחננו שיצילו את ילדיהן הלכודים.

הלכנו לבקר בבית החולים בסרינגר, שם טופלו נפגעים רבים. צפירות אמבולנסים הדהדו מבחוץ. מכוניות ואנשים מייללים הפרו את השקט במקום. מקרי מוות רבים אירעו עקב דום לב וכמה אף נפלו לתרדמת מהלם המראות.

רעידת האדמה, בעוצמה של 7.6 בסולם ריכטר זעזעה את המחוז, ושיאה נרשם במוזפרבד, בירת האזור הפקיסטני של קשמיר. מאות נהרגו בפקיסטן. זוהי רעידת האדמה הקשה ביותר באזור ב-120 השנים האחרונות. רעידת אדמה בעוצמה של 7 בסולם ריכטר פקדה  אותו ב-30 במאי 1885.

ילדה בת 6 מחפשת את בני משפחתה

מרבית מקרי המוות דווחו מברמולה, עיר בצפון קשמיר, וכן בעיר הגבול אורי, בה 80 אחוז מהבתים, בתי החולים ובתי הספר הפכו לעיי חורבות. שוק העיר התמוטט כולו. אש פרצה וים של גופות שרועות נראה ברחובות.

נאסרינה, ילדה בת 6, שוטטה בגפה בדרכים, כשחיפשה עזרה למשפחתה הלכודה. אבל סיפורה לא נפל על אזניים קשובות, כיוון שעוברי האורח חלקו סיפורים דומים. כשחייל הודי, שבעצמו סבל ממרפק שבור, ליווה את הילדה לביתה, הוא חילץ משם שבע גופות. הילדה לקתה בהלם - לא נותר זכר למשפחתה.

תושבת נוספת, שַריפה, לקתה בהיסטריה לאחר שהתברר ששלושת ילדיה הישנים, בגילאי שנתיים עד חמש, נקברו בעודם בחיים. היא עבדה בשדות כשהתרחשה רעידת האדמה, ולמרות שעשתה את הדרך לביתה בריצה, מצאה בו רק שלוש גופות. בעלה נותר פצוע.

רבים לאין שיעור מספר המקרים הדומים, עם מכנה משותף אחד. לא היו הרבה אנשים שישתתפו בצער המשפחות מכיוון שכולם עסקו באבלם הפרטי. לפי המספרים הרשמיים מעל ל–270 בני אדם נהרגו ומעל 800 נפצעו באזורי ג'אמו וקשמיר. שר בכיר במדינה, מופתי מוהד סעיד, אמר: "המספרים עלולים לעלות שכן ישנם אזורים מרוחקים רבים, אשר נותקו עקב מפולות בוץ ודרכי תקשורת קלוקלות".

אפילו חיילים הודיים לא הצליחו לחמוק מרוע הגזירה: 44 מהם נהרגו. במעבר גבול אחד, קצין הודי מירר בבכי והתאבל על מות 20 מעמיתיו, לאחר שהבונקרים בהם הוצבו מחצו למוות כמעט את כולם.

ראשיד שייח, בשנות ה-80 לחייו, איבד 16 מבני משפחתו. הוא שרוי בהלם ואף סרב לזהות את הגופות. "מדוע אללה עושה לנו את זה? ראינו מספיק גופות במהלך 15 השנים האחרונות. רחם עלינו, סלח לנו". משפט זה היה שגור בפי מרבית האנשים.

פחות מ-24 שעות מאז הטרגדיה, בעודי יושבת ומסדרת בראשי את הסיפורים והתמונות, אני יודעת בוודאות שבזמן הקרוב אסבול מלילות רבים ללא שינה.